העובדים הם חומר גלם בשורת הרווח

חלק לא קטן מהמנהלים הבכירים במשק הישראלי הגיעו לאן שהגיעו בשתי ידיהם. הם באו מבתים מהמעמד הבינוני ולעיתים אפילו מתחת לזה, למדו באוניברסיטה תוך שהם מממנים את מחייתם בעבודות חלטוריסטיות, והצליחו להתקדם בסולם הדרגות עד שהגיעו למעמדם הבכיר. הם עבדו בשביל זה קשה. קשה מאוד.

כאשר מדובר באותם מנהלים שכירים, למה שלא נפרגן להצלחתם ולכישורים שהביאו אותם לאן שהביאו. למה שלא נפרגן למיליונים שהם מרוויחים? הרי הם לכאורה אלה שמעלים מדי שנה את רף התגמול שעובדים שכירים יכולים לקבל מבעלי החברות.

פרויקט "כלכליסט": קיצצנו, הרווחנו, ושכחנו את העובדים

אם פעם נחלתם של המיליונים היתה רק של בעלי השליטה בחברות הציבוריות שגרפו את הרווחים לכיסם, הרי שבשנים האחרונות לשכבת המתעשרים התווספה קבוצה מצומצמת של מנהלים שכירים בכירים. ומכיוון שמקבלי הבטחת הכנסה, בעלי שכר מינימום ועניים תמיד יהיו, אז לכאורה יש לכל עובד שכיר לאן לשאוף.

אלא שהתמונה האופטימית הזו שקרית ומתעתעת. משרת מנכ"ל שכיר נהפכה למשתלמת בשנים האחרונות. הם לא חשופים לסיכונים שלוקחים על עצמם בעלי הממון, הם נהנים רק מהאפסייד, ותמיד נפרדים מהתפקיד בידיים מרופדות מזומנים, בין אם כשלו בתפקידם ובין אם מילאו אותו בהצלחה.

אלא שתנאי המותרות של המנהלים הבכירים בחברות הציבוריות לא הצליחו לחלחל לשכבות שמתחת – סמנכ"לים, מנהלי מחלקות, ראשי פרויקטים, מנהלים זוטרים למיניהם, ששכרם הוא במרבית המקרים עשרות אחוזים ספורים משכרו של היושב במרומים, הלא הוא המנכ"ל.

הפער שעליו מצביעה הצעת החוק שעלתה לדיון השבוע בממשלה, בין שכרו של המנכ"ל לבין זה של מקבל השכר הנמוך ביותר בארגון, מפספסת במידה מסוימת את שורש הבעיה. הבעיה היא שלפני שמגיעים לאחרון העובדים, ישנם פערים עצומים בין שכר המנכ"ל לבין שכרם של סגניו, וסגני סגניו, ומשם עד לשכרו של אחרון העובדים.

האם כישוריהם של המנכ"לים עולים בעשרות מונים על אלו של סגניהם? ספק רב. הרי חלק מאותם סגנים וסגני סגנים ימצאו את עצמם ביום מן הימים בשכבה הראשונה של המנהלים, ואז באורח פלא יקפוץ שכרם בעשרות ולעיתים גם במאות אחוזים. התופעה הזו מעמיקה את הפערים הכלכליים והחברתיים בישראל, וגם מייצרת תופעות לוואי אחרות, מדאיגות עוד יותר.

הבדיקה שערכה כתבת "כלכליסט" קרן צוריאל בדו"חות החברות הבורסאיות שהכריזו על קיצוץ בשכר העובדים מאז פרוץ המשבר, מגלה עד כמה, באופן ציני, הפך ההון האנושי לחומר גלם בידיהם של המנכ"לים לשיפור הביצועים העסקיים. עשרות חברות לא היססו לקצץ בשכר העובדים ובהטבות שהם מקבלים רק כדי לשפר את הרווחים, לעמוד ביעדים, לא לאכזב את האנליסטים והמשקיעים ולבטח שלא לאכזב את הבעלים שמצפים מהם כל הזמן לשפר ביצועים. כי ביצועים טובים משמעותם גם בונוסים שמנים לאותם מנהלים.

לא מעט לחצים מופעלים על המנהלים הבכירים מצד הבעלים, וכך זה כנראה כשמשלמים להם כל כך הרבה מיליונים שבסופו של יום צריכים להיות מוצדקים. ומה עם העובדים ששכרם קוצץ ולא הוחזר? אה, הם כבר יבינו, הזמנים קשים. כשיגיעו ימים טובים יותר נתגמל אותם בעוד כמה שקלים. ובעתיד אולי ניקח אותם חזרה.