חלוקת פנסיה הוכרה עשור לאחר גירושים

בהחלטה יוצאת דופן ובניגוד למדיניות הנהוגה בתחום דיני המשפחה קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי אם חלוקת זכויות הפנסיה בין בני זוג אינה מוזכרת במפורש בהסכם הגירושים, אין לראות בכך ויתור במפורש. בפסק הדין אשר פורסם בשבוע שעבר נקבע עוד כי "מירוץ ההתיישנות" לגבי עילת תביעה של זכויות פנסיוניות עתידיות שטרם מומשו יחל רק עם הבשלת הזכות לפנסיה.

התביעה המקורית הוגשה בשנת 2005 לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, כעשר שנים לאחר ששני זוג התגרשו ונחתם הסכם ביניהם. האשה טענה בתביעתה כי מגיעים לה כספים המתייחסים למכירת הדירה המשותפת וכספים נוספים, ואילו הבעל טען בתביעה שכנגד כי הוא זכאי למחצית זכויות הפנסיה של האשה.

האשה אחראית

פסק הדין בערכאה הראשונה קיבל את טענות האשה וחייב את הבעל להשיב לה כספים השייכים לה. תביעתו של הבעל נדחתה בטענה לשיהוי וכי מדובר בתביעה שהתיישנה, שכן הוגשה יותר משבע שנים לאחר מועד הגירושים. בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו.

שופט המחוזי משה דרורי, שידוע ככותב פסקי דין ארוכים באופן יוצא דופן, קבע בפסק דין שנפרס על פני 171 עמודים כי מבחינה משפטית אי־התייחסות לנושאי פנסיה בהסכם הגירושים אין בה כדי להעלות או להוריד, ולבטח אין בכוחה של השתיקה למנוע את אותה זכות מבן הזוג. משמע - כדי לוותר על זכות קיימת יש צורך להזכיר את הוויתור במפורש בהסכם.

השופט צבי סגל תמך בעמדת דרורי וטען כי מאחר שמדובר בפירות הרכוש המשותף, לא היתה מוטלת על הבעל האחריות לכלול בהסכם את נושאי הפנסיה כי אם להפך - על האשה היה לדאוג להחריג במפורש זכות זו.

השופט יורם רונן טען מנגד בדעת מיעוט כי יש לדחות את תביעת הבעל בשל שיהוי: "לאחר הסכם הגירושים ויתר התובע על הזכויות הסוציאליות של האשה", כתב רונן, "ובפרט על רקע העובדה שהותיר לעצמו נכסים וזכויות שהיה מקום להביאם מלכתחילה באיזון משאבים, כמו אלו הנוגעים לעסקו ולמוניטין. בכך יצר הבעל מצב ממשי של ויתור או מחילה על הזכויות הסוציאליות העתידיות של האשה".

"לשקול שבע פעמים"

בנושא ההתיישנות קבע דרורי כי לא ניתן לקבוע שתביעת הבעל לקבל מחצית הפנסיה של האשה התיישנה, שכן טרם הגיע המועד לתביעה הכספית של מחצית הפנסיה, מאחר שתשלומים אלה עדיין לא הועברו לאשה. "לפי הבנתי המשפטית עילת התביעה תיוולד בעתיד רק בכל 1 בכל חודש, שבו תקבל האשה פנסיה חודשית. לכן תקופת ההתיישנות תהיה שונה ביחס לכל תשלום ותשלום חודשי".

משמעות דבריו של דרורי היא כי מירוץ ההתיישנות מתחיל מיום קבלת הפנסיה בפועל. זוהי קביעה הנוגדת את המדיניות המקובלת בדיני משפחה השואפת לנתק את הקשר בין בני הזוג קרוב ככל האפשר למועד הפירוד ובוודאי שלא למתוח אותו עד גיל הפנסיה.

למרות קבלת ערעורו של הבעל המליץ לו דרורי בפסק הדין לחשוב היטב בטרם יממש את זכותו, כי אז תהיה האשה זכאית לתבוע את מחצית שווי המוניטין של הבעל. "על הבעל לשקול שבע פעמים האם לפתוח בהליכים, כאשר גם אם יזכה, יקבל הבעל את חלקו בפנסיה של האשה רק כאשר היא תצא לפנסיה, ולעומת זאת אם יחויב בתשלום בגין מוניטין יהיה עליו לשלם סכום זה לאלתר".

בהתאם לחוק היבש

עו"ד דוד פורר, ראש מחלקת ליטיגציה במשרד גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות', טוען כי מבחינת החוק היבש הפרשנות של בית המשפט נכונה. לדבריו, כאשר מנסחים הסכמים נהוג להחריג זכויות ברורות שעליהן מעוניינים הצדדים לוותר.

פורר מסביר שפסיקת המחוזי תואמת גם את הפרשנות המקובלת לחוק התיישנות שמתייחסת למועד התגבשות הזכות. עם זאת, הוא מוסיף, בין הפרשנות המשפטית היבשה לבין המדיניות בדיני משפחה קיים מתח, ואין ספק שבמקרה הזה היה צריך לפרש את החוק בהתייחס לכוונת המחוקק לנתק את הקשר בין בני הזוג קרוב ככל האפשר למועד הפירוד.