"אסור להתבסס על דואופול של ספקי גז"

שוק הגז הטבעי שצמח בישראל בשנים האחרונות הפך את המדינה המבודדת למעצמת אנרגיה. אולם בטרם הופק הגז מהמאגרים החדשים מול חיפה, טייקוני הגז כבר מתכננים להיכנס לתחום ייצור החשמל, דבר המאיים לשנות סדרי עולם במשק האנרגיה - לא רק ספקי גז, אלא גופי ענק שאחראים על האספקה, ההולכה והייצור. רשויות החוק בישראל, ובתוכן הרשות להגבלים עסקיים, משרדי האוצר והתשתיות ורשות החשמל, טרם נדרשו לנושא, וכל מהלך מלווה בלחצים של בעלי הון ואינטרסנטים.

לקראת הוועידה הלאומית לאנרגיה 2010 של המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה, שתיערך בתחילת מרץ בתל אביב, קיבץ "כלכליסט" את מנכ"לי החברות המובילות בתחום ייצור החשמל כדי לבדוק כיצד ייראה משק האנרגיה בישראל בעשור הקרוב.

חוזר למשחק "אם הרגולטור ישנה את דעתו, אכנס לתחום תחנות הכוח" יוסי מימן ניסה להיכנס לתחום ייצור החשמל הפרטי כבר ב־2005, אך הרגולציה מנעה זאת ממנו עקב היותו אחד מספקי הגז היחידים לישראל ליאור גוטמן, 3 תגובות לכתבה המלאה 

העובדה שיצחק תשובה או יוסי מימן יהיו יצרני חשמל - ולא רק ספקי גז - תפגע בכם?

דורון גרופר, מנכ"ל דוראד: "כולנו מתחרים על לקוחות, אבל אף אחד מיצרני החשמל הפרטיים הוא לא ספק גז. בעתיד יבוא מישהו אחר ואנחנו עשויים לעמוד מול לקוח שיקבל חשמל יותר זול. הם ייקחו לנו ולחברת החשמל לקוחות, וזה מצב מאוד בעייתי. כבר ב־2005 ו־2007 הרגולטור אסר על ספק הגז להיכנס לתחום הייצור ולהקים תחנות כוח. יש ארבעה גורמים וכולנו פה סובלים מהם מימין ומשמאל: משרד האוצר, הרשות להגבלים עסקיים, משרד התשתיות ורשות החשמל. שיגידו איך הם רואים את התחרות".

עמוס לסקר, מנכ"ל חברת החשמל: "אני מזהה קמפיין בתקשורת של טייקוני הגז שמסביר שהגז טוב ונגיש. זה חוסר אחריות מוחלט אם נגדיל את השימוש בגז מעבר ל־50%. מדובר באסון לאומי. כיום אנחנו נסמכים על שני ספקים: שכנינו (מצרים - ע"ג ול"ג) עם הבעייתיות שלהם, וספק מקומי (ים תטיס, תמר ודלית - ע"ג ול"ג). ספק שלישי - גז נוזלי - אם הוא יהיה בתוך 10 שנים, זה יהיה טוב.

"אסור לקחת סיכונים ולבסס את משק האנרגיה על דואופול שאספקת הגז ממנו לא בטוחה לאורך זמן. אם בעוד 10 שנים יתגלה שישראל מלאה במרבצי גז, זה משהו אחר. מערכת הולכת הגז לא אמינה ויש לה כשלים. קח את תחנת גזר - יש לה צינור בודד ואין גיבוי. אם יש בעיה, אתה מפיל אלף מגה־ואט. בנקודת הזמן הזו לא נכון להסתמך על גז. אולי בעוד 10 או 15 שנים זה יהיה בסדר. התמהיל הנכון לדעתנו לקראת 2020 - 40% גז, 50% פחם והשאר גרעין ואנרגיות מתחדשות. המדינה חייבת לקבוע את תמהיל הדלקים, אחרת הבעיה היא עלטה שהמשק לא יוכל לסבול".

יוסי מימן צילום: אנדרס לצקו

הייתם מצפים מהרגולטור שייצא באמירה ברורה?

אמיר לוי, מנכ"ל שיכון ובינוי סביבה: "אני רואה את זה קצת אחרת, ובעיניי זה לא שחור־לבן. צריך לבחון אם השותפות בין ספקים ליצרנים מזיקה לשוק. אם התחרות נמנעת, צריך לקבוע כללים: מחיר שווה לכולם, גישה לגז טבעי עבור יצרני חשמל פרטי, או לקבוע מכסה מקסימלית של שותפות בייצור החשמל. אם תהיה לנו גישה לגז טבעי, לא בטוח שזה פתרון רע ותהיה לנו יכולת להתחרות בחברת החשמל.

"קח דוגמה משוק התקשורת. היתה סוגיה אם לתת לבזק להתחרות בתחום האינטרנט או השירותים הרב־ערוציים. התשתית הרי קיימת. הרגולטור פיקח על המחיר ונתן גישה חופשית לכולם. יש ספק גז ישראלי לגמרי ויש את המצרים, שאולי יהיו בעתיד ואולי לא. ראינו מה קרה בהסכם המקורי בין הצדדים (חברת החשמל נאלצה לפתוח אותו ולשלם יותר כסף עבור הגז — ע"ג ול"ג)".

איתן מאיר, מנכ"ל דליה אנרגיות: "אנחנו על ספה של תקופה חדשה שכולם ייחלו לה. אפילו לסקר יסכים שאנחנו על סף תחרות במתן אספקת חשמל שבה הצרכן יוכל לבחור ממי לקבל חשמל. כל מה שעוזר לתחרות, בעיניי הוא טוב".

גיורא אלמוגי, מנכל OPC בבעלות החברה לישראל: "יש בישראל חוק ורגולטור ואין לנו עמדה בנושא. לחברה לישראל יש 3,000 מגה־ואט בעולם וזה יתרון בינלאומי. לי כיצרן חשמל לא מפריע שספק גז גם ייצר חשמל".

רשות החשמל פוגעת בתזרים

למרות הלחצים ומורת רוחם של הגורמים הממשלתיים, לפני כשבועיים הורידה רשות החשמל את תעריף הבסיס בטווח שבין 9.9% ל־16.3%. תעריף נמוך עלול לפגוע ביצרני החשמל הפרטיים שמתכננים תזרים מזומנים ל־20 שנה מבלי שתהיה להם יכולת לשלוט על המחיר.

לסקר: "ההחלטה היא בכיוון הנכון, אך העיתוי אומלל ביותר. יש הטבה והציבור זכאי ליהנות ממנה. אנחנו עדיין באמצע תוכנית החירום שנוצרה כי הרזרבה נמוכה. אני צופה שהביקוש יעלה וכל מה שאנחנו מייצרים - כולל תוספת 1,400 מגה־ואט שיושלמו עד סוף 2010 - יתקזז. הצענו לממשלה לקחת את ההטבה של ירידת המחיר ולהוציא אותה מחח"י, להקים קרן שתנוהל על ידי כולם ולממן בנייה של תחנות כוח בשלוש השנים הקרובות. זה ייצור מקור מימוני כדי שלא נצטרך גיוס הון בחו"ל ותהיה רזרבה. תהיה רזרבה של 20% בייצור, ואז ניתן מכה ונוריד מחירים. אמרנו את זה למשרדי הממשלה אבל 'דינא דמלכותא דינא'. אנחנו לומדים את השפעת התעריף החדש".

וזה עלול לפגוע בתוכנית החירום?

לסקר: "מה שעומד בסימן שאלה זה שלב ב' של תוכנית החירום, כלומר תוספת יחידות הייצור ב־2012. לפי החלטת דירקטוריון, עד שלא יימצא מקור מימוני - כמו הזרמת הון בעלים, מתן הלוואת בעלים על ידי הממשלה, מימון מראש על ידי התעריף או שילוב בין אלה - לא נתקדם עם תוכנית החירום".

גרופר: "היה ברור לכולם שהשימוש בגז יוריד את התעריפים. היה שימוע בנושא לפני שנתיים ורשות החשמל עשתה הפוך. אני משווה את זה למחירי המים, הם תמיד ירדו — אבל בחשמל הכיוון הפוך, זה תמיד יעלה. מחירי החשמל יעלו בעתיד גם אם כרגע הם ירדו. התעריפים נמצאים כרגע ברצפה, אבל הם לא יכולים להישאר שם והתעריף יחל לזחול למעלה. אין לי מה לעשות מול הרגולטור".

עד כמה החלטות כאלה פוגעות בתוכניות העסקיות שלכם?

לוי: "אנחנו רוצים ודאות. לא רוצים תוכנית לשנתיים הקרובות אלא לטווח ארוך. ודאות זה קידום סטטוטוריקה, בסיס התעריף, מי מתחרה. עושים תוכנית ומגייסים כסף, אבל הוודאות חסרה. לא משנה אם זה תעריף או רישוי. זה משהו שמאוד חסר. אני מזכיר שפורמלית ב־1996 קבעו שהשוק ייפתח ועד היום זה לא קרה. הרגולציה השתנתה והסטטוטוריקה קשה".

אלמוגי: "הכי חשוב למשקיע זה שקיפות בשוק. שום עסק לא יכול לדרוש ודאות מלאה ל־20 שנה. הוא חייב להבין מה תנאי השוק ושהמחיר לא מסובסד. אם הרגולטור ייצור את התנאים, יהיה לנו יותר קל. במשך שנים היה תעריף שפל מסובסד והרגולטור הגדיל את שעות השפל ויצר תמריץ כלכלי. זה צעד בכיוון הנכון, אבל יש עוד הרבה מה לעשות".

מאיר: "יש איזושהי התקבעות שתוכנית החירום היא רק של חברת החשמל. למה? החברה שלי לא חרתה על דגלה להקים תחנה בודדת. שתפו אותנו. יש מכנה משותף לכולם, ששילמנו מחיר של לימוד כדי לפתוח את התחרות. מי שלא לוקח סיכונים, שלא ייכנס לתחום".

חסרה יד מכוונת

בעוד היצרנים הפרטיים מתמודדים על תעריפים ומציאת מקורות מימון, המדינה מקדמת ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות בהתאם לכללי ה־OECD. לעומת זאת, ההחלטה על פתיחת המשק לתחרות התקבלה כבר ב־1996. אבל 14 שנה אחרי כן, המדינה עדיין נשענת על חברת החשמל.

לסקר: "אנחנו מייחלים לתחרות ואין לי בעיה ש־20% מייצור החשמל יהיה ציבורי. זה יוריד ממני את הגיבנת של המונופול. זה כבר ייתן לי פתח להיכנס לתחומי עיסוק נוספים כמו תקשורת - שעד היום זה היה טאבו. נוכל להיכנס לאינטרנט, ולהערכתי בתוך חמש שנים נהיה 'בזק 2'. כמו כן, התעריף בישראל נמוך וזה לא בריא לאף אחד, כי הצרכן ישלם בעתיד בריבית דריבית. בסיכומו של דבר, נשלים את תוכנית החירום. החוכמה היא לא ליצור תוכנית חירום".

אלמוגי: "אם יש בעיה שקשורה לביטחון אספקה, אז יש מחוקק שצריך להחליט. זה נושא חקיקתי ואסור שיצרן פרטי יקבע את זה. אני לא חושב שצריך לעשות נוסחה קבועה מראש, בטח לא על ידי חברת החשמל. המדינה חייבת לקבוע את הפרמטרים. המדינה יכולה לקבוע תמהיל או פרויקט גז נוזלי או נקודת כניסה נוספת באזור קיבוץ מעיין צבי. השאר ייקבע על ידי כוחות השוק".

לוי: "בראייה של כלל המשק בשוק תשתיתי, אי אפשר לתת לפרטיים לשלוט בלי הסדרה רגולטורית. בכל השאר - תחבורה, תקשורת, מים - יש שחקנים פרטיים. יש הגנות ינוקא. היצרנים הפרטיים ייתנו את הפתרון לגידול בשנים הקרובות, ואחר כך יקימו תחנה אחת כל שנה. אם יהיה גידול של 3% בשנה מבחינת כושר הייצור, לדעתי לא צריך תחנה פחמית. אגב, לא הייתי מונע מחח"י להיכנס לתקשורת".

המדינה מסוגלת לעבוד עם יצרני חשמל פרטיים? עד היום היא לא היתה מסוגלת אפילו להביא גז לצפון.

לוי: "מנהל טוב בנתג"ז יפתור את זה. זו לא תורה מסיני. עם כל הביקורת על חח"י, אין הפסקות חשמל בישראל".

מאיר: "כמו שעמוס עם ברק בעיניים מדבר על 'בזק 2', יכול להיות שאחד מאיתנו יהיה 'חח"י 2'. אין סיבה שלא. יש נושא אחד שלא הוסדר והוא מוקש בדרך להקמת תחנות כוח - צריך להוציא את ניהול המערכת מחברת החשמל".

גרופר: "קשה לי להאמין שאנחנו יכולים להחליף את תוכנית החירום של חח"י. לשמחתנו, דוראד מאוד קרובה לסגירה פיננסית. תראו מה פוטין עשה לאוקריאנה - לא שילמו לו, והוא סגר את הברז. יש לנו שכנה (מצרים) ואנחנו עם הסכם טוב ובתקווה שההסכם יחיה. טוב שמצאו גז מול המדינה, אבל אני עוד לא רואה את 200 ה־BCM יוצאים משם החוצה בחמש השנים הקרובות. יש כמה בעיות לא פשוטות והוא צריך 3.5 מיליארד דולר כדי לממן את זה. עד שיוציאו את הגז ועד שיגייסו את הכסף ייקח זמן. ל־EMG היו שני חוזים ואז באו המוסדיים - מגדל, מנורה- ונכנסו. הגז המצרי בטוח והמצרים מספקים. אין בעיה עם המצרים אלא עם נתג"ז".

לוי: "צריך להכניס לחישוב גם שיקול סביבתי. באנרגיית השמש אין שום בעיה שלא נוביל. לוז היתה הראשונה בעולם ולא עשינו עם זה כלום. לגרעין יש בעיה פסיכולוגית. הממשלה מראה רצון גדול לקדם את כולם".

אבל מתישהו נצטרך לבחור בין הגז של תשובה ומימן לבין תחנה פחמית?

לסקר: "אם התחנה הפחמית היתה מוקמת במועדה - 2008 - לא היו צריכים תוכנית חירום. אם אתה יכול להבטיח שב־2016 תהיה תחנה גרעינית, אני מסלק את הקמת הפחמית מסדר היום ומבטל את תוכנית החירום. אני משקיע 2.2 מיליארד שקל בהתקנת פילטרים. אם ב־2014 אני משבית אלף מגה־ואט לשיפור המתקן, מניין אביא את החשמל? וזה לוקח בחשבון שהיצרנים הפרטיים בפנים. אני חייב לגבות את עצמי.

"בוא נהרוג מיתוס - התקן שלנו לפליטות יהיה נמוך ממה שהשוק האירופי דורש. כדי לא להיות תלוי בגז וכדי להבטיח חשמל באופן שוטף ונקי חייבים להקים את אשקלון. תחנות גרעיניות בונים במתחמי ערים ואין בעיה של ביטחון, אלא בעיות פסיכולוגית ופוליטית. באמצע לונדון ופריז יש תחנות קטנות".

גרופר: "למה להרוס קרקע בנגב בגלל כמה שמשות (פאנלים סולאריים - ע"ג, ל"ג) שירוצו בג'בלאות? הגז זמין וזול. לתחנה באשלים יש 2,000 דונם על 200 מגה־ואט".

לוי: "הפתרון של שמש הוא הכי טוב, בעיקר תרמו־סולארי. אם השיקול הוא כלכלי נטו, אז 80% מייצור החשמל צריך להתבסס על פחם. זה לא עניין כלכלי - השמש לא מתחרה בפחם".

לסקר: "שכחנו את ההתייעלות האנרגטית. זה חינוך וסבסוד של מכשירי חשמל שיחליפו מיליון מקררים ומזגנים. אם נצליח פה נחסוך תחנה אחת".

אבל יש בלגן רגולטורי בדרך קבלת ההחלטות. עד כמה זה מפריע לכם?

מאיר: "לא אבכה על העבר. חוק החשמל תוקן ב־1996 והיום אנחנו ב־2010. המערכת הממשלתית־ציבורית עדיין לא בנויה בתחום האנרגיה לעבוד עם יצרנים פרטיים. דווקא חח"י כן. הממשלה לא יודעת לעבוד איתנו. הביורוקרטיה יכולה להיות יותר פשוטה. צריך לבנות שולחן עגול - מה הבעיה? בלי יו"ר ובלי אגו".

לוי: "מישהו צריך לקחת מנהיגות ולהושיב את האנשים ביחד".