סיליקה ממוימת

אחד מרכיבי החול והזכוכית. החומר קשה מהאמייל שממנו עשויות השיניים (וזו הסיבה לתחושה המציקה שחול גורם לשיניים), והוא הוכנס למשחה לאחר שנטחן והומס. התוצאה: בעת הצחצוח הגרגרים הזעירים ישייפו את השיניים בעדינות ויסירו מהן כתמים ועששת.

	צילום: דור גרבש

סודיום סכרין

ממתיק מלאכותי שזכה לשם רע, ובצדק. מבחינה כימית, הסודיום סכרין דומה יותר לבנזין מלמזון, וכמה ממשלות אסרו בעבר את השימוש בו. בארה"ב, עד שנת 2000 יצרני משחות שיניים נדרשו לשים אזהרות על מוצרים שמכילים אותו. הסיבה לשימוש בו: טעמו המתוק העז, החזק פי כמה מסוכר.

סודיום לאוריל סולפאט

חומר כימי שקושר יחדיו מולקולות של שמן ומים - שני חומרים שידועים בסלידתם זה מזה - וכך מאפשר לשטוף בקלות את שאריות השומן מהשיניים ולהותיר אותן נקיות ומבריקות. הסודיום לאוריל סולפאט (ובקיצור: SLS) זכה להשמצות לא מבוססות במיני אימיילי שרשרת שטענו כי הוא מסוכן לבריאות ואף מסרטן. בעקבות ההשמצות החלו כמה יצרנים להפיץ משחות שיניים ללא SLS. ניסיתי אותן, ואחרי שבוע הפה שלי הרגיש כמו בית קברות לחיות והריח בהתאם.

סודיום הידרוקסיד

המפחיד שבמרכיבי המשחה הוא חומר שמסוגל לפרק שומנים, רקמות ושיער. בתעשייה הוא משמש לפתיחת סתימות ובסרט "מועדון קרב" שימש להכנת סבון ולחישול עצמי של הגיבור. יש לו כמובן גם שימושים חיוביים, ובהם אפיית כעכים וריכוך זיתים. תפקידו כאן הוא בגדר תעלומה.

טריקלוזאן וקו־פולימר

פטנט של קולגייט שמשלב את התרכובת טריקלוזאן, שמונעת מחיידקים להתרבות, בדבק אקרילי שמדביק אותה לשיניים בשכבה דקה. הצרה בחומר היא שכשהוא מגיע לביוב ופוגש בקרני השמש הוא נהפך לדיוקסין, הרעל שב־2004 עיוות את פניו של נשיא אוקראינה ויקטור יושנקו.

לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן