מדוע הסכימה בריטמן אלמגור להתפשר עם מפרק קבוצת מתוק?
הרו"ח התעלם מסימני האזהרה; המבקר היה נשוי לבת של הבעלים. דו"ח חסוי של מפרק קבוצת מתוק חושף פרטים מביכים על התנהלות פירמת בריטמן אלמגור, ומסביר מדוע הסכימה לשלם 10.5 מיליון שקל כדי להימנע מתביעת רשלנות
לפני שנתיים היתה זו פירמת רואי החשבון קסלמן וקסלמן שהסכימה לשלם סכומים לא מבוטלים כדי להשתחרר מטענות שהעלה כלפיה מפרק הבנק למסחר, שלפיהן רשלנות בעריכת דו"חות הביקורת של הבנק היתה בין הגורמים שמנעו את גילוי מעילת הענק של אתי אלון בשלב מוקדם יותר. השבוע נחתם הסכם פשרה דומה בין מפרק קבוצת מתוק, רו"ח צבי יוכמן, לבין פירמת רואי החשבון בריטמן אלמגור, שלפיו תשלם חברת הביטוח המקצועי שלה, איילון, 10.5 מיליון שקל, ובתמורה ייפסקו ההליכים שניהל נגדה המפרק בטענה להתרשלות רבתי בהליך הביקורת על הדו"חות של מתוק.
גובה החובות שהותירה אחריה מתוק עמד על כ־100 מיליון שקל. הסכם הפשרה הוגש לבית המשפט ומותנה בקבלת אישורו.
הסכם הפשרה
בריטמן אלמגור ישלמו 10.5 מיליון שקל לקופת הפירוק של חברת מתוק
מפרק מתוק, שקרסה ב-1999, ביקש לתבוע את משרד רואי החשבון שלה בטענה לרשלנות בביקורת הדו"חות; לפי הסכם הפשרה חברת הביטוח איילון שביטחה את המשרד תשלם את הסכום, כש-1.2 מיליון שקל יועברו כשכר טרחה למפרק ובאי כוחו
ענת רואה
לכתבה המלאה 
בינתיים, עיון בדו"ח שהגיש המפרק לבית המשפט לפני שלוש שנים, שעליו ביקש בשעתו להטיל חיסיון כדי שלא לפגוע במגעים להשגת פשרה, חושף שלל טענות מביכות למדי שהועלו כלפי פירמת בריטמן אלמגור (כיום בריטמן, אלמגור, זהר ושות'). בין היתר נחשף בו שעובד בפירמה שהיה מופקד בפועל על ביצוע הביקורת היה למעשה בן זוגה (כיום בעלה) של בתו של אחד מבעלי השליטה בקבוצת מתוק, מה שיוצר על פניו חשש לניגוד עניינים והפרה של כללי האי־תלות החלים על רואי חשבון.
קריסתה של יצרנית הממתקים מתוק, בשליטתם של האחים מנשה והרצל מתוק, אירעה באוקטובר 1999, אז הגישה החברה בקשה להקפאת הליכים ופירטה שורת נכסים שהיו כביכול בידיה בשווי כולל של 90 מיליון שקל. הטענות הללו נתמכו בספרי חברות הקבוצה ובדיווחים לבורסה בארצות הברית, שם נסחרה חברת ארזן אינטרנשיונל, אחת החברות בקבוצה. עשרה ימים לאחר מכן התברר כי הדיווחים היו כוזבים והנכסים הללו הסתכמו ב־18 מיליון שקל בלבד, ומתוק נכנסה להליכי פירוק.
ב־2004 הורשעו מנשה והרצל מתוק בביצוע שורת עבירות. הרצל מתוק זוכה בהמשך בבית המשפט המחוזי, ואילו על מנשה מתוק נגזרו 18 חודשי מאסר בפועל. במקביל הורשעו גם החברות עצמן.
דגלים אדומים בוהקים
לטענת המפרק בדו"ח שלו, "בפני רואי החשבון הונפו דגלים אדומים בוהקים כה רבים, אשר כל אחד מהם בנפרד היה צריך לגרום להם לבצע בדיקה מקיפה ויסודית", אלא שהם נתנו חוות דעת חיוביות על הדו"חות ללא כל הימנעות או הסתייגות. החומר שהגיש המפרק לבית המשפט מתבסס על חקירה שערך עבורו חוקר המעילות א. יקים.
פירמת בריטמן אלמגור ושות' היא סניף של חברת רואי החשבון הבינלאומית דלויט טוש. מינויה כמבקרת של קבוצת מתוק התבצע בתחילת 1997, לאחר סיום התקשרות הקבוצה עם משרד רואי החשבון שחק, פאר, רזניק ושות', שסירב לחתום על הדו"חות הכספיים ל־1996 בטענה ל"אי־סדרים מהותיים שהתגלו למשרד בעת ביצוע ספירת מלאי במחסני הקבוצה". כתנאי לחתימתם על הדו"חות דרש משרד שחק עריכת בדיקת מלאי מעמיקה ויסודית, ובתגובה הסתיימה ההתקשרות בינו לבין מתוק. לטענת המפרק, פחות משלושה שבועות אחר כך חתמה פירמת בריטמן אלמגור על אותם דו"חות ממש.
לחברת ארזן אינטנשיונל הציבורית נערך בעקבות הליך החלפת רואי החשבון שימוע בנאסד"ק והמסחר בה הופסק לתקופה מסוימת. לטענת המפרק, החלטת נאסד"ק לחדש את המסחר התבססה בעיקר על מצגיהם החד־משמעיים של עובדי הביקורת של בריטמן אלמגור, שחזרו והדגישו כי אין כל בעיה עם המלאי וכי המצגים של החברה תואמים את המצב בפועל.
לפי דו"ח המפרק, במסגרת השירותים שהעניקה בריטמן אלמגור לקבוצת מתוק היא העמידה את שירותיהם של כמה רואי חשבון, ובעיקר את שירותיו של רו"ח יצחק גווילי, שהיה בזמנו שותף בבריטמן אלמגור, וכן את שירותיו של העובד גיל רותם. יצויין כי בינתיים פרשו השניים מעבודתם במשרד בריטמן אלמגור.
לטענת המפרק, רותם היה בן זוגה (כיום בעלה) של רינת רותם, בתו של מנשה מתוק, ששימשה גם כאחת המנהלות בקבוצה. באותה תקופה היה רותם מתמחה במשרד רואי החשבון שחק, ועם הפסקת ההתקשרות בין המשרד לקבוצת מתוק עבר לעבוד בבריטמן אלמגור ובין היתר עסק בפועל בטיפול בענייני קבוצת מתוק מטעם רואי החשבון.
"קרבה משפחתית בדרגה כזאת בין עובד משרד רואי חשבון מבקר לבין אחד ממנהליה הבכירים של החברה המבוקרת", טען המפרק, "מהווה פגיעה חמורה בחובת רואי חשבון לאי־תלות, והנה פעולה תוך ניגוד עניינים המהווה הפרה של חוק רואי החשבון והתקנות מכוחו".
"הממצאים זועקים לשמים"
המפרק הדגיש כי במקרה זה הממצאים "זועקים לשמים", נוכח המעורבות האינטנסיבית של רותם בביקורת בקבוצה, ובעיקר לאחר פתיחת חקירת מס הכנסה והעלאת החשדות בדבר השימוש המסיבי של קבוצת מתוק בחשבוניות פיקטיביות. חקירת מס הכנסה החלה בתחילת 1998, וביולי 1999 הוציאו רשויות מע"מ שומות להחזר המע"מ שנוכה בגין החשבוניות הפיקטיביות בסכום של 1.14 מיליון שקל. על כך, טוען המפרק, הוגשה השגה באמצעות משרד בריטמן אלמגור, כך שאין ספק שהמשרד ידע על החשד לשימוש בחשבוניות פיקטיביות. דו"חותיה הכספיים של מתוק לשנת 1997 נחתמו, לפי הנטען, לאחר פתיחת החקירה ולאחר שרואי החשבון ידעו בוודאות על החשדות.
סימן אזהרה נוסף שמופיע בדו"ח היה התפטרותו של מבקר הפנים של ארזן אינטרנשיונל בפברואר 1999, לאחר שגילה, לפי הנטען, שאופן ניהול המלאי פגום מיסודו ופוגע באמינות הרישומים.
חשבון מעבר של האשה
עוד נטען בדו"ח המפרק כי נאספו ראיות שמצביעות לכאורה על כך שבשנים שלפני הקריסה "הוחזרו" חלק מהכספים שהוצאו במרמה תוך שימוש בחשבון מעבר של יהודית מתוק, אשתו של מנשה מתוק, כדי להעלים את מקור הכספים. לפי הטענה, בידי רואי החשבון יצחק גווילי וגיל רותם היו אינדיקציות ברורות לכך החל במאי 1998, כמו גם לגבי רישומים כוזבים בכרטיסו האישי של מנשה מתוק, קיזוז חוב שלו לחברה והתחייבויות של החברה כלפיו.
לסיכום, נטען בפנייה לבית המשפט, רואי החשבון "התעלמו ברשלנות רבתי ממעשים חמורים כגון שימוש בחשבוניות פיקטיביות, ביצוע רישומים כוזבים בהנהלת החשבונות, ביצוע ניכיונות צ'קים בשוק האפור, הברחת נכסים וליקויים חמורים בכל הקשור למלאי ולחובות הלקוחות של חברות הקבוצה".
ממשרד בריטמן אלמגור זהר נמסר בתגובה כי המשרד אינו נוהג להגיב לעניינים הקשורים ללקוחותיו או ללקוחותיו לשעבר.
