תע"א: יד אחת מקצצת, יד שנייה ממנה

תוכניות התייעלות כבר הפכו לשמו הנרדף של מנכ"ל התעשייה האווירית, יצחק ניסן. מאז חודש אפריל השנה, בעקבות הדולר הנמוך ואחר כך המשבר הכלכלי העולמי, החל לנקוט בפעולות כלכליות שיביאו לריסון הוצאות החברה.

זה החל בקיצוצים בשעות נוספות ובנסיעות לחו"ל, הוצאתם של מאות עובדים לפרישה מוקדמת, קיצוץ פריטים יומיומיים דוגמת מדפסות ודלק ועד הגברת הלחץ על מנהלי המפעלים והחטיבות, מיקור חוץ ובחינת הליכי הרכש. מהלכים אלה חסכו לתעשייה האווירית עשרות מיליוני דולרים. דווקא על רקע ההיסטוריה הזו מפתיעה שורת המינויים התמוהה בתעשייה האווירית שאושרה לאחרונה, כפי שעולה מבדיקת "כלכליסט".

בשעה שהתורים מחוץ ללשכות התעסוקה מתארכים, ובכירים בחברות רבות החליטו לקצץ ולעתים אף לוותר על שכרם, הביאה הנהלת התעשייה האווירית לאישור הדירקטוריון בשבועות האחרונים שמונה מינויים חדשים. מרביתם מינויים עודפים - לא מחליפי מקום לנושאי משרות שפרשו, אלא תוספת בעלי תפקידים בצמרת הניהולית של החברה.

וכך קורה שמצד אחד מבקש ניסן לחתוך בהוצאות החברה ורותם את כלל עובדיו למשימה הקשה, ומאידך מציג מהלך שמייקר משמעותית את הוצאות החברה על שכר לבכירים.

חישוב פשוט מראה כי העלות הכוללת של 18 הסמנכ"לים של ניסן, על בסיס שכר מינימום של כ־700 אלף שקל עלות שכר בשנה לסמנכ"ל, היא כ־12.6 מיליון שקל בשנה.

יצחק ניסן צילום: גלעד קוולרצ'יק

יצויין כי תעשיה אוירית היא חברה ממשלתית הכפופה לרשות החברות הממשלתית בכל הנוגע לקביעת גובה שכרם של בכירים. שכרם של בכירי תעשיה אוירית אינו חורג מרף זה, אך רשות החברות אינה מגבילה את מספר נושאי המשרה הבכירים אותם ניתן למנות.

ייאמר מייד כי התעשייה האווירית היא ספינה קשה לניווט: 15 אלף עובדים, מפעלים רבים ועסקאות חוצות יבשות, מה שמחייב צמרת ניהולית משובחת. השאלה היא האם יש צורך אמיתי ב־16 סגני מנכ"ל מכהנים בפועל, ועוד עשרות מנהלי מפעלים המקבלים משכורות של 600 אלף שקל בשנה לפחות. אלה מצטברים לעשרות מיליוני שקלים בשנה רק על הוצאות שכר. מעורר תמיהה במיוחד עיתוי המינויים לנוכח המשבר הפיננסי בשווקים, ולנוכח הערכות שפרסמה גם התעשייה האווירית עצמה בדוחותיה כי חלק מהפעילות, ובמיוחד הזרועות האזרחיות, צפויות לסבול מהאטה.

על פי תוצאות הרבעון השלישי שפירסמה התעשייה האוירית, מכירות החברה רשמו עלייה נאה של 10% ועמדו על 877 מיליון דולר. עם זאת, הרווח הנקי הצטמק ברבעון השלישי ל־16 מיליון דולר בלבד - ירידה של 60% ביחס לשלושת החודשים המקבילים ב־2007. שער הדולר הנמוך ועלויות הוצאת עובדים לפרישה מוקדמת כרסמו בשורה התחתונה.

שומן עודף של מאות עובדים לפני פרישה

למרות שמדובר בחברה רווחית, עם צבר הזמנות משמעותי, לחברה יש מאות עובדים על סף פרישה אותם היתה מעוניינת להוציא לפנסיה. אך אליה וקובץ בה: עלות ההוצאה של כל אחד מהם מסתכמת בכמיליון שקל לפחות. מתחילת השנה פרשו מהחברה 160 עובדים, במהלך שעלותו לחברה נאמד ב־41 מיליון דולר. גם על רקע הנתון הזה מעוררת שורת המינויים האחרונה תמיהה.

אז מה בכל זאת קרה בחברה שהצריך שורה כזו של מינויים? בחברה מסבירים כי מדובר בתהליך רה ארגון שנועד לבצע התייעלות במערכת. לפני שנה החליטו על שינוי ארגוני בחטיבת כלי הטייס האזרחיים - אחת החטיבות הרווחיות של החברה, שמנהלת את כל ייצור מטוסי המנהלים שלה, בשותפות עם חברת גאלפסטרים האמריקאית.

בתעשייה האווירית החליטו למעשה על פיצול החטיבה לשתי זרועות: אחת תעסוק בפיתוח וייצור, והשנייה בהנדסה של המערכות. בראש כל חטיבה הושם מנהל: לצידו של הסמנכ"ל הותיק גדי כהן מונה השבוע סמנכ"ל שני, דוד דגן. זאת למרות הצפי להאטה משמעותית בפעילות החטיבה. שותפתה האמריקאית של תע"א בייצור המטוסים כבר הודיעה שמספר המטוסים המתוכננים לייצור ב־2009 יקטן בחצי. גם פעילות ההסבה שמבצעת תע"א בהפיכת מטוסי נוסעים למטוסי מטען עלולה להיפגע, אך המינויים והפיצול הארגוני נשארים בתוקפם.

באופן היסטורי זוכים כל מנהלי החטיבות למינוי של סמנכ"ל, כמוהם גם מבקר הפנים של החברה, היועץ המשפטי שלה ומבקר האיכות. אלא שלכל התפקידים המסורתיים נוספו בשבועות האחרונים כמה תפקידים חדשים, בעיקר תפקידי רוחב בעלי הגדרות מפוארות, כמו סמנכ"ל לענייני פרויקטים מיוחדים, סמנכ"ל לענייני תכנון ואסטרטגיה. גם קצין הביטחון של החברה הוקפץ לדרגת סגן סמנכ"ל.

בתעשייה האווירית הסבירו אתמול כי לא כל מינוי טומן בחובו גם שדרוג שכר. מרבית עובדי תע"א כפופים עדיין לחוזה הקיבוצי, מה שמאפשר להם ליהנות מתנאי שכר מפליגים, קרנות מחקר, שנות השתלמות ושעות נוספות. אלא שבדרגים הבכירים יותר קובעת רשות החברות הממשלתיות כי בחלק מן המקרים יבוטל החוזה הקיבוצי לטובת חוזה אישי, שם אמנם שכר הבסיס גבוה במקרים רבים - כמה מאות אלפי שקלים בשנה. אלא שמדובר בשכר כולל, ללא שעות נוספות והטבות אחרות. כך שאמנם השדרוג בתואר לא תמיד מביא עמו שדרוג בשכר נטו, הוא בהחלט מביא זכויות פנסיה עודפות.

ניסן: "אני חייב שיהיו לי מנהלים חזקים"

בתחילת אפריל כתב המנכ"ל ניסן לכלל עובדי החברה הנחיות בדבר חיסכון בעלויות התפעול. "לנוכח גלישה אפשרית למיתון בשוק העולמי, והידרדרות בשער הדולר, שהוא המטבע העיקרי שבו עובדת החברה, יש לנקוט פעולות ריסון להקטנת הסיכון לחברה". בפורום המנהלים שכינס בתחילת אוגוסט הורה להמשיך ולחסוך. אחד הצעדים המשמעותיים עליהם דובר היה הוצאה לפרישה מוקדמת של כ־500 עובדים, הליך כאמור עוד לא הושלם.

אתמול, בשיחה עם "כלכליסט", הסביר ניסן כי אין קשר בין מהלך הקיצוצים למהלך המינויים. "מי שמבקר אותנו על הליך המינויים פשוט לא מבין את העולם שבו אנו חיים. אין במינויים דבר חדש, אין קליטה חיצונית לחברה, לא מנחיתים עלי שום מינוי מבחוץ. כל מינוי הוא שלי ואני חותם עליו. אין כאן פוליטיקה, ולא השתדלויות. בחברה שמנהלת 4 מיליארד דולר ויותר מ־15 אלף עובדים באין סוף מדינות, פשוט אין לה אלטרנטיבה אחרת. אני חייב שיהיו לי מנהלים חזקים, שיחלשו על כל הפעילות שלנו בעולם. וזה גם לא סוף המינויים. חסרים לי עוד שני סמנכ"לים, ואני בהחלט מתכוון למנות אותם בקרוב. דמייני לך מצב שחברה עם רכש של 2.5 מיליארד דולר מתנהלת בלי סמנכ"ל לוגיסטיקה. אנחנו אמנם חברה ממשלתית, אבל איננו שונים מחברות פרטיות".

ניסן, תקף בעבר גם את משכורותו הנמוכה שלו - עלות שכר של כ־850 אלף שקל בשנה ( "מנכ"ל אלביט מערכות מרוויח את השכר שלי ביומיים עבודה, מנכ"ל אל על חיים רומנו מרוויח 800 אלף שקל בחודש. אני הייתי צריך להרוויח פי 30 מהם לפי הביצועים של החברה שלי ובסדר הגודל שלה", כלכליסט, מאי 2008).

כעת הוא מנסגר על שכרם של עובדיו, בטענה שלא מדובר במשכורות חריגות ביחס למשק. "אנחנו חברה שהעובדים בה, כולל אותי, משתכרים חמישית או שישית ממה שהיו משתכרים בחברה פרטית. אין לי דרך אחרת לתמרץ את המנהלים אצלנו, מכיוון שלא נהוגה כאן תרבות בונוסים. אז לבוא ולבקר את המינויים או את השכר אצלנו זו פשוט בורות", אמר ניסן. "כשמוניתי למנכ"ל ויתרתי על השעות הנוספות, שכרי בפועל ירד ב־15-20% בגלל המינוי. אבל רציתי את התואר אז הסכמתי. אנחנו לא חברה שמנה, ומינויים בהנהלה יימשכו לפי הצורך".