• תפריט
השראה

מיוחד ל"כלכליסט": "עולם הנמלים כאוטי כמו שוק ההון, כל פרט בו מגיע להחלטות בעצמו"

עד כמה דומות שיטות הניהול של הנמלים לאלו המוכרות לנו מחברות אנושיות? לפרופ' דברה גורדון, חוקרת חרקים מסטנפורד, יש תשובות מעניינות

אביבה משמרי 12:5811.10.08

עד כמה דומות שיטות הניהול של הנמלים לאלו המוכרות לנו מחברות אנושיות? לפרופסור דברה גורדון שחקרה את הנושא במשך שלושים שנה יש תשובות מעניינות

 

דברה גורדון סופרת נמלים למחייתה. היא מסמנת אותן אחת אחת בצבע מיוחד המיוצר רק ביפן - ונוסעת מדי שנה לצפות בהן ולתעד את התנהגותן בקובץ אקסל עצום. היא מנסה לברר מה עוברת כל נמלה במהלך חייה, ואיך משתנה עם הזמן תפקידה בקן. היא מעריכה שספרה יותר ממיליון מהן לאורך השנים. "אני אוהבת לחשוב על האופן שבו ארגונים פועלים", מסבירה גורדון למה בחרה בתחום המחקר הייחודי שלה.

 

גורדון היא מומחית בעלת שם לארגון וניהול; את המחקר שלה ביצעה בנמלים - לא באנשים. כפרופסור לביולוגיה באוניברסיטת סטנפורד, למדה גורדון במשך יותר מ־30 שנה את הדרך שבה נמלים פועלות כקבוצה. נראה שאפשר לסמוך עליה כשהיא מציעה למנהלי העולם את הטיפ הישן: לך אל הנמלה, אם כי לאו דווקא מהסיבות המוכרות.

 

אין עוררין על כך שהנמלים עלו על קונספט מצליח, מסבירה גורדון. "הן נמצאות כאן מאות מיליוני שנים ומכסות את כל כדור הארץ חוץ מאשר את אנטרקטיקה", היא אומרת בטון שנשמע קצת כמו גאווה.

 

קולקטיב של נמלים מסוגל להקים מבנים מורכבים מתחת לאדמה, להגיב במהירות לפגעים, להתנפל ביעילות על פיקניקים תמימים ולבצע שלל פעולות אחרות שדורשות עבודה משותפת. כל זאת למרות מה שנראה לעינינו האנושיות בעיקר כתוהו ובוהו, ודאי לא כארגון יעיל.

 

"הנמלה הבודדת לא צריכה אישורים מאף אחד" "הנמלה הבודדת לא צריכה אישורים מאף אחד" צילום: shutterstock

"הדבר המעניין הוא שכל נמלה בפני עצמה אינה יעילה", שוברת גורדון את המיתוס הידוע. "היעילות של המושבה אינה מושגת בזכות היעילות של כל פרט ופרט בה, אלא בזכות הדרך שבה המערכת כולה פועלת. אנשים לרוב מתרשמים מקן הנמלים, ובייחוד מהמגוון ומהשפע שלו, אבל לא נכון לחשוב שהקן עובד כמו מפעל יעיל. מה שמרשים הוא שאלפי הפרטים המתרוצצים הללו עובדים יחד, ומצליחים בעבודתם במידה מספקת כדי לאפשר לקבוצה כולה להצליח".

 

יתרונות האבטלה הסמויה

 

"הדבר המסקרן ביותר בארגון של נמלים, להבדיל מארגונים אנושיים, הוא שאין בו היררכיה או פיקוד מרכזי", אומרת גורדון. "אין מנכ"לים וסמנכ"לים. אף נמלה לא מנהלת את פעולותיה של נמלה אחרת, ואף נמלה לא מבינה את ההשלכות של מעשיה. המלכה, בניגוד למה שחושבים, לא מעבירה הוראות - היא רק מטילה ביצים. אם הייתי צריכה להשוות את המבנה הארגוני של נמלים למשהו, הייתי הולכת על שוק ההון: מערכת מרובת פרטים, כאוטית, שכל פרט בה מגיע להחלטות בעצמו ובזמן אמת".

 

אם לא די בזה, מתברר שדימוי הנמלה החרוצה הפוך לגמרי מהמציאות בכמה מהמקרים. לפי גורדון, הנמלים סובלות משיעור גבוה של אבטלה סמויה: בכל זמן נתון, 50%–70% מהנמלים במושבה פשוט אינן עושות כלום. הן סתם יושבות בקן ונחות בזמן שהאחרות מזיעות. "אפשר לחשוב על הנמלים הללו כעל תגבורת, בהנחה שמשהו אכן יקרה, אבל מעולם לא ראיתי משהו קורה, ואני חוקרת 20 שנה", היא מעירה ביובש. "זה מעין 'מעמד' נפרד של נמלים המצויות בפתח הקן וחוצצות בין הפועלות הצעירות שעובדות עמוק בתוך הקן לבין הפועלות המבוגרות יותר שעובדות בחוץ".

 

"נדמה לי שאנחנו מכירים מעמדות דומים גם בארגונים אנושיים", צוחקת גורדון, "ואני חושבת שיש להן אפילו תפקידים דומים". להערכתה, מעמד המובטלים חיוני ליציבות הקן. "אנחנו מאמינים שלעצלות הזו יש משמעות קריטית: זהו מנגנון שמונע מהמערכת להגיב במהירות גבוהה מדי. לנמלים אין טלפון או אימייל, והדרך היחידה שלהן לתקשר היא באמצעות פגישה פיזית עם נמלה אחרת. אלפי הנמלים המובטלות, שלא זזות הרבה, עוזרות לווסת את האינטראקציה בין הנמלים ולמנוע מהמושבה לנוע מהר מדי בכיוון אחד".

 

כדי להסביר מה רע בתנועה מהירה מדי, גורדון חוזרת לדימוי שוק ההון. "אחד המאפיינים של הבורסה הוא תגובה קיצונית לאירועים. די בכך שיש רמז למלחמה או לנפילה של בנק, וכל המניות צונחות בלי קשר למה שקורה באמת. ההיסטריה הזו היא תוצאה של יותר מדי אינטראקציה, וכולם מגיבים לכולם בזמן אמת. גם בעולם האנושי זו תופעה בזבזנית והרסנית. טוב שיש משקיעים עצלנים, כמו נמלים מובטלות, שלא שותפים בהיסטריה ולא מוכרים את כל מה שיש להם. בלעדיהם, ייתכן שכל הכלכלה היתה מתרסקת פעם בכמה חודשים".

 

ריח שונה לכל מטלה

 

אז מה בעצם הנמלים עושות כשהן קמות בבוקר? מתברר שגם חלוקת המטלות בתוך הקן יצירתית ומגוונת. לנמלים אין תפקיד מולד ומקובע בדומה לדבורים, אלא משרות שונות בתקופות שונות, על פי הצרכים המשתנים של המושבה כולה. במקור, הנמלים העובדות מתחלקות לארבעה גדודים: מלקטות המזון; המפטרלות, שבוחרות את הכיוון שבו ילכו המלקטות; עובדות התחזוקה, שבונות את החדרים שבתוך הקן וגם מנקות אותם; ועובדות זבל, המכניסות לזבל כימיקל כדי לסמן טריטוריה. כל החרוצות הללו יחד הן רבע עד חצי מאוכלוסיית המושבה. המחצית הנותרת, כזכור, מתבטלת בתוך הקן.

 

"כאשר ניתן מקור מזון חדש, מוקצות מיד נמלים נוספות לאיסוף, מבלי שניתנת הוראה מלמעלה" "כאשר ניתן מקור מזון חדש, מוקצות מיד נמלים נוספות לאיסוף, מבלי שניתנת הוראה מלמעלה" צילום: shutterstock

 

אבל כשיורד גשם ומציף את הקן, ויש צורך בתגבורת דחופה לצוות התחזוקה של המושבה, הנמלים הנוספות מתפקדות כבמטה קסם. גם כאשר נמצא מקור מזון חדש, כגון כריך שנזרק בצד הכביש, מוקצות מיד נמלים נוספות לאיסוף מזון. איכשהו המושבה מצליחה להתאים את מספר העובדות המבצעות כל מטלה לצרכים המידיים. גורדון וצוותה גירו את הנמלים לפעילויות מסוגים שונים, ומצאו שבכל פעם מתגייס מספר גדול של נמלים למטלה הנחוצה באותו רגע - על חשבון ביצועה של מטלה אחרת.

 

כך למשל, החוקרים הציפו והרסו חלקים מהקן, מה שגרם לפועלות רבות להתגייס למטלות תחזוקה, ולפיכך להקטין את מספר הנמלים שעסקו בליקוט מזון. מצד שני, כאשר הציבו החוקרים בפני הנמלים מזון רב, הפסיקו עובדות הזבל את עיסוקן ויצאו ללקט מזון.

 

"לא כל שינוי הוא אפשרי", מגלה גורדון. "אם יש צורך בעוד פטרולים, עובדות התחזוקה ייהפכו למפטרלות. אבל אם יש צורך בעוד עבודת תחזוקה - למשל, אם אני מציבה בקן ערימה של קיסמי שיניים - אף נמלה לא תשנה את מטלתה לתחזוקה; יבואו נמלות תחזוקה מתוך הקן. כך שליקוט הוא מטלה עדיפה, והנמלים בתוך הקן פועלות כמשאב".

אבל איך יודעות הנמלים שיש כרגע צורך בוער במפטרלות או במלקטות?

 

"בניגוד למה שקורה בארגונים אנושיים, הנמלה הבודדת לא צריכה אישורים - היא מחליטה עצמאית, בשטח, מה לעשות. כדי לקבל החלטה מושכלת היא נעזרת בנמלים אחרות שהיא פוגשת. הן מריחות זו את זו באמצעות המחושים שלהן, ושתיהן משתמשות במידע שהתקבל כדי להחליט מה לעשות. גילינו שנמלים מפיצות ריח שונה כשהן מבצעות מטלות שונות. הריח משתנה גם לפי משך הזמן שהנמלים מבלות מחוץ לקן. בעזרת אלגוריתמים פשוטים, נמלה יכולה לרחרח ולזהות מיד אם נמלה אחרת שייכת לקן שלה ואיזו משימה היא ממלאת כרגע. אחרי שהיא פוגשת עוד כמה ידידות, היא כבר יודעת היכן זקוקים לה".

 

כשאני תוהה אם הנמלים לא פועלות פשוט לפי אינסטינקטים הטבועים בהן, גורדון כמעט נעלבת בשמן. "קל לחשוב שאצל בעלי חיים הדנ"א הוא סט הוראות, אבל אנחנו לא ממש יודעים איך זה עובד", היא נוזפת בנימוס. "תגובת הנמלה באה רק בחלקה מן הגוף. שאר פעולותיה, כמו אצל כל חיה אחרת, הן תגובה למה שקורה לה. נמלים הן לא מכונות קטנות".

 

מקשיבות לשטח

 

"האבטלה הסמויה בקן יכולה להגיע ל-70%" "האבטלה הסמויה בקן יכולה להגיע ל-70%" איור: יזהר כהן

עוד תגלית מעניינת של גורדון ושל צוותה היא שהנמלה לא מחליטה על סמך מפגש עם נמלה אחת - אלא נעזרת בקצב שבו היא פוגשת נמלים. אף אחד לא מודיע לנמלה שיש שאריות פיקניק בקרבת מקום, אבל אם היא פוגשת בדרך יותר מלקטות מאשר בדרך כלל, היא תסיק שיש צורך בעוד מלקטות, תזנח את עיסוקה הקודם ותצטרף לפעילות הליקוט.

 

"כדי להחליט מה המשימה הבאה שלה הנמלה צריכה לקבל רצף של מסרים מנמלים אחרות שהיא פוגשת בדרך. היא אינה מסתפקת בדעה של נמלה אחת", מדגישה גורדון. "היא גם לא אומרת, 'אם אפגוש 22 נמלים כאלה ו־14 כאלה, אחליט לעשות כך או כך'. אין לנמלה סט הוראות קבוע: היא מקבלת החלטה בזמן אמת, לפעמים גם בניגוד למסרים שקיבלה".

 

למה נמלה צריכה כל כך הרבה דיווחים כדי לבחור את המשך דרכה?

"אני מזכירה לך שאין לה בוס. בהיעדר מישהו אחר שיבחר עבורה, הנמלה צריכה לצבור כמה שיותר ידע קולקטיבי על המתרחש. וכדאי שהיא תחליט היטב בעצמה, כי אין את מי להאשים אחר כך. אנחנו מכירים את זה מעולם הבורסה - אף אחד מלמעלה לא אומר לנו מתי לקנות ולמכור, אז אנחנו מהמרים על סמך סך המידע שקיבלנו מאנשים אחרים". לגורדון זה מזכיר את הפסיכולוגיה האנושית בתחום הפרסום והשיווק.

 

"יש תפיסה פרסומית שאומרת, 'לא משנה מה אתם רואים בנוסף לקוקה־קולה - מה שחשוב הוא שאתם מזהים את המילה קוקה־קולה כשאתם רואים אותה'. אנחנו לא רק מגיבים לדרך שבה אנחנו פוגשים במותגים כלשהם אלא גם לתדירות שבה זה קורה".

 

מתי קן נמלים "פושט את הרגל"?

"כל מושבה מתחילה במלכה המייסדת לבדה, וצומחת ל־10-12 אלף נמלים אחרי חמש שנים. המספרים נשארים דומים בערך 10-15 שנה, עד שהמלכה מתה, ואין מי שייצור נמלים חדשות. בשלב הזה יוצאות מהקן מלכות חדשות במטרה להקים מושבות נוספות. הקן הקודם מתפרק, ורוב חבריו אינם שורדים".

 

יש הבדל בין אופיין של מושבות קטנות לגדולות?

"ללא ספק, זה אחד הדברים המפליאים ביותר שגילינו. מצאנו שתגובת הנמלים משתנה לפי גודל הארגון, סליחה, המושבה, שאליה הן שייכות. כשאני עורכת ניסויים במושבות ותיקות, בנות חמש שנים או יותר, אני מגלה תמיד ארגונים יציבים ומאוזנים. לא משנה כמה אטריד אותן, הן ימשיכו בשלהן, וגם אם ייקח להן זמן - הן יחזרו לעצמם. זאת לעומת המושבות הצעירות והקטנות, למשל אלה בנות השנתיים, שיש בהן רק אלפיים נמלים. אלה ייפגעו הרבה יותר מפגעי הטבע או האדם".

 

מזכיר את ההבדל בין חברה ותיקה לסטארט־אפ.

"נכון, אבל את מתעלמת מפרט חשוב אחד - נמלה בודדת חיה רק שנה אחת. זה אומר שהנמלים במושבה המבוגרת הן בגילן של אלו במושבה הצעירה. היציבות הזו אינה נובעת מהימצאותן של נמלים מבוגרות או מנוסות. משהו בארגון משתנה ככל שהמושבה מתבגרת, והתוצאה היא תקשורת טובה יותר וחלוקת משאבים משופרת".

 

מה ההסבר לכך שדווקא במושבות גדולות יש תקשורת טובה יותר?

"אנחנו לא יודעים ממה נובעים ההבדלים, אבל אנחנו מניחים שהם דומים למערכות מורכבות אחרות שאין בהן שליטה מרכזית, למשל האינטרנט. זה מזכיר את הדרך שבה גוגל עובד: מכיוון שיש כל כך הרבה משתמשים, אנחנו מקבלים את אותן תוצאות בהקלדת אותן מילים. אם גוגל היה קטן מאוד, הוא היה מוצא בכל פעם תוצאות שונות. החוכמה הקולקטיבית גורמת איכשהו להחלטות טובות יותר ומסייעת לשמור על יציבות".

 

ההקבלה לאינטרנט מסייעת גם להבין את תהליכי התקשורת בין הנמלים. ככל שגולש פוגש יותר גולשים שחברים בפייסבוק, למשל, כך הוא חשוף למסר חיובי בדבר הצטרפות לרשת הזו. הוא צפוי לזנוח את הרשת הקטנה שאליה נרשם קודם לכן, וללכת לאן שכולם הולכים.

 

בעולם האמיתי חברות גדולות לא תמיד מצליחות להגיב בזריזות לשינויים.

"זה סוג שונה של ארגון. ארגונים היררכים, עם מישהו מלמעלה ושכבות של עובדים מתחתיו, נעשים מסובכים יותר ככל שהם גדלים, ולעתים קרובות - ריכוזיים מאוד. ארגון של נמלים, לעומת זאת, פורח כשהוא גדל - משום שהוא מתבסס על חוכמת ההמונים. הוא לא חכם כמו המנהיג שלו, אלא כמו המערכת כולה. גם במערכת החיסון יש תאים שונים שמתקשרים זה עם זה בלי שאף אחד ייתן הוראות. דוגמה אחרת היא המוח, שבו נוירונים מתקשרים זה עם זה ללא שליטה מרכזית. כאן גודל המערכת משפיע לטובה על פעילותה - מערכת ותיקה וגדולה תהיה יציבה יותר ממערכת צעירה וקטנה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x