"שנה אחרונה של ממשלה היא הכי מסוכנת לכלכלה"

ימים לא פשוטים עוברים על המשק הישראלי. מצד אחד, נתוני הצמיחה והתעסוקה מראים שהכלכלה המקומית איתנה ומותירה מאחור את המשברים העולמיים. מצד שני, הדולר והיורו רושמים בכל יום שפל חדש ופוגעים באופן כמעט בלתי הפיך ביצוא, שנחשב לקטר של המשק. לכך יש לצרף את נבואות הזעם שנשמעות

ואם לא די בכל אלה, בשבועות האחרונים הצטרף משתנה נוסף למשוואה והוא מאיים לטרוף את כל הקלפים: חוסר היציבות הפוליטית והאפשרות שכבר בקרוב תתחיל מערכת בחירות - על כל הכרוך בכך. מי יעז לבצע את הקיצוץ ההכרחי בתקציב 2008? מי ידון לעומק בתקציב 2009? מי ישמור על הקופה הציבורית? על כל השאלות הללו קשה למצוא תשובה טובה בימים אלה.

בניסיון להבין כיצד משפיעים האירועים האחרונים על מצבו של המשק כינסה מערכת "כלכליסט" כמה מבכירי הכלכלה המקומית: שלושה מקרואיסטים בכירים - ד"ר גיל בפמן, הכלכלן הראשי של בנק לאומי; ורד דר, הכלכלנית הראשית של בית ההשקעות פסגות; וד"ר מיכאל שראל, הכלכלן הראשי של קבוצת הראל. לנבחרת צורף אורי יוגב, מי ששימש ממונה על התקציבים במשרד האוצר וכיום מנהל את חברת ווייטווטר לטכנולוגיות מים.

"יש תקווה: תקציב 2009 לא יעבור והמשמעת תישמר"

איך תשפיע הליכה לבחירות דווקא בתקופה הנוכחית?

יוגב: "המצב הפוליטי מצביע על כך שאולי תקציב 2009 לא יעבור, מה שנותן דווקא סוג של תקווה. הניסיון מלמד שהשנה האחרונה של ממשלה היא המסוכנת ביותר למשמעת הפיסקאלית, בעוד שהשנה הראשונה שלה היא הטובה ביותר. אם תקציב 2009 לא יעבור בגלל המצב הפוליטי, המשמעת תמשיך להישמר כפי שהיה בשנים האחרונות", חוזה יוגב.

הוא מוסיף: "דבר נוסף שצריך להביא בחשבון הוא הצורך בנקיטת צעדים משמעותיים לסיוע ליצוא בעקבות הירידה החדה בשער הדולר. צעד כזה הוא הפחתה נוספת במיסוי של חברות ויחידים, למשל, אבל להערכתי בתקופה הזו קשה מאוד להעביר מהלכים אקטיביים מהסוג הזה - אפילו משהו שנשמע פופוליסטי כמו הפחתת מסים. מצד שני, אולי הפוליטיקאים יבינו שצעד כזה הוא לטובת האזרחים, ואז הוא בכל זאת יוכל להתרחש".

דר: "לא יהיה פשוט להעביר את התקציב במצב הנוכחי, אך בעיה זו איננה חדשה, זו בעיה מבנית בארץ. היו סיפורים דומים בעבר. הבטחות תקציביות לא מבוצעות, בזמן שבמקומות שבהם צריך לקצץ לא מקצצים. ההשפעה של התקופה הנוכחית על שוק ההון פחות נוראית מבעבר, שכן היום החברות הישראליות פחות קשורות למדינה ולמדיניות הממשלה, לכן אפשרות של בחירות פחות מטרידה אותי", היא מרגיעה. 

"עם זאת, שנת 2009 צפויה להיות בעייתית, וטעויות של ממשלה בשנה כזו יכולות להיות בעלות פוטנציאל נזק לשנים רבות יותר מבדרך כלל. החשש שלי הוא שמצב כלכלי לא נוח יהפוך להיות מאוד לא נוח בגלל החלטות שגויות".

בפמן: "הכי חשוב בתקופה הזו לא לבצע משגי מדיניות. ניסיון העבר מראה שהשווקים דווקא מסתכלים על בחירות כאל הזדמנות להתחלה חדשה ומבטיחה, אף שתקופת הביניים פחות טובה. שנת 2009 צפויה להיות פחות טובה מאשר השנים הקודמות, אך תהיה שונות גבוהה בין הענפים. אני חושש בעיקר לענפי הטכנולוגיה המסורתית, שתלויים יותר בשער החליפין ובארצות הברית".

נבואות הזעם לא מתיישבות עם הנתונים המרשימים, וקצת קשה להבין מה מצבנו האמיתי.

דר: "מצד אחד מדברים על מיתון ועל משבר, ומצד שני נתוני הצמיחה מרשימים. הבעיה היא במונחים. המילה מיתון איננה נכונה. גם כלכלנים שצופים האטה לא מדברים על מיתון. כשאתה אומר לישראלי 'האטה' הוא ישר חוזר ל־2001. אבל אז לא היתה שום האטה, זה היה מיתון, ומיתון עמוק וממושך".

דר מסבירה: "לא על זה אנו מדברים. כשאתה אומר משבר אנשים חושבים שהכל מתמוטט. אין כאן שום משבר, יש תהליך הדרגתי. עם זאת, אסור לטעות: ההאטה כבר פה, ונרגיש אותה ברבעונים הקרובים".

שראל: "יש בלבול מסוים בין המיקום במחזור העסקים לבין השינויים הצפויים. ברור שאנחנו נמצאים בשלב הגבוה של מחזור העסקים, אחרי חמש שנים של צמיחה מהירה וירידה מתמשכת באבטלה. המצב שלנו מעולה. צפויה האטה בצמיחה, בעיקר בגלל המשבר העולמי, אך עדיין נהיה למעלה".

שראל צופה, כי "גם אם יהיו לנו שנה או שנתיים של צמיחה מתונה יותר ממה שהורגלנו בשנים האחרונות, זה לא יחזיר אותנו ל־2002. לא תהיה אבטלה כה גבוהה, לא יהיה משבר פיננסי, ומצב התקציב לא יהיה דומה. עדיין נהיה במצב כלכלי לא רע".

בפמן: "במבט קדימה המשק צפוי להיראות פחות טוב, אך כפי שמיכאל ציין הנתונים לא מצביעים כלל על גלישה למיתון. המשק עדיין צומח, אך בקצב מתון יותר לעומת שנים קודמות, יותר קרוב ל־3%. נכנסנו לתוך המשבר הכלכלי העולמי בתנאי רקע טובים יותר מאלה שהיו לנו במשבר של 2001."

הוא מבדיל את מצבנו ומסביר: "המשבר האמריקאי הנוכחי לא מרוכז בענפים שרגישים מאוד למשק הישראלי. המשבר אינו משבר הייטק אלא משבר בענף הבנייה, הנדל'ן והצריכה הפרטית. הקשר הישיר בין המשק הישראלי לנקודות האלה הוא פחות חזק לעומת הקשר שלנו להייטק, שכרגע מתפקד בארצות הברית בצורה טובה".

יוגב: "המצב טוב והנתונים טובים. הסיטואציה הסביבתית פחות נוחה לכלכלה. קשה לנבא בכלכלה, אך אין ספק שבשנתיים הבאות יהיה כאן פחות טוב משהיה. לכן יש לנקוט צעדי מדיניות שלא ננקטים בתקופה האחרונה".

"בנק ישראל כבר ניצל את כל המוניטין של הנגיד"

נוצרה דילמה אמיתית בין האטה לאינפלציה. על מה יש לשים את הדגש?

בפמן: "בנק ישראל צריך להעביר מסר אנטי־אינפלציוני ברור, מה שלא קורה עכשיו. במקום לבצע כמה העלאות של 0.25% בריבית, נכון יותר לבצע העלאה חד־פעמית של 0.5%: זה יותר אפקטיבי וגם מחזק את האמינות של בנק ישראל. אני הייתי מעדיף שיעקרו לי כמה שיניים במכה אחת במקום שיעקרו לי שן־שן, לאט לאט".

בפמן סבור, כי "חשוב להכיר במגבלות של המדיניות המוניטרית. היעד של בנק ישראל הוא יציבות מחירים, כפי שנכתב בטיוטת חוק בנק ישראל החדש, וכעת נראה כי בנק ישראל מבצע 'הדברת' אינפלציה בלבד ועסוק בצמיחה, בשער החליפין ובתעסוקה, כל זה עם כלי הריבית, שהוא מוגבל".

דר: "ניתן למצוא את הדילמה הזו ברוב מדינות העולם. בכל חודש יושבים בכירי הבנקים המרכזיים ושואלים את עצמם ממה הם חוששים יותר: אינפלציה או מיתון. עד לפני חודש הנגיד פישר אמר בצורה ברורה שיותר מטרידה אותו ההאטה. עם זאת, בחודש הזה הוא העביר את המסר שהוא בעצם לא יודע, וזה המסר הכי גרוע שנגיד יכול להעביר. אם אתה חושש ממיתון אל תעלה את הריבית, ואם אתה חושש מאינפלציה אז תעלה ב־0.5%. העלאת הריבית ב־0.25% היא לא לכאן ולא לשם".

שראל: "משטר של יעד אינפלציה, כפי שיש בישראל, מאפשר גמישות מסוימת. מצד אחד המחירים עולים ומצד שני מצפים להאטה בצמיחה. עם זאת, יש גבול לגמישות הזו, ובנק ישראל השתמש כבר בכל מידת הגמישות הקיימת. כמו כן, השוק העמיד לרשות הבנק גמישות נוספת, כתוצאה מהמוניטין של הנגיד פישר. הבעיה היא שבנק ישראל ניצל את מרחב הגמישות שלו עד הקצה", אומר שראל. 

"כאשר האינפלציה מגיעה לרמה של 5% והציפיות לאינפלציה עוברות את הגבול העליון של היעד, בנק ישראל חייב לפעול. אין עוד זמן להמתין. אם בנק ישראל לא יפעל בכיוון הזה הציפיות לאינפלציה ימשיכו לעלות והמחיר שנידרש לשלם מבחינת העלאות ריבית יהיה גבוה יותר".

יוגב: "המהלך האחרון של פישר היה סביר. הסיכוי האינפלציוני עדיין לא מצדיק התנהגות שונה מזו של הנגיד האמריקאי. אני לא הייתי מעלה את הריבית. עברנו שנים של 5% ו־6% אינפלציה, וזה לא סוף העולם. עם זאת, שער הריבית הוא לא כל הכלים שיש. הצד הפיסקאלי (הממשלה) צריך לעשות דברים אגרסיביים. לצד מדיניות פיסקאלית מרסנת יש צורך ברפורמות מבניות, שישפרו את התחרות ובמקביל יורידו את המחירים".

דרוש שר אוצר אקטיבי

אם נחזור לנושא של הפחתות מסים נוספות ככלי לסיוע ליצואנים ולמשק, יש מקום לצעד שכזה?

שראל: "קודם כל צריך לשאול אם הפחתת מסים טובה למשק בטווח הקצר. הניסיון הישראלי מראה שהמדיניות הזו לא אפקטיבית. אבל אם נכנסים לנושא, צריך להבדיל בין הפחתות רוחביות לבין הפחתות לסקטורים ספציפיים או לקבוצות לחץ, שפוגעות ביעילות של המשק. צעדים כמו הכרה בהוצאות משכנתה או במטפלות לצורך מס מגדילים את העיוותים. אם כבר, יש לנקוט הפחתות רוחביות לכולם, כמו הפחתת מס החברות".

"כמו כן, צריך לבחון את רמת הגירעון הצפויה ב־2009. כמו שזה נראה עכשיו, ההוצאות המתוכננות לשנה זו צפויות לגדול, ומנגד תקבולי המסים צפויים לרדת עקב ההאטה הצפויה בצמיחה. לכן אין הרבה מקום להפחתות מסים נוספות מעבר לתוואי הקיים".

בפמן: "תנאי הרקע ל־2009 לא יהיו קלים. הצמיחה תהיה אטית יותר, תקבולי המס צפויים לרדת, לא צפויות הכנסות בגין הפרטות ומקבלי ההחלטות לא יכולים להתנתק מהיעד של הפחתת היחס חוב־תוצר. עם זאת, יש דברים אחרים שאפשר לעשות. כדי לצמצם את הפגיעה המדינה יכולה, למשל, ליצור מערכת של ייעוץ והכוונה לחברות קטנות ובינוניות שאין להן מערכות להתמודדות עם סיכונים. יש גם כאלה שמדברים על קרן מיוחדת לנזקי ייסוף, שזה גם כן משהו שניתן לחשוב עליו.

עד כה שר האוצר רוני בר־און תפקד נכון?

בפמן: "במהלך השנים האחרונות התמודד המשק הישראלי עם כמה זעזועים בהצלחה. הסיבה לכך היתה תנאי הרקע הטובים. השמירה על סט התנאים הטובים היא לא מובנת מאליה. עד כה שר האוצר שמר על תנאים אלו".

יוגב: "שר האוצר הצליח לשמור על משמעת פיסקאלית וגם לבצע שיבוץ נכון וטוב בצמרת האוצר, שהיתה במצב מאוד לא טוב ולא ידעה לעבוד ביחד. עם זאת, הוא צריך להיות יותר אקטיבי. המבחן שלו יהיה בכמות השינויים המבניים שיצליח להוביל דרך חוק ההסדרים. זה יהיה קריטי למשק".

דר: "המבחן הגדול שלו עוד לפניו: תקציב 2009".