במת כלכליסט: על זבל ודשן בהשכלה הגבוהה
הבה נדמיין עולם בררני, שבו מתכנסת אחת לחודש סנהדרין כדי להחליט על איכותו של מחקר חדש. אם פוסקים חברי הסנהדרין שמחקר כלשהו אינו תורם דבר, הוא נגנז באותו הרגע. האם היינו רוצים לחיות בעולם כזה?
במאמרו על האוניברסיטאות מה־14 באפריל, טען פרופ' עומר מואב שמדיניותה של המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג), ובפרט מדיניותה של אוניברסיטת בר־אילן, מוטעות וכמוהן כהפיכת כסף ל"זבל".
הוא תקף את המדיניות של קידום מרצים לפי קריטריון של כמות המאמרים שפרסמו וטען שאין זו דרך
לא אכנס עם פרופ' מואב לפולמוס, אם כי אבקש לשאול מהי המדיניות שהמל"ג והאוניברסיטאות צריכות לאמץ כדי להשיג איכות מחקר גבוהה יותר. אין ספק שמחקר נועד לתרום לרמת הידע, ומובן מאליו שאיכות המחקרים אינה הומוגנית, אך האם מחקר "זבל", כלשונו של פרופ' מואב, ראוי שייגנז עוד בטרם ראה אור יום?
הבה נדמיין עולם בררני, שבו מתכנסת אחת לחודש סנהדרין כדי להחליט על איכותו של מחקר חדש. באותו עולם דמיוני, אם פוסקים חברי הסנהדרין שמחקר כלשהו אינו תורם דבר, הוא נגנז באותו הרגע. האם היינו רוצים לחיות בעולם כזה?
אם כן, תשכחו את העולם שבו אנו חיים כיום. בשנת 1876 טען מנכ"ל ווסטרן יוניון שהמצאת הטלפון אינה חשובה ואינה יעילה לתקשורת, ולפיכך אין להשקיע בה. תארו לעצמכם שמנכ"ל זה היה עומד בראש אותה סנהדרין. ומה לגבי התחזיות המוטעות באשר לנחיצותו של המחשב? או מספר מאמרי ה"זבל" שהתפרסמו בכתבי עת בינוניים ושזיכו את מחבריהם בפרסי נובל שנים רבות לאחר מכן?
ערכו האמיתי של מחקר, קרי השפעתו ותרומתו, מתגלה לעתים שנים רבות לאחר כתיבתו. לכן הדרך הטובה ביותר לאמוד תרומה של חוקר היא באמצעות הקריטריונים הבאים: הראשון הוא כמות המחקרים החדשים שפירסם החוקר. זו בעצם עדות לכך שהחוקר אינו "שוקד על שמריו", אלא מייצר מחקר.
ברור שכמה מהתוצרים לא יהיו באיכות גבוהה, אך אל לנו למנוע מחקרים, גם אם ייתכן שלא יתקבלו בכתבי העת המובילים. אבהיר זאת באמצעות דוגמה: גורדון טולוק, הוגה רעיון ה־Rent seeking, הודה בעצמו שמאמרו הראשון בנושא נדחה על ידי כל העיתונים היוקרתיים, ולבסוף התפרסם בכתב עת חסר חשיבות. למרות זאת, כיום הוא אחד המאמרים המצוטטים ביותר בתחום הכלכלה הפוליטית ומשמש בסיס למחקרים רבים בתחום זה.
הקריטריון השני הוא טיב כתב העת שהמחקר פורסם בו. עם זאת, חשוב להדגיש שאין מדובר במדד האופטימלי, משום שלא אחת הוכח שקבלת מאמר לכתבי העת היוקרתיים מושפעת משיקולים זרים, ואף מוטה לטובת האוניברסיטאות המובילות, ועל כן קשור מדד זה ליוקרה ולא לאיכות גרידא.
הקריטריון השלישי הוא מה שמכונה "impact factor". הכוונה לכמות הפעמים שבהן המחקר צוטט במחקרים אחרים. העולם האקדמי נוהג להשתמש בקריטריון זה ובשנים האחרונות הוא אף משמש מדד מרכזי לדירוג איכותן של אוניברסיטאות המחקר בעולם.
לסיום, אצטרף לפרופ' מואב ולמבקרי מדיניות המל"ג, אך ברצוני להוסיף ביקורת בונה. המל"ג חייבת להפסיק מיד את תמרוץ מוסדות ההשכלה הגבוהה לפי מספר הדוקטורנטים במוסד. מדיניות זו היא אסון למדינה בכלל, ובפרט לרוב הדוקטורנטים, המשקיעים ממיטב זמנם ומרצם ואינם יודעים שלרובם אין סיכוי ממשי להשתלב באקדמיה בעתיד.
פרופ' מואב מצר על כך שהמל"ג הופכת כסף ל"זבל". אני מבקשת להזכיר שזבל ניתן להפוך לדשן, המאפשר עם הזמן להרחיב את הידע שברשותנו, ואנו הרי מאמינים שידע מבוסס על ידע קודם. עם זאת, השקעת משאבים במספר דוקטורנטים כמוה כהפיכת כסף חי לכסף מת, ועל המל"ג לעצור זאת מיידית.
פרופ' אליס ברזיס היא מנהלת מרכז עזריאלי לחקר מדיניות כלכלית באוניברסיטת בר־אילן וחברה בוועדת מומחים שייעצה למל"ג
