מי מרוויח מתעשיית ההייטק הישראלית?

בשנים האחרונות תעשיית ההיי טק הישראלית חווה עדנה. זה בא לידי ביטוי במספרים המרשימים שפרסמנו במהלך חודש ינואר המסכמים את שנת 2014; שיא בגיוסי חברות ההיי טק שגייסו במהלך השנה החולפת 3.4 מיליארד דולר, מיזוגים ורכישות בהיקף של כ-7 מיליארד דולר, ועליה גם בגיוסי קרנות הון הסיכון הישראליות לכ- 914 מיליון דולר.

כל זה לא קורה בחלל ריק, האלמנטים קשורים זה בזה ומשקפים נכונות של היזמים והמשקיעים לקחת סיכונים גדולים יותר. הנכונות הזאת באה לידי ביטוי בבניית חזון חברה ארוך טווח שמצריך היקפי השקעות גדולים יותר ובניית עסק ממשי ובר קיימא ולא רק פיתוח טכנולוגי חדשני. חזון שכזה מחייב סבלנות וגם יכולת לברור הצעות ולגלות איפוק לנוכח "פיתויים" דוגמת הצעות רכישה מוקדמות שאמנם מגלמות רווח מיידי נאה, אך לא משקפות את פוטנציאל השווי המקיסמלי, כפי שמשתקף בחזון החברה.

ההמתנה הזו למימוש החזון מגלמת לפיכך סיכון מתמשך, שנובע הן מהצורך בהשקעות הוניות גדולות יותר ולאורך זמן בכדי לתמוך בבניית החברה, וכן קושי גדול יותר לחזות את צרכי השוק בטווח הרחוק ואת המשאבים שידרשו כדי להגיע לשם.

הסיכון הוא זה המצדיק את ההחזר. לפיכך, החזרים על השקעות צריכים להגיע למי שלוקח חלק בסיכון - המשקיעים והיזמים. בשבועות האחרונים קיבלנו מספר פניות שתוהות כיצד מחלחלת הצלחת תעשיית ההי-טק לכלכלה הישראלית בכללותה – שאלת ה"מה יוצא לנו מזה"?

חשוב להסביר כי בעולם העסקים מי שנהנה מפירות ההצלחה הוא המשקיע שסיכן את כספו, זמנו ומרצו בייזום הפעילות ובהשבחתה. שרשרת המשקיעים של עולם ההיי טק בנויה ממשקיעי הון הסיכון, המגייסים את כספם ממשקיעים מוסדיים שהם קופות הגמל וקרנות ההשתלמות, שמנהלים את כספי הציבור – הכסף של כולנו. הפוליסות המשתתפות ברווחים וקרנות הפנסיה של כולנו שהשקיעו בקרנות ההשקעה, הם אלו שיהנו מהאקזיטים ומעליית השווי של החברות.

מתחם מת"ם בחיפה. המוסדיים צריכים לקחת בחשבון שיקולים לאומיים בהחלטה אם להשקיע בהייטק הישראלי או במדינות זרות צילום: אלעד גרשגורן

לצערי, המספרים מלמדים כי חלק גדול מהמוסדיים הישראלים בחר שלא להשקיע בהיי טק הישראלי בעבר ולכן לא נהנה מהפריחה שלו היום. סיקור מעניין של "כלכליסט" המתאר את תרומת קרנות ההשקעה לעלייה בתשואות של הקופות בשנת 2014 ניתן לקרוא כאן. לפי הפרסום, קרנות ההשקעה (הכוללות קרנות הון סיכון, פרייבט אקוויטי ואחרות) הינן הגורם המרכזי לעליה בתשואה של קרנות הפנסיה בשנה האחרונה וזאת למרות ירידה חולשה באפיקי ההשקעה. בפרסומים קודמים תוארו מספר סיבות לפוזיציה הנמוכה שלהן בקרנות השקעה אלטרנטיביות אך נראה כי הסיבה העיקרית הינה התשואות הנמוכות של אפיק ההשקעות האלקטנטיביות – כמו קרנות ההשקעה – בעשר השנים האחרונות.

אני כותב מאמר זה על מנת לטעון שיחד עם שיקולי התשואה עבור העמיתים בקרנות הפנסיה וקופות הגמל, יש לקחת בחשבון שיקולים נוספים ברמה הלאומית בקבלת ההחלטה האם להשקיע את כספי הציבור בתעשיית ההיי טק הישראלית או באפיקי השקעה אחרים מחוץ למדינת ישראל. עלינו להבין שכאשר משקיעים את כספנו בחו"ל, אנו מממנים בעצם כלכלות אחרות – במזרח אירופה, אסיה או במקומות אחרים – על ידי השקעה בתשתיות, בנדל"ן או בתעשיות השירותים שם. הכסף שלנו מייצר ותומך בארגונים שמייצרים מקומות עבודה במדינות אחרות, ובמיסים שהעובדים והארגונים משלמים במדינות אלה. הכסף הולך לקניית שירותים ומוצרים מחברות זרות בשוק אחר, וכל זאת במקום שכל הדברים האלה יחלחלו בחזרה לכלכלה הישראלית. מעגל הסחר שנוצר במימון ההון הישראלי לא חוזר אל התעשייה הישראלית, בין אם בהיי טק או בענפים אחרים, והדבר היחידי שחוזר היא התשואה לכספי העמיתים בקופות שביצעו את ההשקעה.

אני סבור כי יש לקחת בחשבון את מעגל הסחר והתרומה שלו לכלכלה יחד עם שיקולי התשואה עבור העמיתים בעת קבלת ההחלטה היכן להשקיע לטובת העמיתים בצורה ישירה ובצורה עקיפה. אפשר להשתמש בטיעונים פטריוטיים כדי להצדיק את החשיבה הזו, בנוסח "קנו כחול לבן" אבל העניין הפשוט הוא שלקנות השקעות כחול לבן פשוט כדאי יותר – למדינה, לציבור, למשקיעים לכל אורך שרשרת ההשקעה ולחוסכים. בעיני, זה הגיון כלכלי פשוט.

הכותב הוא מנכ"ל חברת המחקר IVC