הקברניט
האמריקאים לא היו הראשונים: 5 דברים שלא ידעתם על חלליות לירח
חלליתנו הקטנה היא האחרונה שהגיעה לירח, אך קדמו לה הצלחות מסחררות ועשרות כשלונות מביכים. "הקברניט" מציג: מי באמת נחת ראשון, מה הכשיל את רוב המשימות לירח ואיך אנו יודעים שהנחיתה ב-1969 לא היתה זיוף?
שלום, כאן הקברניט; ביום ה' בלילה התרסקה על הירח החללית "בראשית", ורשמה הישג כביר בתולדות ישראל: כדי לשלוח חללית למרחק 384,000 ק"מ ולהביאה לנחיתה יש צורך בידע מאוד ספציפי, מדעי וטכנולוגי כאחד, כשהשגתו ומימושו הם אתגר טיטאני שאנשי עמותת SpaceIL והתעשייה האווירית עמדו בו בכבוד גדול.
- טייס בלי כוונה: המכונאי שהמריא בטעות במטוס הכי חזק בעולם
- צוות רוקט: מעזה לישראל - כך נולדו הרקטות של חמאס
- כנפי הקסם: איך קרה שה-F16 הכי גדול ומיוחד גם נכשל בענק?
הרי דורות שלמים של חלליות הלכו לאיבוד, התרסקו וכשלו בצורות שונות ומשונות לפני שיגור "בראשית", וזאת כשמאחוריהם אולי פחות ידע זמין - אך היו להם תקציבי עתק והמוטיבציה של המירוץ לחלל.
תמונת כדור הארץ שצילמה החללית "בראשית" צילום: בראשית
צוות SpaceIL והתעשייה האווירית הוכיחו שכדי להשלים שיגור מכדור הארץ לירח לא צריך משאבים של מדינה. ובכך, מהווה החללית הקטנה פורצת-דרך ומתוות-מסלול עבור מיזמי חלל פרטיים רבים אחרים.
לכבודה, נעצור ונביט קצת לאחור - אל כל החלליות שקדמו ל"בראשית", עם חמישה דברים שאולי לא ידעתם על היסטוריית המשימות לירח.
1. חקר הירח התחיל דווקא בצורה מדויקת
הפילוסוף היווני אנכסגורס היה הראשון שטען שהשמש והירח הם שני סלעים מרחפים, ושאורו של הראשון משתקף בשני. הוא אמר את זה ביוון העתיקה ב-428 לפני הספירה, תקופה דתית בה לא היה מומלץ לשבור קונספציות קיימות; אנכסגורס הושלך לכלא ואז הוגלה מחשש שישחית את דעת הדור הצעיר. אחריו, חלפו שנים רבות בטרם מישהו במערב העז לדבר על הירח בצורה שתרגיז את הממסד.
סלעים מעופפים? השליכוהו לכלא! צילום: Eduard Lebiedzki
אחריו בא פלוטארכוס, הוגה והיסטוריון יווני פופולרי, וטען שהכתמים על הירח הם בעצם עמקים, והבדלי הצבע ביניהם נובעים מכך שאור השמש לא מגיע אליהם באותה מידה. אותו אף אחד לא הוגלה, משום שהיה מאוד מקורב לשלטון.
האסטרונום הפרסי חבש אל-חסיב אל-מרואזי ניתח והעריך בשנת 825 שקוטר הירח הוא 3,037 ק"מ והמרחק ממנו לכדור הארץ הוא 363,345 ק"מ. הוא כמעט קלע בול: הקוטר האמיתי הוא 3,476 ק"מ והמרחק - 363,000 ק"מ בפריגיאה, כלומר הנקודה במסלול הירח בה הוא הכי קרוב אלינו. מידע אודות מסלול הירח ומהותו נאסף גם בסין הקדמונית, בעיראק ובידי עמי דרום ומרכז אמריקה. כשניסה גלילאו גליליי את הטלסקופ שלו ב-1609, כנראה שלא ראה שם משהו שהפתיע אותו. ב-1645 כבר הופיעו המפות הראשונות של הירח, מה שהיווה עזר לימוד וניתוח שסייע למדענים וחלק מהן תופס גם היום. למשל "ים השלווה", האזור בו בוצעו מספר נחיתות - וגם נחיתת בראשית תוכננה להתבצע בו - היה שם שהוענק ב-1651 בידי האסטרונומים פרנצ'סקו גרימלדי וג'ובאני בטיסטה ריצ'יולי.
מה המרחק? הפרסים הקדמונים ידעו צילום: shutterstock
האם ישנם חיים על הירח? לא. אך הקדמונים חשבו שכן, וסוגיה זו הציתה את דמיונם של אנשים מזה עידן ועידנים. ב-1835 החליט עורך העיתון ניו יורק סאן לרכוב על העניין: ב-25 באוגוסט התפרסם מאמר שהתייחס לתגליות טריות שחשף האסטרונום המפורסם ג'ון הרשל, חוקר בפרופיל גבוה שגילה שבעה מירחי שבתאי וארבעה מירחי אורנוס והיה הניל דגראס טייסון של המאה ה-17. לפי העיתון, הרשל גילה שהירח מאוכלס ביצורים תבוניים דמויי עטלף, חדי קרן, מכרסמי ענק, ביזונים ססגוניים ועוד.
איור אנשי הירח העטלפיים מהניו יורק סאן צילום: Wikimedia
העולם כולו נדהם, אבל כנראה שהמופתע הכי גדול היה מר הרשל, שמעודו לא טען שיש חיות פנטסטיות על הירח. בתחילה, השתעשע מן הפרסום והניח שהאדם הסביר יבין שמדובר במתיחה. תוך זמן קצר הופצץ בפניות ושאלות מטעם גורמים סבירים ומעלה שנפלו בפח, והביע תרעומת על התרגיל של הסאן.
2. האמריקאים לא היו הראשונים להגיע לירח
כן, חלליות אפולו היו הראשונות שהביאו בני אדם לפני שכנינו השמיימי, אך קדמו להן חלליות לונה הסובייטיות. ב-13 בספטמבר 1959 נחתה לונה 2 על הירח כשעליה מודדי קרינה שונים, מגנטומטר ושני דגלים סובייטיים, כדי שאם יצורי ירח יבואו לקבל את פניה, ידעו מי שלח אותה. אף אחד לא בא.
לפי כל המידע שהיה באותם ימים בידי ארה"ב, הרוסים לא היו קרובים לנחיתה על הירח. הכי קרוב שהם עצמם הגיעו, היה 60,000 ק"מ בחללית פיוניר 4. מסתבר שבזמן שהאמריקאים תכננו חלליות שיתקרבו לירח, יאטו, יתמרנו וינחתו, הסובייטים בנו אחת שמתרסקת על פניו - ופשוט שורדת את הפגיעה.
מומחה הטילים הנאצי ורנר פון בראון, מנהל מעבדת הסילון של נאס"א ג'ון קסאני והאסטרונום ג'יימס ואן אלן ובידיהם רכיבי חללית פיוניר צילום: NASA
ארה"ב החליטה לשלוח חלליות בשיטה הרוסית, וכך נולדה תוכנית ריינג'ר של שנות השישים. אבל מה? ריינג'ר 1 ו-2 התפוצצו בשיגור; ריינג'ר 3 עד 5 החטיאו את הירח או כשלו בדרך; וריינג'ר 6 נחתה בינואר 1964 ורק אז כשלה. הכוכבת היתה ריינג'ר 7, שהיתה הראשונה להעביר תצלומים מפני הירח, ביולי 1964.
בינתיים, המשיכו הסובייטים להוביל במירוץ; ב-1966 הפכה החללית לונה 10 ללוויין המלאכותי הראשון של הירח, כשהתמקמה במסלול סביבו. שני הצדדים שלחו עוד ועוד חלליות והשקיעו משאבים עצומים בפיתוח הטכנולוגיות הנדרשות לשיגור מאויש.
חללית מסדרת ריינג'ר צילום: Harry S. Truman Library Museum
3. כולם מקיפים, מעטים נוחתים, כמעט אף אחד לא מטייל
משימה לסיקור הירח יכולה להישען על חמישה מתארים עיקריים. הפשוט בהם הוא חללית בתצורת מקפת (אורביטר), כלומר אחת שמגיעה למסלול היקפי ומשתמשת במצלמות וסנסורים ארוכי טווח להפקת מידע מרחוק. למעשה, זו התצורה הנפוצה ביותר של משימות לירח: הוצאו 39 כאלה מתחילת השיגורים לחלל.
החללית לונה 10 צילום: (Pline (CC BY-SA 3.0
חללית שרכיב מתוכה יתרסק על הירח, ואז ישדר מידע לספינת האם היא משימה במתאר מורכב יותר, שבוצע 17 פעמים, מהן רבות הסתיימו בהצלחה. המגבלה של מתאר זה היא שהגשוש שמתרסק לא תמיד עובר בשלום את ההתרסקות ולא מצליח להעביר כמו שצריך מידע מסביבתו אל חללית האם. בנוסף, משימתו תסתיים זמן קצר לאחר ההתרסקות ברוב המקרים.
תמונה מפני הירח שסיפקה חללית ריינג'ר לפני התרסקותה צילום: NASA
המתאר השלישי מסובך בהרבה: חללית שיכולה לבצע נחיתה רכה ומבוקרת על פני הירח - מה שנקרא נחתת - ונבחר עבור 34 משימות. זהו מתאר המשימה של "בראשית", שמצריך חללית עם טכנולוגיות ניהוג, מדידה ובקרת טיסה מדויקת ומתקדמת מאוד. חללית שכזו מביאה את ציוד המדידה שלה אל פני השטח, מה שמאפשר לבצע יותר בדיקות במשך יותר זמן, ולהפיק כך יותר מידע ערכי.
המתאר הרביעי הוא אתגר טכנולוגי כביר: נחיתה רכה שתכלול רובוט (המכונה רובר) שיוכל להסתובב ולטייל על פני השטח, לאסוף דגימות ולנתח אותן. זהו מתאר שמאפשר משימות מורכבות מאוד וגם תגובה גמישה לשינויים ותגליות בשטח. זו משימה מאוד מורכבת ולמעשה, הנחתת רובר בוצעה בהצלחה רק פעמיים, בידי ברית המועצות. הסינים ניסו להפעיל רובר כזה במשימת צ'אנגה 3 מ-2013, אך הרובוט שלהם נתקע ואבד איתו הקשר במשך חודשים, לפני שהצליחו לאתחל אותו.
הרובוט של צ'אנגה 3 הסינית צילום: National Astronomical Observatories of China
המתאר החמישי הוא נחיתה מאוישת - משימה מסובכת בצורה כל כך קיצונית, שרק ארה"ב הצליחה להוציא אותה לפועל, וגם זה במאמצים קיצוניים ביותר. בסך הכל בוצעו שש נחיתות מאוישות על פני הירח, בין 1969 ל-1972. במהלך משימות אלו נותחו סלעי הירח ושכבת אבק הסלעים שממלאת את פניו, קרינות שונות ונערך חיפוש אחר צורות חיים וחומרים שימושיים.
4. ברוב המקרים, החללית לא אשמה בכישלון המשימה
עד כה שוגרו 128 משימות לירח, מהן 72 הצליחו באופן מלא ושלוש הצליחו באופן חלקי (כלומר, התגלו כשלים מגבילים בחללית, אך בכל זאת הצליחה לבצע חלק ממשימותיה). המשימות שכשלו באופן מלא מתחלקות בצורה מאוד מובהקת: רוב הכישלונות בהיסטוריית שילוח החלליות לירח - 35 משימות - לא נבעו מליקויים בכלי הטיס, בחיישנים או ברכיבי התקשורת שלהם. למעשה, ברוב המקרים כל אלה כלל לא קיבלו הזדמנות להוכיח את עצמם: הטילים פשוט התפוצצו על כן השילוח או זמן קצר לאחר הירי. כן, כשלים בכלי השיגור הם הסיבה מס' 1 לאובדן חלליות לירח, כמו גם לכישלונות של פרויקטים אחרים בתחום חקר ומסחור החלל.
לא, אין חללית ששורדת דבר כזה צילום:imgflip
זה לא משנה כמה מערכות גיבוי יש בלוויין שלך, או כמה מעולה תשתית השליטה שלו. בסופו של דבר, אין מענה לרקטה שמתפוצצת עם עשרות טונות של דלק טילים.
למעשה, אם לסובייטים לא היו בעיות עם הטילים שלהם בשנות השישים, יכול להיות שהיו מצליחים להקדים את האמריקאים לירח גם בנחיתה מאוישת. יש סיפור מאוד מיוחד שמסביר למה לא נחתו הרוסים על הירח - ואני מבטיח שאספר אותו בטור משלו. בסך הכל, ארעו 18 כשלונות משימה בתחום חקר הירח בשל בעיות בחללית עצמה. המקרה המפורסם ביותר היה התפוצצות מיכל החמצן שעל אפולו 13 ב-13 באפריל 1970, ליקוי שארע בשל ליקוי בייצור ורכיבים שלא תאמו זה לזה.
5. המשימות המאוישות נפסקו בגלל פוליטיקה
פרט לארה"ב ורוסיה, הגיעו אחרים לירח עוד הרבה לפנינו; ב-1990 שיגרה יפן את החללית היטן (Hiten) לירח, שהגיעה אליו בהמשך שילחה אל פניו גשוש קטן, אך התקשורת עמו אבדה בשל ליקוי טכני ולא ידוע האם התרסק על הירח או שיצא למסע אינסופי בחלל. ב-2003 שיגרה סוכנות החלל האירופית ESA את החללית Smart 1, שהקיפה את הירח עד 2006 וסיקרה את פניו, ואז התרסקה עליו כחלק ממשימתה.
שיגור חללית יפנית למשימה אל הירח צילום: (Naritama (CC BY 2.1 jp
ב-2007 שוב שיגרה יפן חללית לירח, סלן (Selen) שמה, וגם הפעם הקיפה את גרם השמיים מבלי לנחות עליו, עד להתרסקותה ב-2009. סין שיגרה את החללית צ'אנגה 1 ב-2007 ואת צ'אנגה 2 ב-2010, שתיהן פעלו במתאר מקפת. ב-2013 שיגרה את צ'אנגה 3, בעלת נחתת ורובר שהוזכרו לעיל. הודו שיגרה את המקפת צ'נדריאן ב-2013 ותכננה לשגר את צ'נדריאן 2 בקיץ שעבר, אך המשימה נדחתה בעוד זו של צוות SpaceIL התנהלה כסדרה - ולכן הקדמנו את ההודים.
למה אף אחת מהמשימות הללו לא היתה מאוישת? ובכן, מדובר באתגר יקר ביותר שלא לכל אחד יש אינטרס להסתבך בו. וזו ההזדמנות להזכיר שלמרות מה שטוענים חובבי קונספירציות מטופשות, הנחיתה על הירח לא זויפה; בימים בהם הגיעה אפולו 11 ומר ניל ארמסטרונג אמר את המשפט המפורסם שלו היה קל יותר להגיע לירח מלפברק נחיתה: לא היתה טכנולוגיית תאורה מדויקת דיה, שכן שימוש בזרקור רגיל היה גורם לצללים להיות מוטלים בזוויות שונות. מה יכל לאפשר הטלת צל מדויקת ואחידה? כזו שנראית כאילו הגיעה מהשמש בחלל? לייזרים - אלא שבאותן שנים היתה זו טכנולוגיה בוסרית, שיכלה להטיל רק אור אדום. בנוסף, השידורים של אפולו 11 מהירח נקלטו ישירות גם בידי חוקרים בספרד, בריטניה ואוסטרליה - ולפי הערכות, גם בידי ברית המועצות; ולקינוח - אנשי תוכנית אפולו השאירו רפלקטורים על הירח, כאלה שמשקפים קרני לייזר מכדור הארץ. חישבו על כך: משימת אפולו היתה פרויקט בו השתתפו עשרות ואף מאות אלפי אנשים. אין סיכוי להאמין שכה רבים היו שומרים על שתיקה לנוכח הזיוף. צוות אפולו 11 נחת כגיבור, אך לא נהנה מהתהילה מיד; למעשה, הושם קודם בבידוד של כשבועיים, כדי לוודא שלא חטף איזו מחלת-ירח.
לאחר שבריה"מ ויתרה על משימה מאוישת לירח, נותרה ארה"ב בודדה במערכה, כשמאוד קשה לה להצדיק את העלות: עניין הבסת הסובייטים בכיבוש החלל נהנה מקונצנזוס יחסי בשנות השישים והשבעים, אך בשנות השמונים כבר לא היה ברור מה הטעם בו.
טיסה מאוישת? אתגר טיטאני צילום: נאס"א
רוח הזמנים השתנתה, ולאחר מלחמת וייטנאם צמחה תפיסה ציבורית רצויה ובריאה של ביקורת, במקום לתת לשלטון אור ירוק אוטומטי. ממשלות ארה"ב הבינו שעל אף היוקרה וההשפעה הבינלאומית שמספקים הישגים בתחום החלל, יש הוצאות גדולות מאוד פה בכדור הארץ, והקהל הרחב לא יתמוך בהמשך המירוץ לאחר הניצחון.
ואולם, ישנן כיום תוכניות למשימות נוספות לירח, במטרה לבחון הקמת בסיס שיגור על פניו, לקראת משימות מאוישות למאדים. לוקהיד מרטין מעורבת באחד הפרויקטים בתחום, במסגרתו תיבנה נחתת דו-שלבית עד 2024. הפעם, כנראה שהתקציב לא יהיה רק ממשלתי. יש לא מעט חברות בתחום מסחור החלל שישמחו לקחת חלק בפרויקט שכזה, ואף להשקיע חלק מההון הנדרש. טיסה נעימה - וברכות לכל מי שעמד מאחורי משימת "בראשית"!
