• תפריט
אינטרנט

הרגע דיברתי על אוכל; איך זה שישר הופיעה לי פרסומת לפיצה?

לפעמים קורה שאנחנו מדברים עם מישהו על מוצר ותוך זמן קצר מופיע לנו פרסום עבורו בשירות מקוון זה או אחר. החברות לא מאזינות לנו באופן רציף, מסיבות טכניות ועסקיות. איך הן בכל זאת יודעות לנחש מה אנחנו רוצים?

ניצן סדן 11:5820.08.17

קרה לכם פעם שחיפשתם משהו בגוגל - וזמן קצר אחר כך ראיתם פרסומת שקשורה לנושא בפייסבוק? האם שמתם לב שלייקים שעשיתם מתקשרים לפרסומות שקופצות לכם באפליקציות? מישהו סיפר לכם פעם שדיבר עם חבר שלו על פיצה - ומיד הופיעה לו פרסומת לפיצריה בשירות מקוון זה או אחר?

 

 

השכל הישר אומר שכנראה יש קשר בין שני טיטאני הפרסום המקוון; שיש איזה כדור בדולח טכנולוגי בו נמצא כל המידע על על מה שעשינו ברשת - או שהחברות פשוט מאזינות לשיחות שלנו.

 

 

איך, איך הם ידעו שבא לי פיצה? איך, איך הם ידעו שבא לי פיצה? צילום: שאטרסטוק

 

 

נתחיל בחלק הפשוט: החברות לא מאזינות לנו בשל מגבלות טכנולוגיות. גם אם יכל מיקרופון הסמארטפון לזהות כל מילה בעברית בכל ווליום, מבטא, סביבה ומצב - היה יקר מאוד לעבד כל מילה שאומר כל משתמש. ולשמחתנו, היחידים שמפעילים כלים כאלה הם גופי מודיעין למיניהם, במתארי פעולה שנועדו לסכל פעילות חבלנית. בנוסף, יש את הצד העסקי; חברה שיתגלה שהטלפונים שלה מאזינים לסביבה כל הזמן ומעבירים מידע הלאה היא חברה שלעולם לא תסגור עסקה עם לקוחות ארגוניים, מחשש לדליפות מודיעין עסקי.

 

נעבור לחלק המסובך: האם גוגל ופייסבוק מעבירות מידע משתמשים ביניהן? ובכן, הן לא; מדובר במתחרות מרות שכל אחת תצא במחולות לנוכח כל הפסד של יריבתה. אבל יש מישהו שיודע כל מה שאתם עושים ברשת: הלקוחות שלהן. זה לא סוד שאותם לקוחות הם המפרסמים למיניהם ולא אנחנו, המשתמשים.

 

פייסבוק בונה פרופיל יוזר על בסיס תוכן שפרסמנו או שיתפנו, דברים שעשינו להם לייק ואתרים שגלשנו אליהם וכוללים כפתורי לייקים. גוגל עושה זאת בהסתמך על החיפושים שלנו, האפליקציות שהורדנו למכשירי אנדרואיד ועל בסיס השימוש שלנו בג'ימייל, גוגל maps והיסטוריית הגלישה שלנו בדפדפן כרום. כך, מסוגלות שתי החברות לדעת מי אנחנו ולפיכך, לשדך בינינו ובין המפרסמים.

 

 


 

 

הם, מצידם, לא מבקשים "את גיא מתל אביב" או "את רונה מברזיל" - אלא מגדירים את פלח השוק אליו מיועד קמפיין הפרסום התורן. למשל, דילים לנסיעה לחו"ל צריכים לקפוץ לעיני זוגות צעירים ללא ילדים, אבל לא לעיני סטודנטים חסרי אמצעים.

 

והמפרסם מקבל מידע מפלטפורמות רבות: פייסבוק, גוגל, טוויטר, אפליקציות שונות, אתרי שופינג, פורנו, שירותי ענן ובעצם - כל שירות מקוון שלא עולה לכם כסף. לאחר מכן, הוא מרכיב לו קמפיין ומשגר אותו כך שייחשף לעיני הגולשים הרלוונטיים.

 

לפיכך, קל לראות איך לייק שעשיתם לפני שבוע מתקשר לפרסומת שקפצה לכם במשחק מובייל, או הצעה לקופון למוצר ספציפי בשירות שכלל לא אמור לדעת שתכננתם לקנות אותו. אין כדורי בדולח בכלכלת האינטרנט; רק סחר בלתי מוגבל במידע עלינו. 

 

אף אחד לא מספיק חשוב כדי לקבל קמפיין אישי אף אחד לא מספיק חשוב כדי לקבל קמפיין אישי צילום: שאטרסטוק

 

 

האזנה? צירוף מקרים

 

אז איך עדיין קורה שקופצות לכם פרסומות שנוגעות לדברים שדיברתם עליהם? ובכן, אנחנו חיים בעידן בו כולנו משתמשים בשירותים מקוונים רבים ולא בהכרח זוכרים מה אמרנו למי והיכן. המפרסמים לא יכולים לתפור קמפיין ספציפית עבור משתמש אחד, בשל עלויות ומגבלות טכניות. לכן, קמפיין הפיצה הופיע דווקא אצלכם משום שיש הרבה מאוד אנשים שכמותכם, נוהגים להזמין פיצה משירות מקוון זה או אחר, בטווח שעות קבוע. הקמפיין הופיע קצת אחרי שדיברתם על פיצה? זהו צירוף מקרים. הטכנולוגיה אמנם מתקדמת לכיוון של שיפור מיקוד הקמפיינים, תוך שימוש בביג דאטה וכלי עיבוד מתקדמים, אבל נכון להיום הם לא נבנים ספציפית לאדם מסוים; אף אחד מאיתנו לא חשוב מספיק למפרסם. 

 

 

מה אפשר לעשות בעניין? ובכן, כלום; אם יש דבר שישראלים שונאים, הרי זה לשלם על משהו שעד עתה הוענק ללא עלות. ואם אתם רוצים להמשיך ליהנות מיישומים כג'ימייל, פייסבוק ובעצם - מכל השירותים המקוונים בחינם, יהיה עלינו להמשיך להשתמש בהם כשפרסומות לצידם ופרטינו האישיים בידי המפרסם. בהתחשב בכך שהיקף איסוף המידע של ענקיות הטכנולוגיה ידוע היטב, כנראה שזה לא באמת מפריע לנו.
בטל שלח
    לכל התגובות