סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: אפל בכל מקום

חפצים: עושים שרירים

מיקרוסופט ונוקיה הכריזו על שיתוף פעולה שבמסגרתו תפתח הראשונה גרסאות אופיס מיוחדות למכשירי הטלפון של השנייה. בין השאר יוצעו וורד, אקסל ופאואר פוינט, שיאפשרו לצפות ולערוך מסמכים על גבי הטלפון. לכאורה, אין בכך כל חדש; הרי ניתן לעשות זאת כבר כיום גם במכשירים שאינם מבוססים על מערכת ההפעלה Windows Mobile (לרבות בסלולריים מבוססי סימביאן של נוקיה), אבל המשמעות האמיתית שמסתתרת מאחורי ההודעה של שתי הענקיות, נוגעת לשוק העסקי: מיקרוסופט עושה שרירים לא רק מול גוגל, שמתחרה בה עם Google Docs שלה, אלא בעיקר מול RIM, יצרנית הבלקברי ששולט בשוק העסקי.

השתיים יאפשרו גישה לכלים ארגוניים, כמו Sharepoint או System Center, ישירות מהסלולרי, ובשלב הראשון ישולבו בסדרה E של נוקיה, המיועדת לעסקים. ב-GigaOm מדמים את המהלך ההגיוני כשלעצמו לניסיון להכין מנה מעוררת תיאבון משאריות שנותרו במקרר, אבל החדשות הרעות באמת הן, ששיתוף הפעולה לא יעלים את Windows Mobile הכושלת מחיינו.

במגזין Fast Company מקדישים לא מעט עמודים לנוקיה ולניסיונה להגדיר מחדש את ליבת העסקים שלה, ולכבוש (מחדש) את העולם. ב-GigaOm, מנגד, סוקרים את תוכניותיה של גוגל לתחום הסלולר. ולמרות שמגזין פורצ'ן מדרג דווקא את RIM כחברה בעלת שיעור הצמיחה הגבוה ביותר בעולם, הדו"חות הרבעוניים שפורסמו לאחרונה, מוכיחים כי בראש הקופה ניצבת אפל, וב-ismashphone הביאו גם המחשה גרפית נוחה לעיון, הנה היא לפניכם.

אפל שולטת צילום מסך: ismashphone.com

בפליקר מאששים את הדיווחים ומגלים שהמצלמה הפופולרית ביותר באתר היא זו המוצמדת לאייפון. לחברות הסלולר זה לא ממש עוזר; מחקר חדש חושף כי הפופולריות של אייפון מועילה בעיקר לאפל, ולא באה לידי ביטוי בשורת הרווח של המפעילות המשווקות אותו. סביר להניח שגם בישראל המצב יהיה דומה.

ב-Design Observer טוענים כי הנוהג הניו יורקי לאסור על הכנסת סלולריים לכיתות מזיק לחינוך.

חנות המוזיקה של אורנג' נפתחת ללקוחות כל החברות, ומציעה 50,000 שירים נטולי הגנת DRM. המחיר: 3.90 שקלים לשיר.

מוזיקה: חברות התקליטים קורסות, אייטיונז משתלטת

אבל לפורסטר יש חדשות עגומות למפעילות: מחקר חדש של החברה מצא שרק אחד מכל 10 אמריקאים מאזין למוזיקה בסלולרי.

טום יורק, סולן להקת רדיוהד, הודיע בראיון למגזין The Believer כי הלהקה שלו זונחת את שיטת האלבומים ומתמקדת בהפצה של סינגלים דיגיטליים בלבד. ב-Fast Company רואים בהצהרה אישור ליעילותה של "שיטת iTunes" ומנסים לנחש לכדי מה יתפתח האלבום המוכר. מוריסי מצידו, הלך צעד קדימה, והתרה במעריציו לא לרכוש את אלבום האוסף ש-EMI מתכננת לו. הסיבה: הוא לא ירוויח ממנו אפילו סנט.

אותה EMI, שגם רדיוהד נטשו אותה, נמצאת במצב של חדלות פרעון, או בעברית: פשיטת רגל.

מי שלא מצליחה למצוא מקום למזומנים היא iTunes, חנות המוזיקה של אפל, שמחזיקה ברבע מכלל שוק המוזיקה האמריקאית - הדיגיטלית והפיזית. אבל התקליטורים, אותו פורמט שכולם מנסים לקבור כל הזמן, עדיין שולט, עם 65% מהשוק האמריקאי. אולי החדשות הללו יעזרו: תקליטורים לא רק תופסים מקום, הם גם מזיקים לסביבה.

דיוויד ורטהיימר, שמבצע סדרת סקירות של אוזניות עבור מדור הגאדג'טים של Boing Boing, מנסח כמה תובנות של אמצע הדרך, ביניהן: MP3 זה דרעק.

מחקר של האיחוד האירופי קובע: שיתוף הקבצים לא אשם במצבה של תעשיית התוכן. אנשים פשוט לא רוצים לשלם תמורתו. ובאותו עניין, ב-NewTeeVee מנתחים את הפרדוקס שבעטיו אנשים מתעלמים מהחופש לקנות איזה שיר/פרק/סרט שירצו, ומעדיפים לשלם עבור חבילות. העיקר הפשטות.

ביומטרי

השבוע נערך במרכז הבינתחומי בהרצליה יום עיון שהוקדש לחוק המאגר הביומטרי. הדיונים אמנם היו עירניים, אבל איש כמעט ולא חידש דבר: יוזם החוק, ח"כ מאיר שטרית, טען בתוקף שאף אחד חוץ ממנו לא מבין כלום; מומחים מתחומים שונים הזהירו מפני המאגר; ושר הפנים אלי ישי, שבכוחו לשים קץ לעניין - הסכים להקים ועדת מומחים. השניים, אגב, עזבו את המקום לפני שלב השאלות, וכך החמיצו את הרעיון שהעלה פרופ' עדי שמיר, מבכירי תעשיית אבטחת המידע העולמית, שמאפשר להגן על המאגר מפני דליפות.

ד"ר קרין ברזילי-נהון, ממשתתפות הדיון, הציגה מחקר שערכה עבור יום העיון, ובו היא חוזרת ומדגישה כי "כיום אין אף מדינה מערבית ודמוקרטית שבה יש מאגר מידע ביומטרי ללא הסכמה של כלל אזרחי המדינה או תושביה".

עידו גנדל מנענע10 מסביר מדוע הוא מתנגד לא רק להקמת המאגר, אלא גם לטענות הנגד השטחיות ופופוליסטיות כהגדרתו. יהונתן קלינגר, עו"ד וממתנגדיו הבולטים של החוק, משיב לו. ורביב דרוקר מערוץ 10 קבע כי מאגר ביומטרי כמו זה המוצע היה מקל על זיהוי כמה מנרצחי השבוע שעבר מחד, ומציאת רוצחיהם מנגד. אהוד קינן מ-ynet מסביר לו כמה דברים.

בפינצטה

האם פייסבוק תהיה עימנו עוד חמש שנים? בכלל לא בטוח. הרשת החברתית הפופולרית בעולם מסתבכת בחקירות ותביעות על בעיות פרטיות בקנדה ובקליפורניה, ויש מי שכבר מספיד אותה. אם אתם עדיין בעניין, הנה שני מדריכים לשיפור הפרטיות.

הבלוגר קודי בראון משווה בין הגטו של מייספייס לזה של פייסבוק, עומד על ההבדלים ביניהם לבין טוויטר ותוהה מי יחליף אותו. ואפרופו: האם חלקו של טוויטר במיני-מהפכה באיראן נופח על ידי התקשורת?

וולפראם אלפא אמנם הוכתר בתקשורת כמתחרה לגוגל, אבל כוחו האמיתי אינו בחיפוש, אלא במענה על שאלות. הנה כמה דברים שאפשר לעשות איתו. ב-Mashable קיבצו שתי רשימות של שטויות שאפשר למצוא בחיפושים באתר. ועוד חיפוש: בבלוג Web Worker Daily ביצעו סקירה השוואתית בין גוגל ובינג, ומצאו שזה האחרון אמנם לא מחליף את מלך החיפושים, אבל יש לו כמה יציאות.

הסיבה שאנחנו מכורים לגאדג'טים ועדכונים בלתי פוסקים באינטרנט מקורה בחיווט מוחי. הסקרנות אולי לא הורגת בני אדם, אבל היא בהחלט ממכרת.

בגרדיאן מנתחים את הסטטיסטיקות שמאחורי ויקיפדיה, ומנסים להבין לאן הולכת קהילת התורמים לאנציקלופדיה.

קולנוענים עצמאיים הם כבר לא יוצרים רגישים שלא מבינים כלום בעסקים. העולם המשתנה סביבם מאלץ אותם להיות אנשי שיווק והפצה, והם עושים את זה לא רע בכלל. ועוד קולנוע: כך המציאו שלושה סטודנטים מ-MIT את הטכניקולור, ששינה לעד את פני הקולנוע.

מבקר הקולנוע רוג'ר אברט לא מבין מדוע מחשבים יכולים לשגר טיל לחלל אבל לא מסוגלים להשמיע לו את קולו.

מעצב הלוגו של אפל מגלה מהיכן הגיעה הנגיסה, האם הלוגו אמור היה להופיע על גבי מחשבים ומה דעתו על השינוי בגוונים.

נכון שיש עוד שנה שלמה, אבל בלוגר אחד מציע סיכום מעניין למדי של שנות ה-00.

ב-Design Observer קושרים בין כלכלת החינם לבין מאבקם של יוצרים בקהל עייף ועמוס מידע, ומנסים למצוא פתרון לבעיה.

בסיפור אהבה מודרני אין צורך לדאוג מה יקרה לתמונות המשותפות אחרי הפרידה; בשביל זה יש פוטושופ.