טכנולוגיה בימי כולרה: סגן נשיא גרטנר מאמין בקוד פתוח

"כשיש מיתון, אני האיש שמיד רצים אליו", אומר קורט פוטר, סגן נשיא בחברת המחקר גרטנר, שביקר בשבוע שעבר בישראל. במסגרת תפקידו עוסק פוטר בייעוץ בנוגע לניהול פיננסי נכון של משאבי IT - במילים פשוטות, איך לחסוך כסף על הוצאות המחשוב של החברה.

פוטר, שהגיע לרגל מפגש עם מנהלי מידע ומחשוב ישראלים שארגנה גרטנר ישראל, מתרשם שמנהלי המחשוב בישראל ניצבים מול אותם אתגרים שמולם ניצבים הקולגות שלהם באזורים אחרים בעולם. עם זאת הוא טוען שישראל דומה יותר לאירופה מאשר לארצות הברית, ולכן אם אירופה תמשיך לחוות את המשבר בשלושת הרבעונים הבאים, ישראל, סביר להניח, תחווה אותו באותה תקופה גם כן.

קורט פוטר. "מיקור החוץ יכול לעלות לעסק יותר"

"ועדיין, יש הבדל משמעותי", הוא מסייג. "כגיאוגרפיה די מבודדת באזור, עובדה המשפיעה על הכלכלה שלה, ישראל חווה דברים לאט יותר ובעוצמה פחותה, ולכן היא מרגישה את המשבר פחות מבארה"ב ובאירופה, כך שגם התחתית פחות נמוכה והתקרה פחות גבוהה. לפי כל הסימנים הגענו לתחתית, ומכאן לדעתי רק נעלה".

חברות רבות מפטרות עובדים קבועים ומיד שוכרות חברות מיקור חוץ - האם אכן מדובר בהתנהלות פיננסית יעילה?

"לכאורה כן, אבל מהמחקרים שלנו עולה שאם לא מבצעים את המעבר למיקור חוץ באופן מסודר ומחושב, מיקור החוץ יעלה לארגון יותר, ולפעמים הרבה יותר, מאשר העובדים הקודמים הקבועים שלו. עובד מחברת מיקור חוץ עולה למעסיק יותר מעובד מן המניין כששניהם מבצעים את אותה עבודה באותה איכות ויעילות ובאותו משך זמן.

"אם יכלו, הארגונים היו שוכרים מחדש את העובדים המפוטרים, אבל הם פשוט לא יכולים לתכנן את מצבת כוח האדם בתקופה כזו של אי־ודאות. תאר לעצמך שבעוד שלושה חודשים הם שוב צריכים לפטר עובדים, ואז מתחילה תסבוכת משפטית עם העובדים שפוטרו, נשכרו וכעת שוב פוטרו, בכל הקשור למה שמגיע ולא מגיע להם. שימוש במיקור חוץ אמור לפתור לארגון גם את כאב הראש הזה, עם כל הצער מבחינת העובדים שפוטרו".

מחשוב ענן - מכה בימי מיתון

הנה תסריט שייתכן שכבר התרחש בכמה עסקים: מנהל המחשוב קורא בשנים האחרונות על היתרונות העצומים שבמעבר לשירותי "תוכנה כשירות" (SaaS) ומחשוב ענן (במחשוב ענן רוב הפעילות של המשתמש עוברת מתוכנות המותקנות במחשב המקומי לשירותים שנמצאים באינטרנט). במשך הזמן מנהל המחשוב משכנע את מנהליו לעבור מתוכנות המותקנות על גבי מחשבי העסק לשירותים שכאלה, והעסק אכן מצליח לחסוך בהוצאותיו. ואולם, בתקופה של מיתון ועצירה בהכנסות, העסק מגלה פתאום שהעלויות החודשיות לשירותים הללו גבוהות ביחס להכנסותיו, וכעת הוא מתחרט על כך שלא נשאר עם המודל הישן והמוכר של תוכנות על גבי המחשבים עצמם.

אז בסופו של דבר הלקוח עבר ממצב של בחירה למצב של תלות, "הודות" להמלצות שלכם לעבור למודלים של תוכנה כשירות?

"זה תסריט סביר בהחלט, אבל הוא לא בהכרח נגזר מהמעבר ל־SaaS", אומר פוטר. "בכל פעם שעסק בוחר בספק כלשהו שאמור לשרת אותו לאורך זמן, יש מידה מסוימת של סיכון שהוא לוקח על עצמו, ולכן תמיד צריך להכין תוכנית גיבוי למקרים ספציפיים כמו שתיארת. חלק מהעסקים שתכננו מראש כראוי הגו גם תוכנית גיבוי שבמסגרתה הם מעבירים מידע מאחסון מרוחק בחזרה לשרתי החברה".

פוטר מתאר את השינוי הגדול שהביא המשבר הנוכחי ביחסי לקוחות־ספקים: "במיתון הקודם, בתחילת המאה ה־21, כולם היו בסירת הטכנולוגיה שהחלה לטבוע, ולכן כשהלקוחות הפעילו לחץ על הספקים להוריד במחירים ולהגמיש תנאים, הספקים נאלצו להסכים כדי לא להפסיד את הלקוחות ולפשוט רגל. במיתון הנוכחי לספקים יש הרבה יותר כוח מיקוח, והלקוחות אינם מצליחים לכופף אותם כבעבר. מה האופציה שלך כשהספק לא מוכן להתגמש? קוד פתוח, שמאפשר לך לשנות אותו כמעט באיזו צורה שתרצה, ואמור לחסוך ממך את התלות בספקים חיצוניים. לכן מיתון הוא קטליזטור נהדר לקוד פתוח".

באחד מהמחקרים האחרונים שלכם מצאתם שיש ארגונים שהפער בין כמות הציוד הטכנולוגי שרשומה אצלם בספרים לכמות הציוד בפועל מגיעה לפעמים ליותר מ־20% (עודף או חוסר). איך עסק מגיע לרמת רשלנות כזו?

"תראה, כולנו בני אדם וכולנו עושים טעויות. מצד אחד אנחנו טוענים שאם נוקטים פעולות של תיעוד הרכוש שיש בעסק באופן רציני, אפשר להגיע למניעת בזבוז של עד 10% מערכו של הציוד. מצד שני אני בהחלט יכול להבין כיצד פערים בין המצוי לרשום יכולים להיווצר. למעשה, אם אין פערים כאלה בכלל, ייתכן שהעובדים מקדישים יותר מדי זמן לרישום הציוד מאשר לשימוש בו, כך שמשהו בעסק לא עובד כמו שצריך מבחינת ניצול הזמן".