משלחת הסטודנטים של MIT בישראל: "גוגל כבר לא רודפת אחרינו"

דממה מפחידה. כך מתאר עמית קרפ, סטודנט באוניברסיטת MIT האמריקאית, את שוק ההייטק בארצות הברית. "בעבר, נציגים של חברות כמו גוגל ונוקיה הסתובבו בקמפוס של MIT וממש רדפו אחרי הסטודנטים כאן", הוא אומר. "היום החברות המעטות שטורחות להגיע, כמו HP, מציעות התמחות ללא שכר".

קרפ הוא אחד מ־40 סטודנטים של סלואן (Sloan), בית הספר למינהל עסקים של MIT, שבאו לישראל לסיור עסקי. באופן טבעי הובלה המשלחת על ידי הסטודנטים הישראלים, אבל פרט להם היא כללה סטודנטים מ־14 מדינות נוספות, בהן ארה"ב, קנדה, תאילנד, הפיליפינים ואפילו לבנון.

הסטודנטים, מימין: קריד קינדר, ננסי היין, מתיו אפוטקר, אמיתי קלמר, עמית קרפ ואמי לינדר. במרכז: דב מורן צילום: יובל חן

החבורה המובחרת הזו היא נבחרת העתודה של ענף ההייטק העולמי. אוניברסיטת MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס) היא המוסד הבכיר ביותר בארה"ב ללימודי טכנולוגיה, והתוכנית למינהל עסקים המועברת בסלואן מדורגת כאחת מחמש המובילות מסוגה בארה"ב, ומהווה אבן שואבת לסטודנטים ישראלים: אלו תופסים מדי שנה כ־15 מקומות בממוצע מתוך ה־100 שמציעה האוניברסיטה.

אבל ליוקרה הרבה המגולמת בלימודים ב־MIT יש פחות ופחות משמעות בקיפאון שנפל על ענף ההייטק האמריקאי, שפיטר בחצי השנה האחרונה 316 אלף עובדים. רק לאחרונה הודיעה גוגל על פיטורי 200 אנשי שיווק ומכירות, יבמ מפטרת 5,000 עובדים, נוקיה מפטרת 1,700 אנשים וכן הלאה.

באקלים כזה הפכו הסטודנטים של MIT, כוכבים אקדמיים עד לאחרונה, לכוח אדם זול. הסטודנטים שנסעו עד לארה"ב כדי לצבור ניסיון וקשרים בחברות המובילות בעולם מבינים שגם אם החלום הזה יתממש, זה לא יקרה בדרך שאותה הם תיארו לעצמם.

"באתי ל־MIT כדי לחלום בגדול", מספרת אמי לינדר, סטודנטית שנה ראשונה, במפגש בתל אביב עם דב מורן, מייסד אם־סיסטמס ומי שהטביע את חותמו על הענף כממציא הדיסק און קי. "רציתי להגיע למקומות העבודה שחלמתי עליהם. אבל השפל הכלכלי יצר מצב שבו ניקח כמעט כל התמחות שתגיע. ויתרנו על החלומות".

איך מחזירים 160 אלף דולר שכר לימוד?

אבל גם המשבר הפיננסי והתעסוקתי לא הרתיע אף אחד מהסטודנטים האלה — שהפגינו אומץ מרשים, אם זוכרים שהעלות לשנתיים של לימודים היא 160 אלף דולר, ושרובם לקחו הלוואות ענק שייאלצו להחזיר בסיום הלימודים. "נכון, יש לי משפחה ושני ילדים, אבל מבחינתי זו השקעה לעתיד", אומר שמעון חסון, שגדל במגדל העמק, ועבד בפוליקום ופולוואפ. "הבנתי מהר מאוד שאם אני רוצה לעשות צעד משמעותי בקריירה אני חייב לעשות את התואר הזה". את ההלוואה שלקח כדי לממן את שכר הלימוד הוא מתכוון להחזיר באמצעות משרה שקיבל במקינזי, חברת הייעוץ הגדולה בעולם.

מתיו אפוטקר, בנו של מנכ"ל SAP העולמית ליאו אפוטקר, דווקא רואה את המשבר כהזדמנות נדירה להשתלב בחברה המחפשת כוחות חדשים, ואולי אפילו להקים חברה כאן בישראל. "אני שוקל להקים חברת סטארט־אפ, ומבחינתי, שתי המדינות הרלבנטיות לכך הן ארה"ב וישראל", אומר אפוטקר, בן למשפחה יהודית עם זיקה עמוקה לישראל. "אני מאמין שבישראל יש לי סיכוי טוב יותר, גם בזכות הטכנולוגיה הרבה שנמצאת כאן וגם בזכות ההיכרות הטובה שיש לי עם ישראל".

לא תצטרף לאבא שלך ב־SAP?

"אני מאוד אוהב את SAP ואת מה שהיא עושה, אבל אני חושב שאפוטקר אחד מספיק שם לחלוטין".

"לא רוצים לעבוד בהייטק של זקנים"

אפוטקר, שרואה את עצמו משתלב בתעשיית המחשוב הארגוני, הוא היחיד שמושך לצד הכבד יותר של ההייטק. רוב חברי המשלחת רוצים לעבוד בקדמת הטכנולוגיה. "אני לא רוצה להשתלב בתעשיית השבבים או התקשורת; זה הייטק של זקנים", אומרת ננסי היין, בוגרת יבמ ובעלת תואר ראשון ושני במחשבים. "אני רוצה להשתלב בחברות שעוסקות ב־Health IT או בתעשיית המדיה החדשה".

חלוץ נוסף הוא אמיתי קלמר, ממארגני המשלחת, שהקים עם עמית קרפ בין כותלי MIT חברת סטארט־אפ שעוסקת במחשוב ענן (Cloud Computing), אחד התחומים החמים בתעשייה. "אנחנו נמצאים במקום הטוב ביותר להקים חברת הייטק", אומר קלמר. "כדי להקים סטארט־אפ משלי בישראל הייתי צריך לחפש רעיון, להתדפק על דלתות קרנות הון סיכון, להפעיל עורכי דין ורואי חשבון ולבזבז זמן ומשאבים עצומים לפני שהייתי מגיע לשלבים מתקדמים. ב־MIT האוניברסיטה מעמידה עבורנו שלל רעיונות לבחור מהם, יועצים ומרצים מהשורה הראשונה בעולם ואפילו אפשרויות מימון להמשך הדרך".

קריד קינדר, בן 30 מטקסס, מסמן כיוון נועז עוד יותר: אף שהוא מגיע מבירת תעשיית הנפט האמריקאית, קינדר מאמין שהעתיד נמצא בענף האנרגיה החלופית. כיום הוא כבר פועל עם כמה סטודנטים נוספים על הקמת חברה העוסקת בחיפוש מקורות אנרגיה חלופיים. "ברור לי שקלינטק הוא בועה", הוא אומר, "אבל אני מאמין שזה המקום למי שרוצה לחולל שינוי אמיתי".

בניגוד לאפוטקר, יש מי שרואה את עצמו כדור המשך: עמית קרפ, בנו של מתי קרפ, ממקימי קרן ההון סיכון קונקורד, מתכנן להשתלב בקרן הון סיכון בישראל. "כעת, כשאני נחשף לעולם, אני מבין שלקרן הון סיכון מקומית ללא רשת גלובלית אין סיכוי בעולם הטכנולוגי של היום", הוא אומר.

ההתלהבות הבלתי מסוייגת של חברי המשלחת מישראל מייצגת את ההערכה הרבה לתעשייה המקומית. הסטודנטים מספרים כי מבין כל הסיורים שיצאו מהאוניברסיטה בפגרת האביב — בהם גם ליפן, לקוריאה ולטורקיה — זכתה המשלחת לישראל לביקוש הרב ביותר. "גדלתי בעמק הסיליקון ועבדתי שם", מספרת היין. "כשעבדתי ביבמ והתנהלתי מול מרכז הפיתוח הישראלי של החברה בחיפה לא הרגשתי שום הבדל באווירה או ביכולות בין שני המקומות".

"אנחנו מאמינים שסטודנטים שנחשפים כאן לישראל יכולים להביא למדינה ערך מוסף עצום", אומר קלמר, "גם כיוון שחלקם שוקל להגיע לכאן להתמחות שלו, וגם בגלל הקשרים העסקיים שהם מפתחים כאן".

דב מורן: "אל תפנו להון סיכון"

בספטמבר 2008 הניחה סמסונג פצצה על שולחנו של אלי הררי, מנכ"ל סנדיסק, כשהציעה לרכוש את החברה תמורת 5.8 מיליארד דולר — 73% יותר משווייה בשוק. בהרצאה שנשא דב מורן בפני הסטודנטים מ־MIT הוא חושף את אחת הסיבות שבשלן הסכימה סמסונג לשלם סכום עצום שכזה: הפטנטים של אם־סיסטמס.

אם־סיסטמס, מספר מורן, פנתה לכל החברות המייצרות רכיבי פלאש (דוגמת טושיבה, סנדיסק, הייניקס ואחרות) ודרשה מהן תמורה עבור השימוש בפטנטים הרשומים של החברה: הקצאת שימוש במפעלי הייצור שלהן כדי לדאוג לאספקה קבועה של רכיבי פלאש לחברה. ההסכמים הללו כובדו במלואם עד שסמסונג החלה להפר את ההסכם עמה — מה שאילץ את אם־סיסטמס לבטל את ההסכם, ושלח את שתי החברות להליך משפטי שהסתיים בתבוסה לענק הקוריאני.

להערכת גורמים בשוק, ייתכן שהמו"מ המתנהל כיום בין סמסונג לסנדיסק על תמלוגים יסתיים ברכישה של סנדיסק על ידי סמסונג, מאחר שלצד עלויות תמלוגים של 355 מיליון דולר תיאלץ סמסונג לשלם עוד מאות מיליוני דולרים עבור השימוש בפטנטים של אם־סיסטמס, שנמצאים כיום בבעלות סנדיסק

.

הסטודנטים ניצלו את המפגש הנדיר, והקשו על מורן בשאלות. אחת מהן חשפה את דעתו של מורן על בכירי תעשיית ההון סיכון: "אין לי הערכה רבה לקרנות ההון סיכון בישראל", אמר מורן כשנשאל מה יעשה אם קרן הון סיכון ישראלית תבקש ממנו להעביר סטארט־אפ שלו מישראל לארה"ב או לאנגליה. "אני לא מדבר על כל האנשים בתעשייה הזו, ולרבים מהם יש לי הערכה, אבל למנהלים שם אין ניסיון בחברות הייטק. אין להם הבנה בהקמת חברה והרצתה. במקום לעזור לכם הם יבזבזו שעות בוויכוחים, וכשיש בעיה אני לא מאמין שהם יעמדו מאחוריכם. אם יש לכם ברירה, אל תפנו להון סיכון".