בכירי תעשיית ההיי-טק מזהירים: "חלון ההנפקות סגור"

בתקופה האחרונה ניצב ההיי-טק הישראלי מול איומים צולבים: ראשית, קצב הצמיחה הטכנולוגית של הודו ובעיקר של סין, שמכשירה ביום יותר מהנדסים ממה שישראל מייצרת בשנה. שנית, ייסוף בערך השקל עושה שמות בחברות ההייטק, שמקבלות דולרים (אם בהכנסות ואם בגיוסים) ומשלמות בשקלים.

עוד איום הוא הקטנת כמות הכסף שמושקע בחברות הייטק. התוצאה היא שמספר הסטארט־אפים הגדולים צנח; הסטארט־אפים שקמים מסתפקים בהון ראשוני של 100 אלף דולר.

מצד שני, התקופה הזו גם עתירת הזדמנויות. מיקרוסופט ביצעה בישראל מסע קניות נרחב, EMC ערכה פה לא מעט קניות, וכמוהן גם חברות נוספות. ישראל היא עדיין סמל של חדשנות והתפתחויות. "כלכליסט" כינס כמה מבכירי התעשייה לשיחה על איומים והזדמנויות בזמן הזה.

המשתתפים: מוטי גוטמן, מנכ"ל חברת מטריקס המעסיקה כ-4,000 עובדים ופועלת בתחום האינטגרציה. משה ליכטמן, מנהל מרכז הפיתוח של מיקרוסופט בישראל וסגן נשיא בכיר במיקרוסופט. יגאל רותם, מייסד ומנכ"ל פאוארדיזיין, יצרנית שבבים לתעשיית התקשורת, שנמכרה לחברת מיקרוסמי. יוסי סלע, שותף, מנהל ומייסד קרן ההון סיכון ג'מיני, שהשקיעה בעשרות סטארט-אפים בשלבים ראשוניים וביניים. גדעון לופז, מנכ"ל חברת מחקרי השוק הבינלאומית IDC.

הנפקה היא לא כורח

"שוק ההנפקות בנאסד"ק כיום נעול על מנעול ובריח", אומר סלע. "אם השוק ייפתח, חסמי הכניסה בו יעלו, וחברות שרוצות להנפיק בנאסד"ק יצטרכו להגיע למחזור מכירות של 120 מיליון דולר ברווח גבוה. היזמים יהיו חייבים להבין ש'להנפיק' זה עניין שלוקח זמן - לא ארבע או חמש שנים, אלא לפחות עשר שנים. להקים חברות כמו אמדוקס ומרקורי לוקח זמן, להביא חברה ל-100 מיליון דולר מכירות לוקח הרבה זמן, ואין יותר קיצורי דרך".

רותם, שעשה את המסלול הזה במלואו, טוען שרבים מבין יזמי ההייטק, ובייחוד הסטארטאפיסטים וגופי ההון סיכון, לא מפנימים את השינוי העצום שחל במודל האקזיט. "האקזיט של הנפקה ציבורית בנאסד"ק כמעט לא קיים כאפשרות לחברות ההייטק הישראליות", הוא מזהיר. "הוא אולי לא עבר מהעולם, אבל הוא עבר למדרגה גבוהה שתאלץ חברות ישראליות רבות לעבור הרבה לפני שיוכלו להפוך לציבוריות. אני לא בטוח שזה חלחל למודעות של מספיק אנשי תעשייה.

"אבל הנפקה היא לא כורח. אפילו אם חלון ההנפקות היה פתוח, והוא לא, זה לא אומר שכל חברה צריכה לצאת להנפקה. קחו את הניסיון של פאוארדיזיין: תקופה קצרה מאוד אחרי שהיא נרכשה על ידי מיקרוסמי היא הפכה למרכז הרווח הרווחי ביותר שלה בכל העולם".

סוף עונת התפוזים

מערכת החינוך כבר לא מספקת לנו את מה שסיפקה בעבר, והעלייה הרוסית שתרמה כל כך לענף הצטמצמה מאוד. כל זה מאיים לפגוע בתעשיית ההייטק המקומית ולהקטין אותה. אתם לא חוששים שההייטק המקומי יגמור כמו ענף התפוזים או ענף היהלומים?

ליכטמן: "אני לחלוטין לא מסכים עם הטענה הזו. בשנתיים האחרונות מיקרוסופט רכשה חמש חברות בישראל. זה מספר חסר תקדים לכל מדינה מחוץ לארצות הברית. אנחנו עובדים באופן אינטנסיבי עם כל הקרנות בישראל ועם מאות חברות סטארט־אפ בשנה, והרעיונות היצירתיים שאנו רואים הם מהמובילים בעולם".

"כשאני מסתכל על החברות שנמצאות על מכ"ם הרכישות של מיקרוסופט מדי חודש", מוסיף ליכטמן, "לחברות הישראליות יש שם מקום של כבוד. ישראל היא שנייה רק לארה"ב ברשימה הזו, ואין לה עוד מתחרות בינתיים. מה שאנחנו רואים לאחרונה הוא שיש חברות שמתקשות עסקית, וזה חלק מהמציאות של התעשייה". 

פאנל "כלכליסט". מימין לשמאל: מוטי גוטמן, משה ליכטמן, יגאל רותם ויוסי סלע צילום: אוראל כהן

 סלע: "להקים סטארט־אפ זה קשה, אבל להצליח איתו זה עוד יותר קשה. כשהקמנו את DSP היתה תקופה שבה בכל חודש שילמנו מסים אחרים: חודש מים, חודש חשמל וחודש ארנונה. זה לא סוד שיש כאן משחק של הישרדות המתאימים. זו הברירה הטבעית, אי אפשר לצפות שכל הסטארט־אפים יצליחו. למה הם לא נסגרו לפני שנתיים? כיוון שתמכו באופן טיפשי בחברות שלא היה צריך לתמוך בהן. פשוט קמו כאן המון חברות".

סלע מוסיף, כי "אחד הדברים הרעים של 2001 הוא שנכנסו המון חברות שלא היו חברות 'אמיתיות' - ואז, כשנעשה קצת קשה, חלקן נסגרו. ירידת שער הדולר תורמת לזה; היא שקולה למחיקת רבעון שלם מקופת המזומנים של סטארט-אפ.

בואו נודה באמת: אין אבטלה בהייטק - להפך, הביקוש לעובדים גבוה בצורה דרמטית, המשכורות גבוהות והשקל גבוה, ואני רואה כמה קשה לחברות הפורטפוליו שלי לגייס עובדים טובים. אז טוב שנסגרות חברות, כי מישהו אחר יגייס את העובדים שלהן. זהו חוק הג'ונגל".

גדעון לופז. תחרות בין חברות הענק צילום: אוראל כהן

לופז: "נוצר מצב של תחרות בין חברות הענק כמו SAP ומיקרוסופט: הצורך שלהן לשלב מוצרים חדשניים על גבי הפלטפורמות שלהן מביא אותן לרכוש חברות בשלב מוקדם יותר בעלויות של עד 50 מיליון דולר".

סלע: "יש כיום הרבה רכישות של 10-50 מיליון דולר. ליזם זה נחמד, אבל עבור משקיע הון סיכון זה לא מעניין. יש כל מיני סוגי משקיעים שמוכנים להשקיע מעט כסף ולקבל מעט כסף. למשקיעי הון סיכון זה נמוך מדי; אנחנו מחפשים את החברות של 200-500 מיליון דולר".

רותם: "המגמה של התכווצות השווקים היום לא מעודדת. חברה יכולה לפתח מוצר מדהים, אך חברות התקשורת הגדולות לא יקנו ממנה, מתוך החלטה, כי היא קטנה. ב-2000 היו לסיסקו יותר מ-2,000 ספקים, וב-2008 יהיו לה פחות מ-150. המסקנה מכך ברורה מאוד ועצובה: חברה צריכה המון כסף כדי להוציא מוצר לשוק ולהצליח. בעבר כדי להקים חברה בתחום השבבים או התקשורת הספיקו 5 מיליון דולר. היום צריך 50 מיליון דולר".

גוטמן: "ישראל היא עדיין מקום אטרקטיבי להשקעה, דווקא בגלל השקל החזק. חוזק של מטבע הוא גורם אטרקטיבי שמושך לכאן לא מעט חברות. הפיטורים שהיו נבעו מכך שהיו כמה חברות שלא היה צריך להשקיע בהן, ולטעמי יש לנו, הישראלים, נטייה להגיב באופן קיצוני להתרחשויות. צריך לזכור שמדובר בכאלף עובדים מתוך יותר מ-130 אלף שהתעשייה הגדולה הזו מעסיקה".

"לדעתי", אומר גוטמן, "הבעיה המרכזית היא מחסור בשליטה בהיצע ובביקוש של המתכנתים. יש ניתוק בין מספר הנרשמים ללימודים לבין דרישות התעשייה. המערכת הצבאית מסוגלת ליצור מספר מסוים של אנשי פיתוח, והאוניברסיטאות הן גילדה סגורה, כך שישראל מייצרת בשנה את אותו מספר מהנדסים שהודו מייצרת בשבוע. לכן נדרשת התערבות ממשלתית כדי לשלוט בפער הזה".

הייטק לעומת ביוטק

המדען הראשי, ד"ר אלי אופר, אמר שראוי להעביר כספים לענף הביו־פארמה על חשבון ענף ההייטק, שמסתדר בכוחות עצמו. אתם מסכימים?

ליכטמן: "לתעשית ההייטק יש כבר תשתית של קרנות הון סיכון ומודל עסקי מוכח, לכן יכול להיות שאופר צודק ברצון שלו להשקיע רק בפארמה או במדעי החיים. צמחה כאן תעשייה שנמצאת במצב קריטי, שבוגריה לא מוצאים עבודה ועוזבים את הארץ".

"אני לא רואה את המדען ממשיך לתמוך בנו כשלידנו יש תעשייה במצב קריטי. בסופו של דבר יש קורלציה בין תעשית ההייטק לבין מדעי החיים, והרי ידוע שיש שם הרבה תוכנה וחומרה. האוכלוסייה מזדקנת, דרושים פתרונות של בריאות לאזרחי העולם, ואנחנו כמדינה רק עומדים וצופים".

סלע: "לדעתי אופר טועה. תקציב המדען הראשי הוא 1.2 מיליארד שקל, שמתוכם 400 מיליון שקל מקצה הממשלה וכל השאר מתמלוגים. אנחנו יודעים שעל כל שקל שהוא שם בחברה מתווספים 2.5-3 שקלים מהחברה עצמה, אפילו בחברות בוגרות ובשלות כמו אי.סי.איי. זה כמו להוציא מים מהסלע: כל שקל של המדען יוצר יש מאין. להסיט את המדען לתחום שהוא עתידני, כמו ביו-פארמה, זה סיכון מטורף שתוצאותיו לא ברורות. אסור להסיט אותו מהמקום שבו יש לו יכולת מוכחת כגוף קטליזטור, שיש לו תרומות מדהימות לחברות צעירות ופחות צעירות".

"אני חושב שזה הכסף הכי טוב שהממשלה יכולה לבזבז", טוען סלע, "ולא כסף על שריפת סיגרים, כך שצמצום מענקי המדען הראשי הוא טעות גדולה. לי כישראלי חשוב שיהיו באי.סי.איי, במוטורולה ובמיקרוסופט מרכזים של מחקר ופיתוח נרחב, כי מאותם אנשים שעובדים שם יגיעו הסטארט־אפים הבאים - שבהם אני, כקרן הון סיכון, אשקיע".

הדולר נחלש, השקל מתחזק, ומהנדס ישראלי הופך להיות יקר כמעט כמו מהנדס אמריקאי והרבה יותר ממהנדס הודי או סיני. מה דעתכם על כך?

גוטמן: "הראשונות להיפגע ממצב כזה הן דווקא החברות הקטנות. אצל החברות הגדולות עיקר הפגיעה היא שחיקה בשולי הרווח. חברה כמו מטריקס לא תפסיד מזה, אלא להפך: למטריקס, שנבנתה מ-40 רכישות, זו הזדמנות לקנות. גייסנו כמות מזומנים, ויש לנו הזדמנויות קנייה בארץ ובחו"ל. מעבר לכך, אני מאמין שזה הזמן לכלכל את צעדיך בזהירות. אני לא רואה דרמה ברמות השכר. אנחנו לא מפטרים, אבל גם לא מעלים את השכר".

רותם: "אין גידול בשכר השקלי בחברות ההייטק. בחצי השנה האחרונה השכר בענף הוא סטטי. עובד בארה"ב עדיין יקר יותר. המהנדס הישראלי הוא לא זול כמו שהיה, אבל עדיין הרבה יותר אטרקטיבי. עבור חברה ציבורית ישראלית המצב הוא הכי קשה, כי היא במקום בלתי אפשרי: היא מקבלת דולרים חלשים ומשלמת לעובדים בשקלים חזקים".

ליכטמן: "יש מגמה של השוואת השכר בכל העולם. הנתונים הם כאלה: עלות עובד בארץ שווה לעלות עובד בסיאטל. עלות עובד בישראל עדיין נמוכה ב-20% מהעלות של עובד בעמק הסיליקון, אבל בסוף זה ישתווה. בהודו יש קפיצה במספר המיליונרים, והשכר שם עלה ועוד יעלה. לטעמי, הראייה צריכה להיות ארוכת טווח - וכשמסתכלים כך, ההזדמנויות בעולם הטכנולוגי הולכות וגדלות ולא קטנות".

"העולם הולך ונהיה טכנולוגי וממוכן, ולכן מחסור באנשים טובים תמיד יהיה. חברה צריכה לצמוח ב־15%, ולשם כך היא צריכה לגייס הרבה אנשים. מאיפה הם יבואו?"

סלע: "בתחום הזה מצבי הכי גרוע. חברות צעירות הפסידו רבעון של חמצן בגלל היחלשות הדולר והתחזקות השקל. לחברה צעירה זה בדיוק ההבדל בין לשחות לבין לטבוע. מנהלי הכספים של החברות הצעירות דנים ביניהם איך לקצץ ואיך להרוויח עוד חודש ועוד חודשיים".

ליכטמן: "וזה דורש גם מהקרנות ראייה ארוכת טווח, כדי להימנע ממצב שבו חברות הפורטפוליו שלהן מבצעות תרגילים פיננסיים מטורפים רק כדי לעבור את החודש".