האדמה רעשה, טוויטר גם

טוויטר הופך באחרונה לכלי חדשותי מרתק, אך עדיין מוקדם להכריז על מות העיתונות הישנה

המייל האדום

תגובה לכתבה הדפסת כתבה שלחו כתבה שתף כתבה

שתף כתבה

	Facebook		Digg
	Delicious		MySpace
	Technorati		StumbleUpon
	LinkedIn		Google Bookmarks
	שווה קריאה		HOT חדש

היו מי שידעו על רעידת האדמה בסצ'ואן לפני שדיווח המכון הסייסמולוגי האמריקאי על הרעש: עיתונאים שעקבו אחרי דיווחי אתר המיקרו-בלוגינג טוויטר. משתמש סיני בכינוי "casperodj" כתב בטוויטר בזמן אמת: "CREEPY! While I'm typing, there's an aftershock hitting!". כתב עיתון "הגרדיאן" הבחין בהודעות, ומיהר לכתוב עליהן.

 

בכלל, הרבה דברים מעניינים קורים באחרונה בטוויטר. לפני כחודש עצרה המשטרה המצרית את הבלוגר האמריקאי ג'יימס קארל באק, כשדיווח מהעיר המצרית

אל-מחלה אל-כוברא על מהומות המזון שהתרחשו שם. באק הצליח להשתחרר ממעצר באמצעות שליחת הודעה בת מילה אחת מהסלולרי שלו לטוויטר: "עצור". פעילים פוליטיים מצרים המליצו לו לעשות כן אם ייעצר, ועקבו אחרי הטוויטר שלו. כשראו את ההודעה שכרו עורך דין ששחרר את באק מהכלא. עיתונאים שעקבו אחרי הפרשייה באמצעות קריאת הטוויטר של באק ושל האקטיביסטים המצרים דיווחו על הסיפור.זה לא מה שטוויטר היה אמור לעשות.

 

הוא אמור היה להיות כלי חברתי לשיחות בטלות ולעדכוני חברים (הטוויטר שלי כרגע, למשל, "מנסה להביס דדליין, הוא משיב מלחמה"). אבל המיידיות והמהירות שלו הפכו אותו לכלי חשוב לאקטיביסטים ולעיתונאים. כשם שכתבי משטרה מאזינים דרך קבע לרשת המשטרתית, כך רויטרס והבי.בי.סי מנטרות את טוויטר בקביעות באמצעות שימוש במילות מפתח כגון "רעידת אדמה" ו"חירום". חיפוש בטוויטר מאפשר לשירותי הידיעות להוציא ראשונים את המבזק הקריטי, בהתבסס על מישהו שנמצא במקרה בג'יבוטי עם חיבור סלולרי זמין.

 

הרשת אוהבת לכתוב על עצמה. זה, בעצם, עיסוקם העיקרי של בלוגרים רבים: צפייה במראה והתגדרות בהיותם היפים והחדשנים בכל העיר. על כן אין זה מפתיע שעל סמך אירועי סצ'ואן ומזלו הטוב של הבלוגר האמריקאי שנעצר במצרים, כבר היו בלוגרים שקבעו שטוויטר - עם פייסבוק ופליקר, שמספקים את התמונות לידיעות - הם כלי התקשורת החדשים. זו, כרגיל, הגזמה. טוויטר אינו ארגון חדשותי. הוא מקור חדשות, וכזה שאי אפשר להסתמך עליו לבדו. טוויטר מסוגל לגרום לרויטרס לצאת במבזק בנוסח "דיווח ראשוני: חשש לרעידת אדמה בסין", אבל את הידיעה על הרעידה יכתבו עיתונאים, אחרי שירימו כמה טלפונים וישלחו צלם.

 

עיתונאי שלא יקפיד על הכללים הבסיסיים הללו ימצא את עצמו, בתוך זמן לא רב מנסה להבין איך המתיחה ההמונית הראשונה של טוויטר חיסלה דווקא את הקריירה שלו. מהירות על חשבון דיוק היא בעוכריהם של עיתונאים רבים, והרשת אינה מבטלת את האתגר הזה - אם כבר, היא רק מגבירה את הסיכון.