ריקוד מיואש: האלבום החדש של ארקייד פייר
האלבום נע בין סינגלים בומבסטיים ומרקידים לשירים מיותרים. סינגלים טובים, אלבום חלש
08:4906.08.17
כבר באלבומה הקודם, "רפלקטור", ירדה להקת הארט־רוק הקנדית ארקייד פייר לרחבת הריקודים בעזרתו של ג’יימס מרפי מ־LCD Soundsystem. האלבום החדש ממשיך את הקו הדאנסי עם שלל השפעות מועדוניות: סינתפופ, אלקטרו, Pאנק־Fאנק ודאב. אבל כל מי שמכיר את סולן הלהקה ווין באטלר הדרשן, יודע שהוא לא אדם שיסתפק בלהרקיד. ב"Everything Now" (אן.אם.סי יונייטד), האלבום החמישי של להקתו, הוא מטיף נגד החיים המודרניים והמחיר הכבד של הניסיון הסיזיפי ליהנות ממנעמיהם המתעתעים.
כדי לקדם את האלבום, ארקייד פייר פתחו חברת מדיה ופלטפורמת מסחר אלקטרוני מומצאת, שמכרה קורנפלקס עם ריטלין ופרסמה ביקורת דמיונית על האלבום החדש. אלה גם התכנים הנידונים באלבום. מה שבאטלר רוצה להגיד לכם, ילדים, זה שבין אם אתם מבזבזים את כספכם על הזמנת שיט באינטרנט או שאתם חולמים להפוך למפורסמים כמו האנשים שאתם רואים במסכים המטופשים שלכם, בסוף תישארו ריקים, מדוכאים ובלתי מסופקים. ראו, הוזהרתם.
ארקייד פייר. לא מפספסים הזדמנות להטיףצילום: גיא ארוך צילום: גיא ארוך
שיר הנושא, המנון דיסקו־רוק בהפקת תומא בנגלטר מדאפט פאנק והבסיסט של פאלפ סטיב מאקי הוא זעקה כל כך אפית, כל כך מרגשת (בכוח), כל כך סוחפת, כל כך גדולה מהחיים, שבקושי אפשר לעמוד בזה. מזל שיש בה אתנחתא קומית קלה: סימפול של החליל האפריקאי של פרנסיס בביי המנוח מזכיר את חליל הפאן מהלהיט הבינלאומי הראשון של שאקירה, “Whenever, Wherever”. או שזה בטעות או שיש פה אמירה ביקורתית נגד הניחוח הקולוניאליסטי של מצעדי הפזמונים.
הסינגל השני, “Creature Comfort”, הוא להיט סינתפופ יומרני ובומבסטי בהפקת מאקי וג’ף בארו מפורטיסהד, עם ליין סינתי שמזכיר את “Heartbeats” של The Knife. הוא משלב סינתים עם גיטרות וטקסט על הלחצים של החברה המודרנית, שגורמת לצעירים וצעירות לשנוא את עצמם ואת גופם.
יתר שירי האלבום נעדרים את האימפקט של הסינגלים. “Signs of Life” מושפע מה־Pאנק־Fאנק של סצנת האנדרגראונד הניו יורקית של תחילת האייטיז, בלי שמץ מהגרוב שלה. “פיטר פן” הוא קטע דאב שעושה כאב ראש ו־”Infinite Content” המתחכם הוא שיר שמפוצל לשתי רצועות, שכל אחת מהן היא אותו שיר בעיבוד אחר - הראשון נשמע כמו פאנק אלקטרוני, השני הוא מעין קאנטרי רגוע - כולל משחק מילים מביך. אם פעם ארקייד פייר ידעו להוציא אלבומים, הפעם הם הוציאו אלבום שרוב שיריו מיותרים. ניתן להסתפק בשני הסינגלים. הם מוגזמים לחלוטין ומריחים ממאמץ, אבל אי אפשר להכחיש שהם אפקטיביים. אם הם תופסים אותך במצב רוח הנכון הם יכולים לגרום לך לרקוד ולבכות ולצרוח בכל הכוח.
