הפלישה לרמת גן: כך הופכים שטח נטוש למתחם של אמנות

תמיר (40) ועמר (30) הכירו בזמן הלימודים במחלקה לאמנות רב־תחומית במכללת שנקר, שנמצאת מעבר לרחוב. כבר בשנה ג' הם מצאו את המבנה הנטוש, פלשו אליו והציגו בו תערוכה שנקראה "פלישה". עמר מתאר: "לא היו לנו פה חשמל ומים, שלושה חודשים היינו כאן בשושו עם שני שב"חים שישנו באחד המבנים". תמיר מוסיפה כי "יומיים לפני פתיחת התערוכה הגיע בעל הנכס במפתיע. כשהוא הבין שאנחנו משתמשים במבנה כדי לעשות אמנות ולא מגדלים פה סמים, חתמנו איתו על חוזה על דף A4 קרוע, ועד היום אנחנו כאן, עד שהוא יחליט אחרת. משנות התשעים הוא מחכה לצו הריסה של המקום, והוא איש מבוגר וחביב שמאוד אוהב אותנו, ולכן מאפשר לנו לשהות כאן ללא תשלום".

לימור תמיר ויניב עמר צילומים: אוראל כהן

ב־2015 סיימו תמיר ועמר את הלימודים ותחת הכותרת "שירותי סיכה ורחיצה" הציגו את פרויקט הגמר שלהם. "היינו חייבים לחפש אלטרנטיבה כדי להציל את עצמנו בתוך עולם האמנות", אומר עמר.

"ללכת לקנות 15 קמ"ר עץ אין לנו כסף", ממשיך עמר, "אבל לפרק את התקרה של הבניין ולהשתמש בעצים שלה זה הגיוני מבחינתנו. אנחנו שני חתולי רחוב, לא הטייפקאסט של הסטודנטים לאמנות. הכיתות הממוזגות היו נעימות אבל אנחנו צריכים להתערבב".

את ההשראה לעבודת הגמר קיבלו השניים מהמקום: "היו פה 18 מכולות של זבל", מספרת תמיר, "ובמשך כחצי שנה רק ניקינו את המקום. הפגרים של העכברושים והתנים שמצאנו כאן נתנו לנו, בין השאר, השראה: בשנות השישים פעל במקום שירות סיכה ורחיצה למכוניות, לכן זה היה שם הפרויקט". היצירה זיכתה את השניים בתשבחות והובילה אותם לפרויקט הבא בבית אנה טיכו בירושלים, שם הציגו במבנה נטוש אחר עבודה בשם "חנהלנד".

מתוך "אזרחות זרה" של תמיר ועמר צילומים: אוראל כהן

התחדשות מתוך כיליון

על "אזרחות זרה", התערוכה הנוכחית, הם עבדו כשמונה חודשים, והיא באה בעקבות קול קורא בנושא התחדשות עירונית שנענו לו. בפרויקט משתתפים האמנים: אמנון בנשלום, הדר עזריה, מעיין קראים ותם מרקוס. "אנחנו במקום הכי מתחדש בארץ", אומר עמר, "הרכבת הקלה, המגדלים החדשים. זו אולי הקרקע הכי פורייה להתחדשות. דווקא זה מה שגרם לנו ללכת אחורה, אל ארבעה מבנים בשטח הנטוש הזה, אחד מהם שימש כשירותים ציבוריים, אחד אולי היה סליק של ההגנה שהפך להיות משרד ואז בית של שב"חים. לא רצינו ללכת אל מגדלי הזכוכית והרכבת, אלא להסתכל על התחדשות מתוך המקום המתכלה".

התוצאה היא שטח ענק של יותר מדונם, שבו התקינו השניים חממות, גינות ומיצבים: מ"יער" של עצים, דרך נדנדות בגדלים שונים ועד יצירת וידיאו המוצגת בתוך חממה. בפרויקט הם שיתפו גם ארבעה סטודנטים מקורס של אביטל גבע וחן שפירא בשנקר (השניים גם מפעילים תוכנית רזידנסי שבה אמנים יכולים ליצור בסטודיו חינם).

הצורך לזעזע

למה קראתם ליצירה "אזרחות זרה"?

"הבנו שאנחנו רוצים תקציבים לתרבות ואמנות כמו שיש באירופה, הרגשנו שאנחנו צריכים דרכון זר". תמיר מוסיפה ש"מה שנוצר פה הוא מעין אי של ארץ אחרת, קצת זרה אבל מזמינה מאוד. הפכנו את המתחם גם למקום מפלט".

את המתחם, שפתוח למבקרים מזדמנים וגם לכאלה שמתאמים הגעה מראש, פתחו השניים לשני ערבים והגיעו אליו מאות אנשים. ב־27 ביולי יפתחו אותו לערב נוסף, שיהיה גם ערב הסיום והפרידה מהפרויקט.

למה להיפרד?

"אנחנו צריכים מסיבת סיום כדי להבין שזה נגמר ולהתחיל משהו חדש. נחזור קצת לעבודות היום שלנו - תמיר שוזרת פרחים ועמר מאכיל טורפים בספארי - כדי להכניס קצת כסף", אומרת תמיר. "את רוב הדברים כאן קיבלנו כי התדפקנו על דלתות וגם מתרומות. ברכבת מספקים לנו מים וחשמל חינם, אבל זה יסתיים". אמנם הפרויקט נגמר, אבל השניים ימשיכו לעבוד במתחם עד שייאלצו לפנות אותו. "אני מכיר את לימור ואת עצמי", מסכם עמר, "מבחינתנו תפקיד האמנות הוא לערער, לשנות את הסדר. לא להישאר במקום הנוח, ליצור שינוי. אולי מאמנות אחרת אמנים יכולים להתפרנס טוב יותר, אבל הם לא מזעזעים שום דבר".