$
אמנות ועיצוב

האיש המוליך - התערוכה "ניאוברטליזם" של איתן ברטל

ברטל, אמן ותעמולן שהריץ את הדמות הפיקטיבית "האיש ההולך" לראשות עיריית תל אביב ואת הדמות האמיתית בנימין נתניהו לראשות הממשלה, מציג תערוכה חדשה שבה הוא שורף ביטויים נפיצים ויורה על המבקרים גרעיני חמנייה

ענת ברזילי 08:0724.05.17

מאוחר מדי גיליתי שאני עומדת בדיוק במקום אליו מתנקז העשן בבית הנסן בירושלים בתערוכה "ניאוברטליזם" של האמן איתן ברטל באוצרות יעל אילת ואן-אסן. תוך רגע זה כבר לא כל כך שינה. העשן הסמיך הזדחל ברחבי החלל, האזעקה הופעלה וכולנו - 30 שוחרי אמנות שבאו לראות מילים שעלו באש זיקוקי די־נור במיצג “יאללה אש” מצאנו עצמינו נמלטים החוצה, משועשעים־סובלים מהמחנק ומהמטאפורה המילולית כל־כך שהתרחשה כרגע לנגד עינינו. אפילו כאן, תחת מעטה “אמנות” נשקפת לנו סמי־סכנה תמידית שבה הימלטות היא כפיית החזרה שנידונו לה במהלך חיינו כישראלים.

 

המילים שעלו באש והותירו פחם שחור הודפסו ב“מדפסת אבק השריפה הפונדמנטליסטית” – זרוע רובוטית המפזרת אבק שריפה בצורת ביטויים נפיצים בעברית ובערבית. את הביטויים ("ג'יהאד", "גאולת הארץ" וכו') היא מאתרת בבלוגים ואתרים של קיצונים יהודים ומוסלמים באמצעות אלוגריתם מיוחד שיצר שותפו של ברטל לפרויקט, המוסיקאי והאמן יוני עמית. הביטויים מודפסים זה לצד זה בשפה טיפוגרפית אחידה בעיצוב ברטל, שבה שתי השפות השמיות מתכנסות למכנה משותף של זמן ומקום, ויוצרות מעין ערבסקה.

 

דמות גרפיטי כראש עיר

 

“אנחנו סורקים מספר מקומות ומוצאים את הרייטינג", מסביר ברטל , 53, מרצה בכיר לעיצוב במכון הטכנולוגי בחולון, "אתה יכול לראות למשל כמה נפוץ המושג 'אללה אכבר' לפי יום, חודש ושנה, מה האזור בעולם שבו הוא נפוץ ביותר ומהי התדירות שבה הוא מופיע. זו אחת הפרקטיקות של תעמולה".

 

לצד המדפסת נמצאת מכונת ירייה מאולתרת שיורה לכיוון המבקרים זרעי חמניות, אלה נופלים עוד לפני שמגיעים ליעד, כך שהטכנולוגיה שנמצאת בקדמת המחקר הטכנולוגי־צבאי, מוגחכת ונהפכת “ליותר נגישה, עממית וישראלית ברמה הלבנטינית שלה". כדברי ברטל. “היום מדברים על פיתוח רובוטים שיורים באנשים, אנחנו משתמשים באותה טכנולוגיה, אבל יוצרים מכונה שיורה גרעיני חמניות. יש משהו חתרני בלהשתמש בטכנולוגיה שאמורה להתפתח לסטארט־אפ אבל לא מתפתחת לשום מוצר".

איתן ברטל על רקע "מדפסת אבק השריפה הפונדמנטליסטית". שורפת ביטויים כמו "גאולת הארץ" איתן ברטל על רקע "מדפסת אבק השריפה הפונדמנטליסטית". שורפת ביטויים כמו "גאולת הארץ" צילום: יואב דודקביץ

 

את דרכו האמנותית, בשנות ה־80, החל ברטל עם שותפו אילן גולדשטיין בפרויקט “האיש ההולך” שזכה למעמד של קאלט בזירה המקומית. בשנה שעברה הוצג הפרויקט בבית העיר בתל אביב, ובו השיקו השניים את פרס האיש ההולך שניתן בין היתר לדפני ליף וברק כהן. במרכז הפרויקט עמדה דמות של איש הולך שצץ במרחב הציבורי, בכתובות גרפיטי לצד הכיתוב “בקרוב אגיע רחוק” או בדמויות קרטון של האיש שהוצבו ברחבי העיר. כעבור זמן מה קיבל האיש ההולך מדור בעיתון “העיר” שפורסם במשך חמש שנים. גולדשטיין וברטל אף הריצו את האיש ההולך לראשות העיר. “זה מבין הקמפיינים היחידים בעולם שהריצו דמות פיקטיבית לראשות העיר,” מספר ברטל. “הקמפיין היה עבודה ששילבה בין מעשה קונדס למעשה יצירה שעוסקת באמנות רחוב ותעמולה”.

 

באופן אירוני, הקמפיין הפיקטיבי של האיש ההולך הובילו את ברטל ושותפו גולדשטיין לקריירה של 20 שנה בעיצוב תעמולה אמיתית. הם עיצבו את הקמפיין של נתניהו ב־1996, שאיתו עלה לראשות הממשלה בפעם הראשונה. “אין שלום. אין ביטחון” היתה סיסמת הבחירות שהגו ברטל וגולדשטיין. לאחר מכן, בבחירות של 1999 ו־2001, הריצו את ברק, ושוב את נתניהו ב־2006. בין לבין הקמפיינים הפוליטיים עסק במיתוג של חברות ענק: דלק, הראל, ערוץ 10, טלעד, רשת ועוד.

 

איתן ברטל על נתניהו: הוא מקצוען, בעל דעה, הוא בא מהתחום - מלימודי אדריכלות. הוא מבין את הדברים" איתן ברטל על נתניהו: הוא מקצוען, בעל דעה, הוא בא מהתחום - מלימודי אדריכלות. הוא מבין את הדברים" צילום: אוראל כהן

 

איך עשה את המעבר מאמן עצמאי שחושף את המערך התעמולתי־תקשורתי וצוחק למיינסטרים, והפך למשרתם של הפוליטיקאים? “מאוד סיקרן אותי להצטרף לביבי ולהבין איך הדבר הזה עובד", הוא מסביר, "אז רק התחילו לנהל כאן קמפיינים מקצועיים, לפני כן הקמפיינים נעשו על ידי משרדי פרסום. יצא לנו לעבוד עם ארתור פינקלשטיין, צוותים אמריקאים לימדו אותנו את תורת התעמולה, את המתודולוגיה של מחקרים על דעת קהל, ומה החלק של הקריאייטיב בעיצוב המסר".

 

איך זה באמת עובד?

“המחקר שתעמולה נסמכת עליו הוא מחקר מאוד מדויק וברמה מאוד גבוהה. בתוך תקופת זמן קצרה מאוד של חודשיים, זמן שיא, אתה צריך להגיע לתובנות מאוד מדויקות על אנשים, תובנות שהן יותר מדויקות ממה שהאנשים ידעו להעיד על עצמם. ככל שהכרתי את התחום הוא ריתק אותי יותר, אפילו עיתונאים לא מודעים כל כך למתודולוגיה הזאת של התעמולה. אתה לוקח קלישאות מסוימות והופך אותן לסיסמאות, ואחר כך אתה מפעיל עיתונאים ומערכות שלמות. אתה חושב ופועל ומתחיל לראות איך תמונת העולם שחשבת מתעצבת".

האיש ההולך. קאלט בשנות השמונים והתשעים האיש ההולך. קאלט בשנות השמונים והתשעים

 

לשאלה למי הוא מצביע בבחירות, מסרב ברטל לענות “באופן כללי קשה לי להזדהות עם דעה חד־מיימדית", הוא אומר, “זה נראה לי כמעט הונאה עצמית לקנות את הקלישאות שאני מייצר".

 

את העיסוק שלו בתעמולה הוא מסביר כ: "הקצנה של הסקרנות שלי לראות גשטלטים ואיך שדברים ומושגים מתנגשים אחד בשני".

 

כלומר?

“נראה שיש איזשהו הלך רוח מסוים שאנשים מוכנים להיהרג עליו. זה מזכיר קצת קבוצות כדורגל. אתה שואל את הכלכלן, את איש הצבא, את השופט ופשוט העם ואתה רואה שבעצם, כשאתה הולך עמוק, מעבר למילים, במקומות ההכרתיים שאולי האמנות עוסקת בהם, אנשים נמצאים בכאוס טוטאלי. הם מפחדים מהריק. מהחוויה

האקזיסטנציאלסטית שבה אתה אומר לעצמך, שבעצם תמונת העולם הוודאית שלי היא לא וודאית כפי שאני חושב שהיא, ואז אתה מוצא את עצמך במצב לא נוח. למה אתה אוהד מכבי? אתה הולך להרוג את הבן אדם השני עכשיו כיוון שהוא אוהד הפועל, או שאוהד הפועל יהרוג אותך, אבל ממה זה מורכב? האם זה הצבע של הקבוצה? מה מרכיב את האהדה השרופה הזאת? אני מרותק מזה".

 

מה התשובה שאתה שומע?

“אתה רואה מבוכה גדולה וחוסר אונים וניסיון לצאת מהמבוכה הקיומית ולהיתלות בכל מיני דברים".

 

יצא לך להיפגש עם ביבי?

“כן, מן הסתם. אתה נפגש איתו במפגשים מצומצמים. הוא מקצוען, בעל דעה, הוא בא מהתחום – מלימודי אדריכלות. הוא מבין את הדברים”.

 

“ב־2006 גם הפסדתי עם ביבי”, הוא מוסיף, "עם ‘מכונת הכסף של החמאס’. וקמפיין ‘האש של החמאס תגיע אליכם הביתה’. זה היה מדהים, הקמפיין שהיה בנוי על פחד, ועסק בהפחדה טוטאלית לא עבד".

 

מה זאת אומרת לא עבד?

"הפחד לא עבד. כשאתה אומר משהו בעיתוי הלא נכון. למשל אם היום יש סנטימנט מסוים לנדל”ן ולמצב הכלכלי, אז המצב הביטחוני לא יתפוס. תעמולה טובה יודעת בדיוק לנתח את המצב הזה".

 

אמנות או רמאות

 

"בסופו של דבר, אני לא מתעסק בזה יותר", מסכם ברטל את חייו הקודמים כתעמולן, "לאורך כל השנים יצרתי אמנות והבנתי שאי אפשר לחבר את שני הדברים כך שהייתי צריך לחתוך. אני לא חושב שיש אמן שעובד למען משהו, אלא מתוך דחף פנימי שמתחבר לרעיונות אחרים של שינוי. הרעיונות יכולים להיות גם פוליטיים – אבל בסופו של דבר נובעים מדחף ליצור ולייצר אינטראקציה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x