$
ספרות

רומן הביכורים של יסמין ורגה על נערה דיכאונית הפך לרב מכר עולמי

הספר של ורגה תורגם ל־22 שפות, בהן עברית. "כתבתי מתוך הקרביים והלב", היא אומרת בראיון ל"כלכליסט"

מאיה נחום שחל 08:3208.02.17
אזל סראן היא נערה אאוטסיידרית בת 16, חובבת פיזיקה ומוזיקה קלאסית השרויה בדיכאון (שאותו היא מדמה לתולעת שחורה המהלכת בגופה) ורוצה למות. בפורום האינטרנטי "שותפים להתאבדות" היא מתחברת לרומן, נער מהעיר הסמוכה שטרגדיה משפחתית רודפת אותו, ויחד הם מתכננים ותומכים זה בזה לקראת ההתאבדות המשותפת. הספירה לאחור מתחילה, וככל שתאריך היעד קרב, עולות וצפות שאלות ותהיות. האם הם יחיו או ימותו?

 

זהו סיפור המסגרת של ספר הביכורים "לבי וחורים שחורים אחרים" מאת הסופרת האמריקאית יסמין ורגה הרואה אור בימים אלה בהוצאת "הכורסא". "התחלתי לכתוב את הספר לפני ארבע שנים בעקבות אובדן של חבר קרוב שלי", מספרת ורגה ל"כלכליסט". "הספר לא מבוסס עליו או עליי אבל הצער העמוק שלי היווה השראה יצירתית, וזו כנראה הסיבה שאחת התמות המרכזיות של הספר היא החשיבות והערך של חברות. כסופרת, דמויות שונות צצות בראשי מדי פעם, כך היה גם עם אזל שבוקר אחד הפציעה וקולה הוביל אותי לכתוב את הסיפור וליווה איתי את הנרטיב לאורך כל הדרך. יש סופרים שחושבים במושגים של עלילה ואני תמיד חושבת קודם על הדמויות. הספר התחיל עם הדמות שלה, הקול שלה והשאלות שלה".

ורגה. "התחלתי לכתוב בעקבות אובדן של חבר קרוב" ורגה. "התחלתי לכתוב בעקבות אובדן של חבר קרוב" צילום: Ashley Sillies

 

"רומן אמיץ ומרגש"

 

ורגה (28) נולדה וגדלה בסינסינטי, אוהיו, ובימים אלה מתגוררת בטקסס עם בעלה ובתה בת השנה וחודשיים ומצפה לתינוק נוסף. עד לכתיבת ספרה הראשון לימדה תקופה קצרה מדעים בבית ספר יסודי, אך מילדות חלמה להיות סופרת. "אני זוכרת שבכיתה א' נדהמתי מכך שיש אנשים שהעבודה שלהם היא לכתוב ספרים ואמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה לעשות. לתדהמת הוריי, בחרתי ללמוד היסטוריה ואמנות. אבא שלי מאוד רצה שאלמד רפואה ושתהיה לי קריירה בטוחה ויציבה. לפני כמה שנים בעלי אמר לי: 'החלום שלך זה לכתוב אז לכי על זה' וכך היה".

 

הספר תורגם ל־22 שפות והביקורות היללו. "רומן אמיץ ומרגש המתייחס לבעיה חשובה עם שנינות, חמלה וקולות אותנטיים של גיל העשרה", נכתב ב"דיילי מייל". המבקר ב"גרדיאן" הוסיף: "לא הייתי משנה אף מילה".

 

הספר שייך לקטגוריית בני נוער בוגרים בגילי 16–20 ואף נמצא ברשימות הספרים המומלצים לנוער באתרים מובילים, אך ורגה לא כיוונה אותו לקהל יעד ספציפי. “לא כתבתי את הספר במיוחד עבור קוראים צעירים, אבל כל הזמן הייתי ערה לכך שאזל בת 16 והיה לי חשוב להיות זהירה ולכתוב את זה מהפרספקטיבה הזו עם הרבה כנות ואותנטיות".

 

כתיבה מהקרביים והלב

 

במהלך הכתיבה לא חשבה ורגה על כך שהיא כותבת על דיכאון והתאבדות. "אם הייתי שמה את הפוקוס על זה, אני חושבת שהייתי הופכת לקצת יותר עצבנית בכתיבה. אני אוהבת להתמקד בדמויות כשאני כותבת ולא להיאחז ברעיונות נשגבים".

 

אתרי "שידוכים" להתאבדויות הם לא פרי דמיונה של ורגה וקיימים, למרבה הצער, גם במציאות. באופן מפתיע היא בחרה לא לשוטט בהם במהלך כתיבת הספר מאחר שלא רצתה לתת להם לגיטימציה.

 

האם עשית מחקר בתחום? התייעצת עם אנשי מקצוע כמו פסיכיאטרים?

"לא עשיתי שום מחקר במהלך כתיבת הספר וכתבתי לגמרי מתוך הקרביים והלב. אבל העורך שלי שלח את הספר לבדיקה אצל פסיכיאטר, ושנינו היינו מרוצים כשהוא מצא את הספר מאוד אותנטי ואחראי באופן הייצוג של דיכאון ומחשבות אובדניות".

 

אזל היא בת למהגרים מטורקיה, ורגה היא בת לאם אמריקאית ואב מהגר מירדן. אמנם היא לא סבלה בילדותה בשל מוצאה, אבל מודה שהרגישה קצת שונה. "במובן הזה אזל היא הדהוד קטן מהשורשים המזרח־תיכוניים שלי".

 

הבחירה בתחומי העניין של פיזיקה ומוזיקה אינה מקרית. "היה לי הרבה יותר קל לכתוב דמות חובבת שירה או ספרות, אבל חיבה לפיזיקה היתה הדבר הנכון עבור הדמות, אז הלכתי עם זה. לגבי המוזיקה, היא היתה חלק אינטגרלי מעיצוב הזהות שלי כמתבגרת, וזה עבד טוב עם הדמות שלה שאוהבת מוזיקה קלאסית אפלה כמו הרקוויאם של מוצרט".

 

"לעולם אינכם לבד"

 

באפילוג כותבת ורגה לקוראיה המתמודדים עם רגשות דומים לגיבורי הספר: "לא משנה עד כמה אתם מרגישים אבודים, לעולם אינכם לבד. אם יש לכם מחשבות אובדניות, עליכם לטפל בהן כבמקרה חירום רפואי. אני מפצירה בכם לבקש עזרה ולדבר עם מישהו".

 

האם את רואה בספר סוג של שליחות?

"אני לא רואה בזה שליחות כיוון שלא כתבתי את הספר עם אג'נדה מסוימת. אבל אני רוצה שהקוראים שלי יידעו שהם אהובים, רצויים ושהם לא לבד".

 

חברת הסרטים ההוליוודית פרמאונט רכשה לפני שנתיים את הזכויות להפקת סרט המבוסס על הספר, הישג מרשים כשמדובר בספר ביכורים. בנובמבר הקרוב יצא בארה"ב ספרה החדש "Here We Are Now", על מוזיקה, סודות משפחתיים וזהות, במרכזו טליה בת ה־16 שמגלה שאביה הוא כוכב רוק מפורסם ויוצאת למסע להכיר אותו ואת משפחתו שמעולם לא פגשה.

 

שוב בת 16 ושוב הורים שלא חיים יחד. מדוע זה מעסיק אותך כל כך?

"זה מצחיק כי לא חשבתי על זה כשכתבתי. אני חושבת שאני פשוט מאוד מתעניינת במערכות יחסים בין ילדים והורים.יש משהו טעון בבגרות הצעירה והרבה דברים ראשוניים - נשיקה ראשונה, אהבה ראשונה, שיברון לב ראשון. זו תקופה שמלאה בגילוי עצמי ותחילת העצמאות וכל אלה הם אלמנטים נפלאים לכתיבת סיפור”.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x