אופנה: יפן זה כאן

"יש אנשים שעוצרים אותי ברחוב בהלם, רוצים לגעת בשיער, שואלים שאלות, מתלהבים", מספרת מיכל ברנר בת ה־17. "יש כאלה שצועקים 'פורים כבר הגיע?', צוחקים ועוקצים קצת. אפשר לומר שהרוב לא מקבלים את זה בעין יפה כי זה שונה מהם".

הסיבה לתגובות הבוטות שמקבלת ברנר קשורה לחיבה שלה לאופנת ההאראג'וקו היפנית, שמורכבת מבגדים צבעוניים וילדותיים במיוחד.

האראג'וקו הוא למעשה רובע בטוקיו, שבו צעירים רבים נוהגים להתהדר בבגדים צבעוניים ומהפנטים. ספרו של הצלם שויצ'י אאוקי, "Fruits", מ־2001, חשף את התופעה לעולם ועורר באזז ענק. מלבד התיירים שהחלו להגיע כדי לצלם את הצעירים ברובע גלשה האופנה הזאת לכל העולם. ההאראג'וקו הפכה לנחלתם של צעירים שרוצים לצאת מהמיינסטרים ששוטף את האזורים שהם חיים בהם. בישראל זה אולי לא נפוץ במיוחד, אבל זה קורה. זו השנה השנייה שבה חוגגים פה את יום ההאראג'וקו הבינלאומי, שיחול ברביעי הקרוב, 27 ביולי. במסגרת היום הססגוני ייערכו בדיזנגוף סנטר בתל אביב יריד, תצוגת אופנה ותהלוכה המוקדשים לאופנה היפנית. יזמות האירוע הן ברנר, אור טרייסי עזרן, גם היא בת 17, וקרין ריקון בת ה־26.

צעירות ברובע האראג'וקו בטוקיו צילום: שאטרסטוק

"אני נמשכת למקומות חיוביים", מסבירה ברנר, "והאראג'וקו הוא כזה. זה מקום לביטוי עצמי בלי להישפט על מה ולמה, מקום שבו אנשים יכולים לצאת החוצה בפיג'מה, מחושים ושיער בצבעי הקשת, וזה נחשב כל כך רגיל. זה מדהים אותי. אני לא יכולה לשים את האצבע על הרגע שבו זה התחיל, אבל גדלתי על אנימות של ילדים, וחיבה לאופנה יש לי מאז היותי קטנה. לכן תמיד התעניינתי במקומות כמו יפן ותמיד ידעתי על סגנונות האופנה המיוחדים שלהם".

"העיסוק בשילובי צבעים, גזרות והדפסים מרגיע אותי", אומרת ריקון, "אני לא קונה הרבה פריטי לבוש מרכזיים חדשים, ובמקום זאת מאתגרת את עצמי בחיפוש של עוד ועוד דרכים לשלב פריטים קיימים בצורות נוספות".

גם עזרן, הצעירה בחבורה, מספרת שהיא זוכה להערות מהסביבה: "יש המון הערות, לפעמים טובות ולפעמים רעות. אני חושבת שאנשים צריכים לפתוח את הראש יותר ולהבין שלא צריך לפחד לחרוג מגבולות הסטנדרט בלבוש".

איך התחלתן להתלבש ככה?

עזרן: "תמיד אהבתי להתלבש מיוחד ושונה. אבל את אופנת ההאראג'וקו גיליתי בכיתה ו'. אני אוהבת את היצירתיות והאופן שבו אני יכולה להתלבש לפי מה שאני מרגישה. לפעמים אני הולכת בבגדים צבעוניים, שמחים ופסטליים ולפעמים ההפך המוחלט — בגדים שחורים, מהכובע עד לנעלי הפלטפורמה".

ברובע האראג'וקו בטוקיו צילום: שאטרסטוק

לשדר חמידות

ריקון דווקא עברה כל מיני התנסויות אופנתיות עד שמצאה את מה שמתאים לה — זרם מסוים בתוך ההאראג'וקו: "במשך רוב חיי לא התעניינתי באופנה ולבשתי מה שנוח. כנערה התחלתי להתעניין במוזיקת מטאל, נחשפתי לאופנה אלטרנטיבית, ובגיל 18 החלטתי להתנסות באופנה גותית.

"התחברתי ללוק הוויקטוריאני, למחוכים, לחצאיות הארוכות. אבל הרגשתי קצת לא נוח, משהו לא הסתדר לי כי אני תמיד עושה רושם של בחורה תמימה וחמודה והאופנה הגותית חושפנית וסקסית. כשמדובר בהאראג'וקו, לעומת זאת, האידיאל הוא לשדר חמידות ולא סקס אפיל. יום אחד נתקלתי באינטרנט באופנת לוליטה, והתאהבתי. חשוב לי לציין שלאופנת לוליטה אין קשר לרומן של נבוקוב או לפדופיליה בשום צורה.

"לוליטה היא אחד מסגנונות האראג'וקו הבולטים והמורכבים ביותר ויש לו אפילו תתי־סגנונות; אחד מהם הוא סגנון הגותיק לוליטה שכולל את כל מה ששאפתי אליו מבחינה אסתטית. בסגנון לוליטה לא נהוג לחשוף הרבה עור, ועם זאת, הוא נשי. המראה מוקפד מאוד. אני לובשת גותיק לוליטה כבר שש שנים".

ריפוי בחצאית

אם נשמע שהיא לוקחת את האספקט האופנתי למחוזות עמוקים, זו לא טעות. האראג'וקו, היא מספרת, מספקת לה לא רק הנאה: "אני מתמודדת עם אתגרים רפואיים וחרדה חברתית מגיל צעיר, שנים של בדיקות וטיפולים רפואיים עלולים לגרום לחלקנו להרגיש ניתוק וזרות כלפי הגוף שלנו. התנסות באופנה היתה אחד הכלים שבעזרתם השבתי לעצמי בעלות על גופי, למדתי לאהוב אותו ולהקשיב לו. כילדה תמיד הרגשתי שונה ומבודדת. אופנת האראג'וקו היתה עבורי כלי לשיפור המיומנות החברתית. היא זימנה לי הרבה יותר סיטואציות שבהן אני חייבת ליצור אינטראקציה. הידע שצברתי הוא נכס שאני לוקחת איתי לכל מקום, לא משנה מה אני לובשת או מה אלבש בעתיד".