"דברים יפים ופגומים"

תערוכת היחיד הראשונה של איציק רנרט חושפת לקהל הרחב את השפה המפתה והביזארית של אחד המאיירים והמעצבים הגדולים שצמחו פה

אלעד בילו 08:3619.06.16

תגיות:

"אתם לא אמורים ולא יכולים להמציא את העולם", אומר באופן קבוע המאייר איציק רנרט לסטודנטים שלו. "אבל אתם יכולים להמציא את העולם שלכם".

אל העולם שהמציא רנרט (57), מרצה, מאייר ויוצר קומיקס מפורסם, תוכלו להיחשף בימים אלה במסגרת תערוכתו "תוק תוק תוק". בתערוכה הוא מציג לראשונה מאות איורים, רישומים וסתם שרבוטים שצבר במשך עשרות שנים (בגלריית סדנאות האמנים בתל אביב, עד 26.5).

"זו נקישה של המאייר על הדלת של עולם האמנות שהוא רוצה להיכנס אליו", מסביר רנרט את שם התערוכה, "'תוק תוק תוק' היא גם הכניסה לראש הפרטי שלי".

זו הפעם הראשונה שבה הוא חושף את יצירותיו הפרטיות, אך יצירותיו המסחריות מוכרות היטב. במהלך השנים עבד כארט דירקטור במשרדי פרסום שונים, שימש כמעצב עיתונות ומאייר ("חדשות", "ידיעות אחרונות", "מעריב", "הארץ" ועוד) וגם אייר ספרי ילדים רבים, ובהם "האיש עם הסיפור בראש" של יוסי בנאי ו"אלרגיה" של יהונתן גפן.

צילום: רפי דלויה

רק עכשיו תערוכה ראשונה?

"עד עכשיו לא יצא כי זה לא עניין אותי, לא היה לי זמן וצורך. כמאייר אתה מדבר לעולם דרך ספר או עיתון. לאחרונה חזרתי ליצירה כמישהו שעושה דברים בשביל עצמו, לא עבור לקוח".

אלה ימים עמוסים עבור חובבי האיור בארץ. המאייר יזהר כהן מציג בתערוכה "בראש של יזהר כהן" מבחר מהעבודות שאייר לעיתונים ישראליים, ותערוכתו של המאייר הוותיק זאב אנגלמאיר "הארץ המובתחת" נפתחה בסוף השבוע בבית העירייה הישן של תל אביב.

תערוכתו של רנרט יוצאת דופן כיוון שהוא מערבב בין המקצועות השונים שתחנות חייו זימנו לו. "מה שאני מנסה לעשות כאן הוא להגיד 'אני גם זה וגם זה וגם זה'", הוא מספר, "במקור אני בכלל מעצב. עבדתי בעיצוב עיתונות ובפרסום ואני נהנה לערבב את כל הדברים שהייתי ולעשות מהם משהו חדש".

מלבד עבודתו כמאייר ומעצב הוא גם מורה ותיק. כיום הוא משמש כמרצה בכיר ודיקן הסטודנטים בשנקר, שם כיהן כראש המחלקה לתקשורת חזותית בשנים 2007–2012. לפני שנקר עמד בראש מסלול האיור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. הוא תל־אביבי ויוצר בסטודיו שבביתו. בעבר היה חבר בקבוצת הקומיקס אקטוס, שזכתה להכרה בינלאומית.

שפה פרטית

את האמנות שלו הוא לא חושב שיכול להגדיר: "אבל אני מושפע מהמון דברים, מאמנות ביזנטית של סוף המאה ה־19, דרך אר נובו לאר דקו לארכיטקטורה שנורא מעניינת אותי ועד לתולדות העיצוב של המאה ה־20. כל הדברים שיש לי בראש מתערבבים ויוצא איזשהו שייק".

התערוכה מציגה את השפה הפרטית שלו, יש בה איורים שצייר לפני 30 שנה לצד כאלה שנוצרו לפני שבועות בודדים: "הם כאילו כתב היד שלי, רואים שם בבירור מה הסתובב לי בראש ומה עניין אותי", הוא אומר.

מפתה ודוחה

רנרט מציג קוטביות מסקרנת: עבודותיו דקורטיביות, צבעוניות ומפתות, אך שורה עליהן אווירה ביזארית הלכודה בקו האלגנטי שלו. "אני נהנה מאוד לצייר דברים יפים שיש בהם איזשהו פגם", הוא מסביר, "אנשים יפים אבל עם טוויסט, דברים מפתים שבכל זאת קצת דוחים. הסיבה היא שזה מה שאני אוהב בעולם, שהמבט הראשון והשני לא זהים. במבט ראשון העבודות מנסות להיות יפות, וכשאתה מסתכל עליהן שוב אתה רואה שיש שם איש שעושה ביד לכלב, אבל הכל אסתטי מאוד. זה לא נראה פורנוגרפי כי חשוב לי שכל קו יהיה במקום וכל צבע יהיה מדויק. אני חושב שכשזה נופל על שני מקומות סותרים במוח החוויה מעניינת יותר".

מעבודתו כמאייר עבור לקוחות הוא למד כלל ברזל: "הדבר הכי לא חכם שאתה יכול לעשות הוא לאייר את הטקסט, והדבר הכי חכם שאתה יכול לעשות זה להאיר אותו מזווית שלא נמצאת בו - שהטקסט והאיור ייצרו יחד משהו חדש. אם כתוב 'הילד ישב על כיסא' יהיה נורא לא מעניין להראות ציור של ילד יושב על כיסא. יותר מעניין יהיה ציור של ילד שיושב על הרצפה ולידו כיסא שבור, למשל".

מה ההבדל בין עבודות עבור לקוחות לעבודה אישית?

"כשאתה מאייר ללקוח אתה משרת מטרה. היד פחות משוחררת. זה יכול לצאת יפה ומקצועי מאוד, אבל לא עם החופש והזכות להתפתח למקומות לא צפויים. כשאני מתחיל עבודה יש לי ויז'ן, אבל הוא משתנה בדרך והרבה פעמים הולך לכיוונים שלא תכננתי. אני הולך עם זה כי אין מישהו שמחכה שהעבודה תשרת את הנושא שלו, היא משרתת את עצמה".

לשבור את הראש

עוד דגש, לדבריו רנרט, הוא הקומוניקטיביות. עבודותיו כעת יכולות להיות "יותר מסובכות חזותית. לעומת זאת, איור לכתבה או לספר ילדים צריך להיות כזה שאנשים לא יצטרכו לשבור את הראש כדי להבין מה הוא אומר ומה אתה רוצה מהחיים שלהם".