לא משלנו

אל תוכניית פסטיבל הקולנוע ההומו־לסבי של 2016 לוקטו כ־30 סרטים עלילתיים באורך מלא מכל פינה בעולם. מהודו, דרך קובה, צרפת וארה"ב ועד שבדיה. אבל מדינה אחת בולטת לא סיפקה אפילו אחד כזה — ישראל. ב־TLVFest, האירוע הגדול ביותר בארץ לקולנוע להט"בי, היצירה המקומית מיוצגת אך ורק על ידי סרטים קצרים וסרטי תעודה.

בשביל יאיר הוכנר, מייסד ומנהל הפסטיבל שזו שנתו ה־11, זה אינו מצב אופטימלי בכלל, אך זו המציאות. "תמיד קשה להשיג בכורות ישראליות כי היוצרים בארץ מעדיפים להיחשף בפסטיבלי ירושלים או חיפה. מעטים היוצרים שייתנו לנו את הפרמיירה", מסביר הוכנר. "הפסטיבל עצמו מצליח ויש קהל שמתעניין, אבל יוצרים ישראלים רוצים להגיע לקהל רחב וחוששים שהפסטיבל יפגע בהם מבחינה מסחרית". לעניין הזה יש גם השלכות גדולות יותר, שעלולות לסכן את עתידו של הפסטיבל. "היוצרים לא מבינים שמועצת הקולנוע פוגמת בתקציב הפסטיבל כי אין בכורות. זאת הסיבה שאני נשען על הסרטים הקצרים, כי בסופו של דבר זה מה שעוזר. בפסטיבלים בעולם מחכים לראות את תוכניית הקצרים שלנו, וזה כרגע ההישג המרכזי שלנו".

מכשול המענקים

ישנה סיבה נוספת מדוע נציגות הפיצ'רים הישראליים בפסטיבל הגאה קטנה בצורה מפתיעה, והיא שלא נעשים מספיק סרטים בארץ המציבים במרכזם דמויות מהקהילה הלהט”בית. אמנם אפשר לראות גייז בתפקידי משנה בקולנוע הישראלי, כמו בכמה מהלהיטים האחרונים "מיתה טובה", "המילים הטובות" ו"שושנה חלוץ מרכזי", אבל סרט המתרכז כולו בסיפור להט"בי הוא מראה נדיר מאוד במחוזותינו. למעשה, "ברש", סרט הביכורים של מיכל ויניק שסחף את פסטיבל חיפה האחרון וייצא לבתי הקולנוע בקרוב, הוא הסרט הראשון המציב במרכזו סיפור להט"בי מאז "שבלולים בגשם" ב־2013.

העניין מעורר שאלות, במיוחד אל מול כמות הסרטים הלהט"ביים שמרכיבים את מקבצי הסרט הקצר של הפסטיבל, כמו גם תחרות הפיצ'ינג המתקיימת במהלכו ורק גדלה משנה לשנה. אם ישנם הרבה יוצרי קולנוע בתחילת דרכם ששואפים להביא למסך עלילות גאות, למה יש מעט סרטים באורך מלא בקו הסיום? "את השאלה הזו צריך להפנות ליוצרי הקולנוע ולקרנות", אומר הוכנר, שכיוצר בעצמו עומד מול המחסום הכלכלי. "התחלתי כיוצר עצמאי, עשיתי את 'ילדים טובים', סרט שהצליח בלי תמיכה. לסרט השני, 'אנטרטיקה', כבר קיבלתי מענקים, ואני לא רוצה לחזור אחורה. עכשיו כשאני מגיש בקשה לקרנות, אני נדחה, אז פשוט הפסקתי להגיש. זה קורה להרבה אנשים".

סצנה מ"ברש". ייצא לאקרנים בקרוב

השגת מימון דרך קרנות הוא תהליך ארוך, ומכיוון שההגשות הן גם ככה רבות, קשה לקבוע אם דווקא קולנוע להט"בי זוכה ליחס קריר. ויניק, למשל, קיבלה מענק כבר על ההגשה הראשונה של "ברש". בנוסף, אי אפשר להתעלם מכך שסרטים גאים לא מושכים את הקהל המקומי, אם כי גם במקרה הזה יכול להיות שהאחריות היא לא על הסרטים. "היתה לי שיחה עם מפיץ ישראלי", אומר הוכנר, "שטען שהוא הפסיק להביא סרטים להט"ביים כי הקהל לא מגיע. ישנו נתק בין המפיצים והקהילה מכיוון שמפחדים לפרסם ישירות לקהל היעד. אולי במקום פרסומת בעיתונות יהיה עדיף להשקיע בבאנר באתר כמו 'אטרף', שמביא עשרות אלפים גולשים".

"סרטים מהוגנים מדי"

בינתיים, TLVFest, שייפתח ב־29 במאי ויימשך עד 7 ביוני, יכול להתנחם בשם שיצא לו בחו"ל ובתוכניית הקצרים הישראלית הרחבה שלו, אם כי גם שם הוכנר היה שמח לראות שינוי. "הלוואי שיהיו יוצרים ישראלים להט"ביים שיתנערו מהפוליטיקלי קורקט", הוא מקווה. "כרגע יש לנו כברת דרך מאוד ארוכה כי הסרטים מאוד מהוגנים ומשפחתיים. הייתי רוצה שהיוצרים יהיו יותר נועזים ויעסקו בסיטואציות חברתיות מורכבות. אולי היוצרים הגאים רוצים להיות חלק מהחברה וחוששים לעשות דברים שיקשו. איתן פוקס פרץ לנו דרכים מטורפות, אבל יוצר כמו עמוס גוטמן, בעל קול מאוד ייחודי, אין ולא נראה שיהיה בקרוב".

יאיר הוכנר. "מפחדים לפרסם ישירות לקהל היעד" צילום: עמי הוכנר