האוצר של סבא דאוד
"עלא שוואטי", אלבום ההמשך של "דודו טסה והכוויתים", ידבר גם למי שלא מבין ערבית עיראקית
קופסת האוצרות המשפחתית של דודו טסה נפתחת בפעם השנייה. טסה וההרכב שעבד איתו ב־2011 על האלבום הראשון "דודו טסה והכוויתים", כולל ניר מימון (שגם הפיק מוזיקלית) ויאיר דלאל (ששימש כמנטור), התכנסו שוב, ארבע שנים אחרי, להקלטה של "עלא שוואטי" - סט נוסף ממצבור השירים שכתבו הסבא של טסה, דאוד אל־כוויתי, ואחיו של הסבא, צאלח.
האחים אל־כוויתי לקו פעמיים: בעיראק של סדאם חוסיין נמחקה ההשפעה האדירה שלהם על התרבות המקומית, ובישראל של שנות החמישים לא היה מי שיעריך את הגדולה שלהם כאמנים. לכן הצדק שעושה עמם טסה מרגש גם כפרויקט שימור תרבותי. האלבום החדש, לצד קודמו, לא מסתפק לשנייה במשימת השימור. טסה, תודה לאל, אינו אוצר במוזיאון. הוא מוזיקאי, וככזה הוא מוצא ביטוי יצירתי נרחב בתוך ההפקה המודרנית, שאינה מתנכרת גם למורשת הרוק שממנה צמחה היצירה שלו מחוץ להרכב הזה.
אם בפעם הקודמת אירח טסה את ברי סחרוף ויהודית רביץ, הפעם שרות באלבום נינט טייב, ריף כהן, מירה עווד והזמר העיראקי איברהים פאדל. העיבודים שומרים על נאמנות גבוהה לרוח המקור, אבל בלי לוותר על גיטרה חשמלית, בס וקלידים ובלי לדחוק הצדה את כלי המיתר, שמעניקים לחצאי הטונים את האפקט המקסימלי והכובש שלהם.
הדיסק של דודו טסה
ריף כהן ונינט עושות נפלאות, ומפגינות עומק ורגש רב בשירי האהובה הננטשת "אַחַ'ד'וּהוּ מִנּי וּרַאח" ו"ד'וּבּ וּתְפַטַר" בהתאמה; אבל מעניין לגלות הבדלים קטנים, כמעט ניואנסים, מול השירים שמבצעים מירה עווד ואיברהים פאדל. שירה ערבית של מי שחי את השפה נשמעת קצת אחרת.
דודו טסה כבר הוכיח, ויותר מפעם אחת, שהוא מוזיקאי מוכשר ושיש לו הרבה לומר. המוזיקה של הכוויתים לא גרמה לו להתחפר בנישה של המוזיקה העיראקית מבית סבא: בין שני חלקי הפרויקט הזה מפרידות לא רק ארבע שנים אלא גם שני אלבומים "רגילים" ומוצלחים לא פחות של טסה כיוצר, "סחרחורת" (2012) ו"עיר ובהלות" (2014). מדובר במוזיקאי חרוץ שמוציא אלבומים בקצב של אחד בשנה כבר שש שנים - מבלי להפוך לבית חרושת.
ניכר שכל אחד מתוך תשעת הקטעים שב"עלא שוואטי" קיבל טיפול קפדני במיוחד, כולל השקעה בהגייה של המילים ובניית עטיפה שתפתח כל אוזן, גם כזו שלא מבינה ערבית. המבנה של השירים, כמיטב המסורת הערבית, חוזר כמעט על כל שתי שורות פעמיים, וכך הן נשאבות פנימה אל הלב, גם מבלי להבין את השפה. האזנה אחת ל"עלא שוואטי" עשויה לגרום לכם לזמזם ללא הרף את הלחנים, אפילו אם לא תצליחו לשחזר את השירה ממש.
רגעים שנזכור ביום שאחרי
1. המקהלה שעונה לטסה בשיר הנושא יכולה להמס גם לב אבן
2. האינטרו של "גַלְבַּכּ סַחַ'ר גַ'לְמוּד" יכול לגרום לרדיוהד לקנא
3. סולו הכינור ב"דוּלַאבּ רַאסְת" האינסטרומנטלי
