10,000 דולר גרוסים, זו אמנות?
תרומה של 10,000 דולר בשטרות של 20, 50 ו־100 דולר הושלכה למגרסה על ידי קבוצת אמנים באקט שהסעיר את ניו יורק בחודש שעבר - ולא רק בגלל שזו עבירה חמורה על החוק האמריקאי
במבט ראשון, שמונת הקנבסים שמרכיבים את סדרת עבודות האמנות בעלת השם הארוך "The Riches of God’s Love unto the Vessels of Mercy" ("מהעושר של אהבת האל לכלים של חמלה", חלק משם של ספר שכתב וויליאם טווייס, תיאולוג אנגלי מהמאה ה־16) נראים כמו עוד יצירה אבסטרקטית: רקע חום אחיד, שעליו מודבקות בתפזורת אלפי חתיכות נייר לבנות זעירות.
רק מי שיבחן מקרוב את העבודות, שנחשפו בתחילת החודש בתערוכה "Spring/Break" שנערכה בניו יורק, יבחין כי פיסות הנייר לא נוצרו מגיליונות חלקים או מעיתונים ישנים, אלא משטרות אמיתיים של כסף: 10,000 דולר שהושלכו - בצורת מאות שטרות של 20, 50 ו־100 דולר - למגרסת עצים תעשייתית והודבקו על גבי הקנבסים בפינצטה. כעת מוצעת כל אחת מהעבודות למכירה ב־12 אלף דולר, מחיר שלדברי האמנים שמאחורי הפרויקט משקף את מטרתו: לייצר ערך חדש, גדול יותר, דווקא על ידי השמדת הכסף, תוך חבלה בתהליך המקובל של זרימת הכסף בעולם האמנות והתעלמות מכוונת מהצד האסתטי. 96 אלף הדולרים שיתקבלו מהעבודות אמורים להיתרם כמלגות ללימודי אמנות לסטודנטים. אלה, בתורם, ישתמשו בידע שלהם כדי ליצור עוד אמנות.
רנדי לי מייטלנד. "אנחנו לא ילדי עשירים"
למיזם הלא שגרתי, שזכה בשבועות האחרונים לחשיפה תקשורתית רבה - מ"האובזרבר" ועד האפינגטון פוסט - אחראים האוצר דסטין ילין, מהאמנים הניו־יורקים הבולטים של השנים האחרונות, וקבוצת יוצרים אנרכיסטית בשם Bazaar Teens, שתחומי העניין של חבריה נעים בין יצירת גרסה סיוטית לחלל משרדי טיפוסי, כולל שברי רהיטים ומוצרי חשמל מקולקלים, ועד תפעול חשבון טוויטר שמכיל בעיקר גסויות חסרות פשר והעלבת תאגידים.
"אחד התורמים שלנו, שמעדיף להישאר אנונימי, נתן לנו עשרת אלפים דולר כדי לממן עבודה עבור התערוכה", סיפר ל"כלכליסט" רנדי לי מייטלנד, אחד מחברי הקבוצה. "אחרי שניסינו לחשוב מה אנחנו רוצים לעשות איתם, הבנו שהדבר הנכון יהיה פשוט לגרוס את השטרות. רצינו ליצור את האימפקט הגדול ביותר במינימום מאמץ".
אבל השחתת דולרים שטרם יצאו מהמחזור, גם לצרכים אמנותיים, היא עבירה פלילית על החוק הפדרלי בארצות הברית. הם נחשבים לרכוש הממשל.
"נכון, ולכן התורם שלנו מעדיף להישאר אנונימי".
השמדת שטרות סחירים כמיצג אמנותי בוצעה כבר בעבר.
למרות האיסור החוקי, שימוש בשטרות כסף כחומר גלם לעבודות אמנות אינו רעיון חדש. שורה של אמנים, ובהם מארק ווגנר, ג'סטין סמית ודייב קול, משתמשים בשטרות שנגזרו וחוברו מחדש בצורה שונה - על בד (במקרה של ווגנר), בצורת אקדח תלת־ממדי (באחת העבודות הידועות של סמית) או כאריג ששימש לתפירת שמלה (אצל קול).
עבודות בתערוכת של רנדי לי מייטלנד. "רצינו ליצור את האימפקט הגדול ביותר במינימום מאמץ"
המקרה המפורסם ביותר אירע ב־1994 בסקוטלנד, ובו צמד המוזיקאים KLF (ביל דראמונד וג'ימי קאוטי) שרפו בסירה נטושה לא פחות ממיליון ליש"ט שקיבלו כתמלוגים לאחר שהודיעו על פרישתם מעסקי המוזיקה.
המיצג של KLF, אומר מייטלנד, שימש השראה למיזם הנוכחי. "אני ודניאל קנט, חבר נוסף בקבוצה, דיברנו על מה ש־KLF עשו והחלטנו לשחזר את הרעיון מזווית שונה. רצינו גם לעשות מחווה לפרק מוכר בהיסטוריה של האמנות ולהשתמש בו כדי ליצור ערך.
"מה שעניין אותנו בעבודה הזאת היה הקשרים שייווצרו בין הצדדים השונים בהעברת הכסף בין נקודות שונות: מהתורם אלינו, ומהקונים שירכשו את העבודות לאמנים שיקבלו את המלגות".
זה לא אקט קצת פוגעני כלפי אנשים שבאמת צריכים את הכסף?
"אנחנו לא ילדי עשירים שיכולים להרשות לעצמם לשרוף מזומנים. אנחנו אולי אמנים לבנים מניו יורק, אבל אין לנו יותר מדי כסף. מבחינתנו זה לא שונה מצייר שמשקיע את המימון שקיבל בבדים וצבעים. נכון, אמנם השמדנו את השטרות, אבל המטרה הסופית היא ליצור ערך כספי גדול יותר על ידי מכירת העבודות".
לחלק את הכסף מחדש
אוצר התערוכה ילין הסביר את התהליך שמאחורי המיצג קצת אחרת בראיון להאפינגטון פוסט. "לא נשאר לנו הרבה זמן עד התערוכה, וחשבנו שאין טעם ביצירה של עוד כמה עבודות בינוניות שייתלו בחלל לצד דברים שנראים בדיוק אותו הדבר", הוא סיפר. "במקום זה החלטנו לחלק מחדש את הכסף - להגדיל את הערך שלו עד כמה שאפשר ואז להעביר הלאה את השווי האמיתי שהוצמד לאקט הטיפשי, הבזבזני וההרסני הזה".
העבודות, שטרם נמצא הקונה שיהיה מוכן לשלם עבורן את הסכום הנדרש ("אנחנו נמצאים כרגע במשא ומתן עם כמה אספנים", טוען מייטלנד), עוררו את הדיון הבלתי נמנע בשאלה אם מדובר באמנות אמיתית או בטריק זול. ילין עצמו לא היסס לכנות כך את העבודות, ואף הצהיר שהן "נראות כמו חרא" - אבל נראה שהביקורת העצמית רק הגבירה את התלהבות המבקרים.
ואם זו תרמית?
שאלה אחת עדיין נשארת לא פתורה - כיצד יכול מי שיקנה את העבודות לדעת שאכן אלה שטרות אמיתיים שהושמדו, ושלא מדובר בתרמית אמנותית?
מייטלנד מתעקש שהעבודות אכן נוצרו מכסף אמיתי, אבל לדבריו לא קיים תיעוד שיוכיח זאת.
"בסופו של דבר זה לא משנה. בוא נניח לצורך הדיון שמדובר בזיוף", הוא אומר, "הערך של העבודות לא נובע מהחומר שממנו הן נוצרו אלא מהסיפור שמאחורי יצירתן".
