"מעולם לא באמת חשבתי על מה שאני עושה"

מי שבקי בעולם העיצוב יודע לגלגל על לשונו את שמו של מעצב־העל חיימה חיון (40) כבר מזמן. המעצב הספרדי, שהקים את הסטודיו שלו ב־2003, הוא חלק בלתי נפרד מליגת המעצבים־סלבריטאים, לצד שמות גדולים כמו פיליפ סטארק ואיב בהאר. למרות המעמד הנכבד דבר מחוש ההומור שכה מאפיין את עבודותיו לא אבד, גם כשמושא הבדיחה הוא הוא עצמו.

במרץ 2014 ננעלה במוזיאון חרונינגן בהולנד הרטרוספקטיבה המקיפה הראשונה שנערכה לחיון. בתערוכה הודגשו הממדים הפנטסטיים, ההומוריסטיים, הפופיים והקיטשיים בעבודותיו, והיא שרטטה את קו התפר בין אמנות לעיצוב שבו הוא פועל. "אנשים מגדירים את העבודות שלי כרצונם", אומר חיון בראיון בלעדי ל"כלכליסט", "מעולם לא באמת חשבתי על מה שאני עושה, אלא ראיתי את עצמי כאדם שעושה דברים בקונטקסטים שונים - לעתים הדברים פונקציונליים כי הם מיועדים למסעדה, ולעתים הם פשוט מיצג שמקומו בגלריה, ואין לו פונקציה שימושית".

צילום: באדיבות טולמנ'ס

לפני כעשור, מספר חיון, הנגיעה הזו בתחומים ובסגנונות רבים והשילוב מלא ההומור ביניהם אכן גרמו להרמות גבה לא מעטות, אבל כיום הערבוביה הזו לא רק מקובלת, אלא אפילו מוערכת ביותר. טביעת האצבע הזו, התעוזה והיכולת להביא ניצוץ גם למוצרים וחללים שנדמים כאילו הכל כבר נעשה בהם, הביאו לפתחו של חיון שורה ארוכה של חברות ומותגים שביקשו את מגע הקסם שלו, כמו גם פרסים נחשבים ומקום של כבוד בתערוכות העיצוב הגדולות בעולם.

חיון חתום על עיצובים לחברות גדולות כמו קוקה־קולה, אדידס ונעלי קמפר, וכן למותגי עיצוב קטנים יותר כמו יצרנית הקריסטל הצרפתית Baccarat, חברת כלי הפורצלן היפנית Choemon וחברת הקרמיקה האיטלקית Bosa. כעת מגיע לישראל לראשונה שיתוף הפעולה המדובר שלו עם חברת הפורצלן הספרדית Lladro, הסדרה המצליחה "The Guest", שתימכר ברשת טולמנ'ס.

חיימה חיון בסטודיו שלו

במסגרת הסדרה (מחירים: 1,435–15,865 שקל) יצר חיון דמויות בהשראת צעצועים יפניים, והזמין מעצבים שונים להעניק להן את הדנ"א הייחודי שלהם. "אני אוהב צבע, נועל נעליים צבעוניות ותמיד ניגשתי לדברים מזווית שונה", הוא אומר. "אני מאמין שהעבודות משקפות את מה שאני אוהב".

חיון נולד ב־1974 למשפחה יהודית במדריד וגדל בזמנים שאותם הוא מגדיר כ"שטופי אנרגיות של התחדשות" עם תום שלטון פרנקו. בנעוריו השתייך לסצנת הסקייטרים המקומית ולחבורה של אמני גרפיטי, דבר שתרם לשפה השובבית שתלווה את יצירותיו בהמשך.

הוא רכש את השכלתו בעיצוב תעשייתי במדריד ובפריז, וב־1997 הצטרף לפבריקה (Fabrica), מרכז מחקר לעיצוב ותקשורת של מותג האופנה האיטלקי בנטון. את התקופה בפבריקה הוא מתאר בהומור כמשמעותית בחייו, בעיקר משום ששם הכיר את אשתו. "רכשתי שם את המשמעת (discipline) הנחוצה כדי לעבוד, אבל גם את ההבנה שאפשר וכדאי להסיר את המחיצות שבין הדיסציפלינות (disciplines) השונות", הוא אומר.

בובת פורצלן מתוך הקולקציה

בין אמנות לעיצוב

ב־2003 הוא עזב את פבריקה כדי להקים סטודיו עצמאי שבבסיסו התעלמות גמורה מהחלוקה לתחומי יצירה שונים ועיסוק במגוון רחב ככל האפשר שלהם: מעיצוב צעצועים, דרך ריהוט ועד עיצוב פנים. כיום יש לסטודיו סניפים באיטליה, ספרד, אנגליה ויפן, וחיון עצמו עובד בעיקר מוולנסיה, שבה הוא מתגורר עם משפחתו.

מאיפה אתה שואב השראה?

"טיולים, שיחות עם אנשים וקריאת ספרים, בייחוד כאלה שאין להם שום קשר ליצירתיות. אנציקלופדיה היא בטח ההשראה הכי טובה, רק פותחים אותה ושם מוצאים את הפתרונות לבעיות הבאות".

לפתוח את הראש

בראיון שהעניק בעבר למגזין המקוון "Dezeen" אמר חיון כי "אם אהיה קשוב לתנודות השוק, אעצב שטויות". כשאני מבקשת להבהיר את האמירה הנחרצת הזו, הוא אומר כי צריך להילחם במחלקות השיווק של החברות הגדולות, שחלקן פשוט עוסקות ב"בולשיט". "רוב אנשי השיווק בחברות הגדולות מפחדים מיצירתיות", הוא מסביר, "אנשי החליפות פשוט צריכים לפתוח את הראש ולהפסיק לנסות לחזות את העתיד באמצעות תוכניות אסטרטגיות".

אתה מעצב מאוד מצליח. מה השתנה בך מאז שהתחלת לעבוד?

"אני לא השתניתי הרבה, אבל האופן שבו אני רואה דברים השתנה. אני מאושר מהעבודה שלי, היא קוהרנטית, ולא משנה מה אני עושה יש לזה תחושה איכותית, מה שהיה חסר לי בתחילת הדרך. אני כמו ילד, מתמודד עם דברים חדשים בכל יום. כיום אני מתרכז במחקר, ביצירה, בלהשיג חומרים חדשים, לא בארגון. לפני כן ניסיתי לצוד הזדמנויות, היום אני מפיץ אנרגיות".