לאן הלך אהובי

מאחורי היריד עומדות שרון טילינגר ויפעת גוריון, שהכירו לפני שנים רבות כאשר גוריון - מעצבת גרפית במקצועה ובעלת תואר שני במינהל עסקים - ליוותה פרויקט חינוכי שעליו עבדה טילינגר, שהגיעה מתחום היזמות העסקית. בתקופה שבה גוריון היתה אשתו השלישית של איל ההון עידן עופר היא החלה להתעניין ברכישת אמנות, ואז הגיעה ההצעה של טילינגר. "היא התקשרה ואמרה: 'מצאתי עסק שבו נוכל להיות שותפות'", מספרת גוריון. הרעיון של טילינגר היה לאפשר גם לאנשים כמוה, שלא ממש מתמצאים באמנות, לרכוש יצירות באופן נגיש, ולצורך כך היא גייסה את גוריון, שהכירה את העולם הזה קצת יותר מקרוב. ב־2008 השתיים ייסדו על בסיס מודלים של ירידים מצליחים בעולם את המפלצת האמנותית הידועה כיום כיריד צבע טרי. "היינו קצת אאוטסיידריות", אומרת גוריון, "כי לא באנו מעולם האמנות. אנחנו מרגישות כאילו זרקנו אבן למים והיא ממשיכה כל הזמן ליצור מעגלים".

אהובי וגוריון. גם הזוגיות הסתיימה

את טילינגר וגוריון אני פוגשת זמן קצר לפני פתיחת היריד השביעי (8–4 בנובמבר) בהיכל הספורט העירוני החדש של תל אביב, שנבנה על חורבות הדרייב אין בסמוך למרכז הירידים. "אנחנו שוכרות את המקום מהעירייה, שמסייעת לנו מדי שנה למצוא אתר חדש", אומרת גוריון, "היינו שמחות למצוא ליריד מקום קבוע, אך בינתיים זה לא מסתייע".

היריד מתקיים הפעם באיחור של כחצי שנה. למה?

"לקח לנו הרבה זמן למצוא לוקיישן", מסבירה טילינגר, "אבל היה שווה לחכות".

ויש גם שינויים בתחום נותני החסות ליריד.

"כן. מלבד העירייה השותף המרכזי שלנו השנה הוא חברת UBS, שמעניקה לנו חסות זו השנה השנייה", אומרת גוריון.

"Evacuation 1" של שרון פוליאקין, מתוך הפרויקט של גלריה גורדון. "השנה נציג פרויקטים, לא גלריות"

"שני הצדדים הרוויחו"

עם תומכי היריד השנה נמנים גם בית המכירות הפומביות סותביס, קרן Outset ישראל, יצרנית הרכב וולוו ועוד, אך בולט בהיעדרו איל הנדל"ן ואספן האמנות יגאל אהובי, שליווה את היריד מיומו הראשון ונהג גם להעניק מדי שנה פרס על שמו לאמן צעיר בסכום של 40 אלף שקל. "עם זאת, הוא בכל זאת יממן את תערוכת הפרס של שני הזוכים ביריד 2013", מסבירה גוריון, שעד אותה שנה היתה גם בת זוגו של אהובי. את כספו ומרצו משקיע אהובי בימים אלה בבייבי האמנותי החדש שלו, הגלריה של אוניברסיטת תל־אביב.

עכשיו, כשתשומת הלב והכסף של אהובי נתונים למיזם החדש, יש תחרות ביניכם?

"לא, המוטיבציה שלו שונה לגמרי", אומרת גוריון. "הוא רצה שהעבודות באוסף שלו יוצגו לקהל הרחב. יש ליגאל אוסף יוצא דופן, והוא לא רצה להשאיר אותו במחסנים. זו יוזמה ברוכה".

Man של נועה יפה, מאמני החממה

הוא לא יכול היה לעשות זאת במסגרת "צבע טרי"?

"היתה שנה שבה הצגנו עבודות וידיאו מהאוסף שלו כפרויקט מיוחד. מה שיכולנו להראות — הראינו. הרצון שלו לחשוף את האוסף כולו הגיע ברבות השנים".

הוא תמך בכן מהרגע הראשון.

"נכון. לפני היריד הראשון עוד לא הכרנו אישית. פנינו לאספנים רבים והגענו אליו דרך מנהל האוסף שלו דאז, שי רוזן. אני חושבת שההחלטה שלו לתמוך ביריד תרמה למקום ולמעמד שיש ליריד כיום. שני הצדדים הרוויחו מהתמיכה הזו. המשך הדרך שלו כאספן היה טבעי, זו התפתחות טבעית, ואנחנו שמחות בשבילו על הצלחותיו".

מימין: יפעת גוריון ושרון טילינגר. "היינו שמחות למצוא ליריד מקום קבוע" צילום: נמרוד גליקמן

בלי מימון המונים

כבר ביריד 2013, כשעוד זכו לתמיכת אהובי, ניסו גוריון וטילינגר לגייס כסף באמצעות מימון המונים - אך נחלו אכזבה. "ניסינו לגייס ל'עיצוב טרי', תערוכת עיצוב שהוצגה לראשונה במקביל ליריד האמנות", מסבירה טילינגר, "שהשנה לא יתקיים בנפרד אלא כחלק מהיריד המרכזי, ללא חממת מעצבים צעירים". "לאנשים היה קשה לעכל את עניין מימון ההמונים", מוסיפה גוריון, "לכן שתינו נאלצנו להיות הספונסריות, וזה לא משהו שאנחנו יכולות לעשות יותר מפעם אחת. אנחנו יריד מסחרי ועסק, אנחנו לא רוצות להיות חלק מאג'נדה שמקבעת את המסכנות של האמנים".

מה שונה השנה מבחינת התוכן?

גוריון: "בעקבות ביקורות מחו"ל נוצרה תחושה שרמת התצוגות של הגלריות לא אחידה, ולכן השנה נציג פרויקטים ולא גלריות. ביקשנו מהן להגיש הצעות לפרויקטים נושאיים, פרויקטים אצורים. יהיו השנה תערוכות יחיד מצוינות, בין השאר של מריק לכנר שמציגה גלריה רוזנפלד, של שרון פוליאקין שמציגה גלריה גורדון, ושל ציון אברהם חזן (שזכה ב־2012 בפרויקט "האמן המבטיח של כלכליסט" - ר"ב) שמציג מיזם האמנות של סרג' תירוש, ST-ART".

הגלריות מתמחרות בעצמן את היצירות?

"כן, הן אוטונומיות לגמרי מרגע שאושר הפרויקט שלהן, ומחיר המקסימום של היצירות בחממת האמנים העצמאים הוא 14 אלף שקל. בשנים הראשונות היו אנשים שניסו להתמקח על מחיר היצירות, אבל זוהי תופעה שהולכת ופוחתת".