• תפריט
אוכל

הפסקה לעסקית: הגדרה עצמית

העסקית בהרברט סמואל הכשרה בהרצליה מעידה שהמקום עוד לא החליט מה הוא: מסעדת שף של פיגורה בסדר הגודל של יונתן רושפלד או מסעדת מלון

גלי וולוצקי 08:5010.02.14
לכאורה, זהו תור הזהב של מסעדות השף הכשרות: שני השפים המזוהים ביותר עם המטבח העילי בארץ, מאיר אדוני ויונתן רושפלד, נכנסו לאחרונה למגרש הכשר ויצרו ציפייה לשינוי אמיתי.

הכשרה של אדוני, בלו סקיי במלון קרלטון בתל אביב, טובה מאוד אם היא נמדדת בהשוואה לאחיותיה לז'אנר וקצת מאכזבת ביחס לרזומה המרשים של השף. למרבה הצער, את אותו הדבר אפשר לומר על הרברט סמואל הכשרה, המסעדה שפתחה לפני כחודש במלון ריץ קרלטון המהודר במרינה בהרצליה קבוצת עדי'ס לייף סטייל, שמתפעלת גם את שאר מסעדות השף של רושפלד (הרברט סמואל, טאפאס אחד העם ועלמה לאונג' במלון עלמה). גם כאן אכלנו ארוחת צהריים טובה בסך הכל, אך כזו שהניצוץ המיוחד של השף מפציע בה רק לפרקים.

 

אנטרקוט קצוץ עם עצם אפויה אנטרקוט קצוץ עם עצם אפויה צילום: אוראל כהן

 

אולי כדאי להתחיל מהעיצוב, שהיה שונה מאוד ממה שציפינו. החלל עשוי בקורקטיות יתר, שמזכירה יותר חדר אוכל במלון מאשר מסעדת שף: מחיצות תריס לבנות בין השולחנות שלא מפסיקות להתנדנד באופן קצת מבהיל, רצפת שיש אפורה, ואיפה האלמנטים הדקורטיביים? הפריט המוצלח היחיד הוא שולחן גדול, סמוך למטבח, שעליו ערימות של חומרי גלם וסביבו עובדים חלק מהטבחים. מהאדריכל גד הלפרין, ויותר מכך מעירית שטראוס - מבעלי הקבוצה הידועה בטעמה המשובח - ציפינו ליותר.

 

העסקית מאפשרת לבחור אחד משני מסלולים: הזול יותר (88 שקל) כולל ראשונה ועיקרית מבין שש מנות בכל קבוצה; עסקית נוספת (165 שקל), ששמה Discover Herbert Samuel, היא סוג של ארוחת טעימות בת ארבע מנות, שמטרתה, לדברי המלצר, לחשוף את הסועד למנות מתפריט הערב.

 

דג ילוטייל בטמפורה דג ילוטייל בטמפורה צילום: אוראל כהן

 

מרק קרם ערמונים וארטישוק מהעסקית הרגילה היה אפור וסתמי בטעמו: יותר מדי ארטישוק, פחות מדי ערמונים ובאופן כללי פחות מדי טעם. לעומת זאת, העיקרית של המסלול היקר פחות היתה כמעט מצוינת - אנטרקוט קצוץ, כלומר המבורגר, שהוכן מבשר משובח אך נצלה יתר על המידה. הוא הוגש עם עצם אפויה ובתוכה מוח עצם נהדר, טוסטונים ומעין קרם פטריות נפלא. בהתחשב במחיר הארוחה כולה יש להניח שבבחירה אחרת של מנה ראשונה אפשר היה לשבח את העסקה הזאת.

 

ארוחת הטעימות היתה סיפור אחר. לצד מנות נפלאות כמו סינג סינג ילוטייל טמפורה חלפיניו ליים, מעין קציצות אווריריות של דג בציפוי פריך המוגשות עם סלט נפלא של מלפפונים ופלפל חלפניו, הוגשה מנה של ניוקי בפטריות וערמונים, שהיתה סתמית. הניוקי עצמם, וזה לא מפתיע, היו מופלאים ממש, אבל הרוטב אנמי להחריד.

 

עוד באותה הארוחה טעמנו מדליוני פילה בקר, שגם הם נצלו יתר על המידה (והפעם במידה משמעותית), עם סלקים צעירים ומתוקים, ולעומתם ילוטייל טטאקי מצוין, שהוגש עם שום ובוטנים פריכים ברוטב סויה ארומטי ומשכר. מחירה הגבוה של ארוחת הטעימות, שכמעט מיישר קו עם העסקיות היקרות בארץ, לא מאפשר שגיאות ביצוע כמו צלייה מוגזמת של הבשר או תיבול פחדני.

 

השירות לכל אורך הארוחה היה משתדל, אך לא נטול פגמים. המים נשכחו, והיין הוגש בטמפרטורה חמה מדי. נראה שהרברט סמואל הכשרה עדיין לא החליטה מה היא בדיוק: מסעדת שף של אחת הפיגורות המובילות בקולינריה הישראלית או מסעדת מלון כשרה. האם אפשר להיות גם וגם? בינתיים הארוחות במסעדות השף הכשרות בארץ לא מספקות תשובה חד־משמעית.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x