האם באמת צפוי מחסור עולמי ביין בשנים הקרובות?

חייהם של צרכני היין מתנהלים, לרוב, על מי מנוחות. הבציר יכול להיות טוב יותר או טוב פחות, לעיתים מתרחשת איזו דרמה וסופות של ברד בספטמבר או קרה באפריל פוגמות בגפנים בשמפיין, אבל בסך הכל, מדובר בתחביב שליו למדי שמנפיק יין טוב על המדפים.

אולם דו"ח של מורגן סטנלי, שפורסם לפני שבועות אחדים, הכריז כי צפוי מחסור עולמי חמור ביין כבר בשנים הקרובות, ושהמגמה תלך ותתחזק. מחברי הדו"ח, האנליסטים האוסטרליים תום קיראת' (Kierath) וקריסטל וואנג (Wang), הסבירו כי בשנה שעברה פחת ייצור היין ב-5%, והגיע לרמה הנמוכה ביותר מאז 1960. באירופה לבדה ירד ייצור היין ב-10% ב-2012, כשבמקביל הצריכה דווקא עלתה באחוז.

בציר ענבים (ארכיון) צילום: בלומברג

אבל הנתון שעורר את הסערה הגדולה בכוס היין הוא, שכבר עתה ההיצע העולמי סובל מתת ייצור של כ-300 מיליון תיבות, בהן 3.6 מיליארד בקבוקים - כלומר 11% מייצור היין השנתי, שעומד על 2.8 מיליארד תיבות, בהן מאופסנים 33.6 מיליארד בקבוקים. הדו"ח של קיראת' וקריסטל גלש מעמודי הפנאי והאלכוהול במגזינים נינוחים למהדורות הכלכלה בחדשות. Cnn, NBC ואפילו אתר ההשקעות מארקטווץ' הקדישו לו אייטמים נרחבים, תחת וריאציות על הכותרת "היכונו למחסור ביין".

אלא שמרגע שגלש לעמודי הכלכלה, סיפור היין הכפיף את עצמו לניתוחים וניתוחים מנוגדים, ולמאבק בין כלכלנים ששיסו אלה באלה גרפים מלומדים (יש לקוות שעל כוס יין טוב). הבלוגר פליקס סלמון, למשל, פרסם פוסט ברויטרס בו טען שהגרפים של מורגן סטנלי מטעים. ראשית, הם כללו בנתונים כ-300 מיליון תיבות של מוצרים שעשויים מענבים אך אינם יין, כמו רכז ענבים או כוהל. שנית, הם הציגו את הנתונים על קו רציף ומתעקל, שיוצר אשליה שמדובר במגמה, כשלמעשה בשוק היין, בציר הוא אירוע נפרד ומקוטע, שאין שום היגיון בחיבורו בקו לבציר הקודם. ולבסוף, הדו"ח של מורגן סטנלי מתייחס ומסתיים בנתוני 2012, ומתעלם מהתחזיות הוורודות של ארגון היין העולמי (OIV) הצופה כי ב-2013 יעלה ייצור היין לרמתו הגבוהה ביותר מזה שבע שנים.

מבחינת סלמון, האנליסטים הגישו יין פטישים זורע פאניקה ונטול ביסוס. כמו בכל סערה טובה, גם לזו יש תאוריית קונספירציה. סלמון וכותבים אחרים העלו את הסברה שהמטרה האמיתית של הדו"ח – שמחבריו, נזכיר, אוסטרלים, ועובדי מורגן סטנלי אוסטרליה – היא להעלות את הביקוש ליינות אוסטרליים. "תיזת ההשקעה לא מבוססת על הקיום של מחסור נוכחי או עתידי ביין. זה פשוט ניסיון להציג את הרעיון שהביקוש ליצוא של יינות אוסטרליים יגדל, או להצדיק את הבחירה של הבנק לכלול את TWE (חברת יין אוסטרלית, ג.ו) ברשימת הבחירות הצרכניות שלו באוסטרליה". סיכם סלמון. אחת הסיבות למחסור האמיתי או המדומה היא עליית צריכת היין בסין. השוק הסיני המתעורר לתענוגות החיים המערביים החל לגלות את היין, וצריכת היין בקרב המעמד הבינוני עולה בהתמדה.

לפי נתוני מורגן סטנלי, היא זינקה מ-150 מיליון תיבות ב-2008 ל-200 מיליון ב-2012. ג'ניס רובינסון, שנחשבת למבקרת היין החשובה בעולם, אינה כופרת בנתונים. במאמר שפרסמה בראשית החודש בבלוג שלה היא מסכימה שייצור היין באירופה אולי במגמת ירידה, בעיקר בעקבות פעולות שבהן נקט האיחוד האירופי ששילם לכורמים פרמיות כדי שינטשו כרמים לא איכותיים במטרה לייבש את אגם היין האירופאי. אך במקביל היא מזכירה את חצי הכוס המלאה: סין וארצות הברית, שתי צרכניות היין המתפתחות במהירות, מגדילות גם את ייצור היין שלהן. כבר עתה סין היא מגדלת גפני היין השישית בגודלה בעולם, ושפע הקרקעות שלה מבטיח שאם תצטרך יין, היא תוכל להגביר את הקצב בקלות. כשאני משוחחת עם שחקנים בענף היין המקומי, הם מתייחסים לסערה הזו ככלי לחץ שולי. "הייתי רוצה לומר לך שצפוי מחסור ביין", אומר לי יבואן יין גדול, שמעדיף להתראיין בעילום שם, "אבל האמת היא שמדובר בחרטה. טוב להגיד שיש מחסור, ככה אפשר ללחוץ על סגירת חוזים ועסקאות".

שריאל שני, סמנכ"ל תחום היין בחברת הכרם, נוקט בגישה זהירה יותר. "זה די ברור שבאזורים מסוימים שבהם היו לאורך כמה עונות בצירים קטנים נוצר מחסור, אבל זה נראה לי ענין יותר נקודתי. יש מדינות כמו צרפת וספרד שבהן צריכת היין יורדת, ומדינות אחרות שלא היו יצרניות יין כמו סין או ברזיל ונכנסות למשחק". ובכל מקרה, אומר שני, צרכן היין הישראלי הוא האחרון שצריך לדאוג "כמות הכרמים שניטעו בישראל בשנים האחרונות חסרת תקדים. הצפי הוא שב-2014 יתקבלו כאן 45% יותר ענבים מאשר ב-2011, ככה שיין ישראלי בטוח יהיה מספיק". לחיים.