גם האמנים דורשים צדק

המחאה החברתית הגדולה משפיעה על קבוצות רבות בחברה הישראלית, ובהן האמנים הפלסטיים. בדף הפייסבוק "מאבק האמנים הפלסטיים" נכתב: "הגיע הזמן שגם ציבור האמנים הפלסטיים יצטרף למען מאבק לבסיס סוציאלי קבוע לאמנים, על מנת שנוכל ליצור למען מדינה תרבותית, מפותחת, שוויונית ודמוקרטית".

בשנים האחרונות מנסה איגוד האמנים הפלסטיים, בראשות איתן שוקר, לחוקק חוקים שייטיבו עמם ויבטיחו זכויות בסיסיות, למשל, הסדר שכר לאמנים שמציגים במוסדות אמנות וחללים ציבוריים, קניית עבודות של אמנים המציגים במקומות אלה ושינוי חלוקת התקציב הממשלתית למוסדות תרבות. לאיגוד היו גם הישגים, והחשוב שבהם הוא שיתוף יוצרים בתמורה המתקבלת ממכירת יצירות שתרמו לצדקה.

אבל היענות האמנים למאבקים היתה עד כה דלילה, שכן מרביתם העדיפו שלא להרגיז אף אחד. עתה, לנוכח אווירת ההתגייסות הכללית, נדמה שגם הם מבינים את הכוח שבהתאגדות.

באתר הפייסבוק של המאבק פורסמה קריאה לאירוע שאמור לעניין כל חובב תרבות: דיון ציבורי בעתיד מוזיאון תל אביב ובמימון ציבורי לאמנות, שיתקיים ברחבת המוזיאון ביום חמישי בשעות 18:30–21:30. אחת הטענות המרכזיות של יוזמי האירוע היא שבעלי ההון שנהנים ממדיניות הקפיטליזם הם גם אלה הקובעים את התכנים ואת דרך התנהלותו של המוזיאון, שתלוי בהם ובתרומותיהם.

"בשבועות הקרובים יוחלט מי יירש או תירש את תפקידו של מרדכי עומר", נכתב בהזמנה לדיון. "ארבעה גברים ואשה אחת יושבים בוועדת איתור המועמדים למשרה (עו"ד חיים סאמט, עירית רפפורט, דורון סבג, אלן בהרב ורון פונדק — ד"ג). חברי הוועדה הם בני המיליה השליט בישראל.

הפגנת האמנים צילום: מרב מרודי

תפיסתם את האמנות צרה, ואינה מבטאת את האינטרסים של היוצרים/ות, האוצרים/ות והציבור הרחב. מוזיאון ציבורי אינו יכול להיות כפוף לאינטרסים של בעלי הון או לתפיסת עולמם".

בין הנושאים והדרישות שמתכוונים להעלות המארגנים: שקיפות בקבלת החלטות; שילוב אמנים, אוצרים וחוקרי אמנות בוועדים המנהלים של מוזיאונים ציבוריים; הורדת מחירי הכניסה לכלל הציבור; קביעת יום בשבוע שבו תהיה הכניסה למוזיאון בחינם, כנהוג בעולם; תשלום שכר לאמנים המציגים את עבודותיהם במוזיאונים; תיקון בייצוג מגדרי, אתני ומעמדי בהרכבים הניהוליים, הבוחרים והממיינים, "כדי שלא יהיו על טהרת הגברים בעלי הממון"; וכן חיוב מוסדות אמנות לרכוש ולהציג אמנות מקומית.

מארגני מחאת האמנים מדגישים כי אינם יוצאים רק נגד מוזיאון ת"א, אלא מעלים דרישות לגבי כלל המוזיאונים. עד כתיבת שורות אלה אישרו את בואם 250 אמנים, אך המארגנים מקווים כי עוד רבים יבינו שהתרבות אינה פריבילגיה, אלא חלק מזכויות בסיסיות במדינה מתוקנת.