הפסקה לעסקית: יש חדש תחת הוינטאג'

מי שמנסה להפריח את השממה הקולינרית בחיפה ראוי, לפני הכל, למילה של עידוד. העיר, המשופעת במסעדות פועלים מצוינות, עדיין מתקשה להצמיח מסעדות גורמה ראויות, והנה בא ניסיון אמיתי שמכוון גבוה: וינטאג', שנפתחה בעיר תחתית לפני כחצי שנה.

התפריט היצירתי, ובייחוד המחירים,

העסקית של וינטאג' מציעה שלושה מסלולים לבחירה - ב־75, ב־85 וב־95 שקל. כל המסלולים כוללים מנת פתיח, מנה ראשונה ומנה עיקרית, שמחירה הוא זה שקובע את מחיר הארוחה כולה.

ראשונה הוגשה לשולחן צלחת לחמים, ובה לחם צרפתי כפרי ולחם אגוזים, חמאה ומטבל זיתים שחורים עם מגע של קליפת לימון, שהיו כולם טובים, בייחוד זה ששפע אגוזי לוז ואגוזי מלך. עם המטבל מעורר התיאבון והפתיח, סלט קטן של עלים עם רצועות דקיקות של כרשה מטוגנות ושקדים קלויים, מדובר היה בפתיחה מבטיחה ביותר.

במנות הראשונות היתה ההצלחה חלקית. מרק כרשה ואגסים היה מצוין. הוא היה עשיר, קטיפתי, מלא טעמים ומעודן מאוד, והוגש באופן יפהפה עם פרוסת אגס צלויה במרכזו ומלח פחם שחור בשוליים. לעומתו, סלט עלים ירוקים עם כבדי עוף צלויים בחומץ פטל, שהכיל גם פטל, פרמזן ופטריות צלויות, הציג משמש שלא התחבר לכלל

אמירה ברורה.

גם בעיקריות היתה מנה אחת מוצלחת מהשנייה. חצי עוף שנוקה מעצמות והוגש ברוטב קלבדוס (ברנדי תפוחים) ומקלות וניל (75 שקל) העיד על מקוריות והיה מוצלח מאוד. העוף היה רך ועסיסי, והרוטב הבהיר שמדובר בשף שאינו פוחד לשחק בטעמים, וגם יודע איך עושים את זה. אבל מנה של שרימפס ברוטב תפוזים (95 שקל) אכזבה.

השרימפס עצמם היו חסרי טעם, ורוטב התפוזים אמנם היה טעים, אבל לא מקורי או מעניין דיו להצדיק את המחיר הגבוה של הארוחה. כתוספות, הוגשו פירה תפוחי אדמה, שהיה עשיר בחמאה כמו שצריך, ובטטות שחומות שנצלו בריבת תפוזים והיו חביבות.

זו היתה ארוחה מפתיעה ומוצלחת במסעדה שמנסה, ולרוב גם מצליחה, להמריא מעל הרמה שהעיר התרגלה לה. נכון שמחירי העסקית אינם זולים, אבל לתושבי המקום שמחפשים מקום לארוחת צהריים פורמלית, וינטאג' היא בהחלט בשורה משמחת.