הזוהר המסנוור: סדרה חדשה במלאות 30 שנה למותו של המלך

היום לפני 30 שנה מת בתא מעצר זוהר ארגוב — גדול הזמרים המזרחיים ואייקון הרוק'נרול הממשי ביותר שהיה לישראל אי פעם. הערב (ב') תעלה בערוץ 8 ב־HOT סדרה תיעודית חדשה עליו, שיצרו דליה מבורך ודני דותן, אשר ברזומה שלהם סרטים מרתקים גם על אריס סאן, מתי כספי והקליק, להקתו שלו דותן עצמו.

שלושת הפרקים על זוהר ארגוב, ששואבים אותך פנימה מהרגע הראשון, כוללים צילומי ארכיון מהממים ואינספור ראיונות עם מקורביו. "הם נפתחו וסיפרו לנו הכל", אמרו יוצרי הסדרה בראיון לקראת עליית הסדרה. וזה נכון — המרואיינים פותחים את הלב ואת הפצעים הישנים, אבל המעניין הוא שהם לא רואים הרבה מעבר למיתוס. אפילו אחיו, חבריו והנשים בחייו תפסו אותו כך.

הם מדברים עליו במונחים מיתיים, קלישאות, אנקדוטות ותיאוריות קונספירציה חצי אפויות ולא מתוך חוסר כנות או חוסר פתיחות. ההפך — מרגישים כי לבם שותת דם, אך גם בעיניהם זוהר ארגוב היה ונשאר מיתוס, וככל שהסדרה מתקדמת עולה תחושה קשה שאף אחד לא הכיר אותו באמת.

ארגוב. מהסדרה עולה תחושה קשה שאיש לא הכיר אותו באמת צילום: באדיבות ארכיון צה״ל ומערכת הביטחון, מאוסף במחנה

הבן המועדף

בעוד התקשורת התעלמה ממנו עד לזכייה בפסטיבל הזמר המזרחי עם "הפרח בגני" (טובה קלינגר מקול ישראל מעידה בכנות מפתיעה שהמוזיקה של ארגוב נשמעה נחותה לאוזניים אשכנזיות), עבור ישראל השנייה זוהר ארגוב היה המלך. הוא היה מלך על הבמה, מלך בשכונה ומלך בבית. מאז שאמו הכתירה אותו כבן המועדף, הרבה לפני שהפך לזמר, היה ברור לכל אחיו שהוא מלך.

היחידה מבין המרואיינים שמסוגלת לראות את ארגוב כבן אדם היא אהובתו האמריקאית ברברה־אן קווינלן, שאותה הכיר בלוס אנג'לס. היא היחידה שמדברת עליו במונחים של חולשה אנושית ומצליחה לראות את האישיות הפגומה מאחורי הכוכב. זו ראייה שכנראה רק המרחק מאפשר.

לסדרה האפלה, המדכאת והממכרת קוראים "זוהר ארגוב: סוף עצוב וידוע מראש", וזה בדיוק הנרטיב המתואר בה. שיכון המזרח שבראשון לציון, שבו נולד וגדל זוהר עורקבי, היה מלא בסמים. זוהר לא עשה סמים בגלל ההצלחה.

הוא היה עושה סמים בכל מקרה, בדיוק כמו האחים שלו. כולם מספרים איך ה"חברים" שלו גררו אותו למטה, איך פיתו אותו, איך הפילו אותו כי קינאו בו. גם מותו מלווה באווירת קונספירציה. כולם יודעים שהוא תלה את עצמו בתאו, אך אחיו חושדים שאולי קרה משהו אחר, שכן גופו נמצא חבול לאחר מותו. אי אפשר שלא להיזכר בתיאוריות הקונספירציה סביב מותם של אלביס או קורט קוביין.

אנחנו פוגשים בסדרה את זוהר המזרחי הדפוק שבזכות הכישרון והכריזמה שלו הצליח לצאת מהגטו, אך המוצא והמעמד הסוציו־אקונומי שלו משכו אותו בחזרה לתהום; או שהוא נדחף לשם מלמעלה בגללם. אנחנו רואים את זוהר גיבור התרבות, מי שהיה אחראי למהפכת המוזיקה המזרחית, אך לא חי כדי לחזות בה, ואנחנו רואים גם את זוהר רודף השמלות שהורשע באונס. כל אחד מהפנים של ארגוב מקבל משמעות סימבולית ונקרא בקונטקסט היסטורי נרחב יותר.

אגדה גם במותו

הסדרה מלאה בסיפורים שמשאירים אותך פעור פה, סיפורים שקשה להאמין שקרו באמת, סיפורי פולקלור. אנחנו שומעים על סבא שלו שנשרף בצריף שלו, כי נרדם עם סיגריה בוערת, ועל אביו האלכוהוליסט והאלים שמת כי חברים שמו לו אקונומיקה במשקה. מישהו אומר: "זוהר האשים את עצמו במות אביו". למה האשים? מי שפך את האקונומיקה? למה אמא שלו לא חשה לעזרת בעלה כשהוא קרא לה? נדמה שאף אחד מהמרואיינים לא שאל את עצמו את השאלות האלה. נראה כי גם האנשים שהיו הכי קרובים לזוהר תפסו אותו כגדול מהחיים, וראו את סיפורו כאגדה מסתורית או טרגדיה שקספירית שהפרטים הקטנים בה לא באמת משנים.