הבמאי מורדי גרשון: "משהו עצר אותי"

"אני במקצוע המדהים בעולם", מכריז השחקן והבמאי מורדי גרשון (41). "עברתי עליות ומורדות, אבל בסופו של דבר בחרתי לא להיכנע, לא לתת לאף אדם או סיטואציה להרוס את האהבה שלי למקצוע".

גרשון סיים את ניסן נתיב לפני 16 שנה והחל את דרכו בקאמרי, במחזה "קרום" שביים מיקי גורביץ', שלימד אותו בסטודיו. "כשמיקי עבר לחאן נשארתי בלי 'אבא'. התגלגלתי מהצגה להצגה והבנתי שאם אשאר שם אני עלול להתחיל להאמין שאני שחקן בינוני. עזבתי והייתי כמעט שנה בבית".

אחרי שנה הוא נפגש עם מנהלת תיאטרון בית ליסין ציפי פינס, הקליק היה מיידי, ומאז הוא שם כבר כמעט עשור, ובתפקידים מובילים. הערב תעלה בתאטרון הקומדיה הצרפתית בכיכובו, "ארוחת פרידה" מאת מתיה דלאפורט ואלכסנדר דה לה פאטאלייר, יוצרי הקומדיה הנפלאה "שם פרטי" שהפכה להצלחה מסחררת בחו"ל ובארץ ואף זכתה לעיבוד קולנועי. את ההצגה ביים אלון אופיר, ולצדו של גרשון ישחקו יעל לבנטל ויובל סגל.

מחכה לקהל בקוצר רוח

לבנטל וגרשון מגלמים זוג נשוי שמאס בבילוי של ערבים משעממים עם זוגות החברים שלו ומחליט לערוך "ארוחת פרידה" בלי לספר לצד השני שזהו המפגש האחרון שלהם. כשהחבר מגיע לארוחה, אך ללא אשתו, העניינים מסתבכים, סודות נחשפים והטירוף חוגג.

"יש משהו בסגנון של שני המחזאים האלה שמאוד מתחבר לכאן", אומר גרשון, "הם לוקחים סיטואציה בסיסית או תחום מסוים במערכות יחסים ועפים איתם. מכיוון ששיחקתי גם ב'שם פרטי', אני כבר מכיר את הניואנסים שלהם, ויש כאן את אותם אלמנטים קומיים גאוניים שהיו שם. בקומדיה המפגש עם הקהל מאוד משמעותי, ואני מחכה לו בקוצר רוח. מה שמצחיק בחזרות לא בטוח שיצחיק את הקהל, ולהפך".

מצחיק אצלכם בחזרות, אה?

"זה כיף, צפוף ומצחיק. יש איתי שני קומיקאים נפלאים - יעל, שעבדתי איתה ב'שם פרטי', ויובל, שעבדתי איתו ב'אשה, בעל, בית'. כולנו מבינים את השטיקים זה של זה. וגם ישנו אלון אופיר, שזו הפעם השנייה ברציפות איתו כבמאי, אז דברים זורמים מהר ויש הבנה".

אתה מזדהה עם הדמות?

"אני אגלה לך סוד מהחזרות: בהתחלה אלון הדריך אותי, הצלחתי ליישם ואז נסוגתי, משהו עצר אותי. באחת החזרות הוא הפסיק ואמר, 'אני חושב שמורדי לא מסכים עם הדמות'. פתאום היתה לי הארה: הוא לגמרי צודק. בפנימיות שלי, במי שאני כמורדי, לא הסכמתי עם הרעיון של להעיף את החברים, וכשאתה לא מסכים עם הדמות, אתה גם לא מבין מה מצחיק. באותו רגע הפסקנו את החזרה והלכנו הביתה.  

מורדי גרשון צילום: אוראל כהן

"למחרת זה השתנה בבום, כי הבנתי מה חסם אותי וזה השתחרר. יכולתי להכיל את הדמות ואת הרצונות שלה יותר בקלות. משם הכל זרם. הכל בזכות אלון, שיש לו עיני רנטגן והוא לפעמים פשוט תופס את הקוץ ומוציא אותו. איך לא ראיתי את זה בעצמי?".

בדרך לביים ברפרטוארי

בתחילת דרכו הכירו את מורדי בעיקר כאחיו של הכדורגלן שמעון גרשון, אבל זה אף פעם לא הפריע לו. "כששמעון היה בנבחרת הבוגרת לקח לו שנתיים להביא אותי למגרש. הייתי בסטודיו עסוק באמנות, את מי עניין כדורגל? אבל כשהגעתי למגרש עפתי, זה התיאטרון הכי מדהים בעיר. זירת גלדיאטורים עם קהל עוצמתי. שאלתי את עצמי אם אנחנו מצליחים להביא את הקהל בתיאטרון לכזו רמה של מעורבות".

למרות תווי הפנים התמימים, בסדרות הנוער ההיסטריות "החממה" ו"שכונה" גרשון לוהק לאיש הרע, ומאז גם ילדים והורים מזהים אותו. "יצאנו לטיול שטח עם חברים, בעודי מקים את האוהל אני מסתובב ורואה מלא ילדים. לשנייה הייתי בהלם, ואז נזכרתי".

בימים אלה הוא שותף לכתיבת מחזה עבור תיאטרון שעתיד לקום באשקלון, ובמקביל המחזה "דור 3.5" שכתב וביים בנושא השואה רץ כבר שש שנים בתיאטרון הנפש. הוא מביים גם בתיאטרון הספרייה ובבית צבי, ומתכנן צעדים ראשונים כבמאי בתיאטרון רפרטוארי. "הדלת של ציפי פתוחה להצעות ואני לגמרי בכיוון. מכיוון שהבסיס שלי בקומדיה, כשאני מביים או משחק דרמות זה יוצא טוב. חייבים איזה מנוע קומי בדרמה, כי היא דורשת טיימינג. אחרת זה הופך להיות מסטיק".