מסע ההרס של המתנקש הכלכלי

“זה עסק מלוכלך. אסור שאף אחד יידע מה אתה עושה. אפילו לא אשתך". זה היה הדבר הראשון שאמרה לג'ון פרקינס אשת המסתורין שאימנה אותו לתפקיד חייו וקראה לעצמה קלודין. אבל פרקינס החליט שאשתו וכל העולם דווקא צריכים לדעת מה הוא עשה. חמש פעמים התחיל לכתוב את הווידוי שלו, וחמש פעמים, לדבריו, נכנע לאיומים ושוחד שהוצעו לו כדי שלא יפרסם את הדברים.

רק ב־2001, בתום כעשרים שנה של ניסיונות ואחרי שטרוריסטים חטפו שני מטוסי נוסעים וריסקו אותם אל מגדלי התאומים, הגיע פרקינס למסקנה שהגיעה העת להתעלם מהאיומים ולחשוף בפני העולם את האמת המלוכלכת שלו. התוצאה הגיחה לאוויר ב־2004 בספר "וידויים של מתנקש כלכלי" (Confessions of an Economic Hitman), שבו תיאר לראשונה איך לאורך שנות השבעים שימש כ"מתנקש כלכלי" - אדם שהתפקיד שלו הוא להפוך תאגידים אמריקאיים עשירים לעשירים יותר, על חשבון הפיכתן של מדינות עניות לעניות יותר.

"אחרי אסון התאומים חשבתי שהעם האמריקאי צריך לדעת למה יש כל כך הרבה כעס ושנאה כלפינו בעולם", אומר פרקינס בראיון, "לא שהשנאה הזו מצדיקה את מה שקרה, אבל הרגשתי שאני חייב לספר את הסיפור שלי".

היכן פעלו המתנקשים הכלכליים - ראו מפה

"וידויים" נהפך לרב־מכר היסטרי, שנמכר בלמעלה מ־200 אלף עותקים בארצות הברית, שהה כשנה וחצי ברשימת רבי־המכר של "הניו יורק טיימס" ותורגם מאז לכ־30 שפות. ב־2007 פרסם פרקינס ספר המשך, "ההיסטוריה הסודית של האימפריה האמריקאית", ובנובמבר הקרוב יראה אור ספרו "Hoodwinked" ("אכלת אותה" בסלנג אמריקאי) בהוצאת רנדום האוס. מעלליו של פרקינס שימשו בשנים האחרונות השראה לכמה סרטים, ספרים ושיר פאנק אחד, והוא עצמו נהפך מכלכלן לסופר במשרה מלאה. כשהוא לא כותב (או מתנדב כדי לשקם את הנזק שעשה בימיו כמתנקש) הוא מתרוצץ ברחבי העולם ומרצה בפני תלמידי MBA, אנשי עסקים, עובדי תאגידים וסתם אנשים סקרנים.

לא קשה לנחש מה מלהיב כל כך בהרפתקאות שלו. יש בהן כל האלמנטים של רומן ריגול טוב (חיסולים, הפיכות, סקס, כסף, מאבק בין רעים לטובים וכדומה) לצד יתרון משמעותי אחד: הכל, על פי פרקינס, אמת לאמיתה. אומנם זה נשמע כמו תאוריית קונספירציה, אבל לדבריו הוא ואנשים רבים אחרים התפרנסו - ועדיין מתפרנסים יפה לדבריו - כמתנקשים חשאיים בשירותה של אימפריה שהוא מכנה קורפורטוקרטיה (שלטון התאגידים). הממשל האמריקאי, לעומת זאת, פרסם הודעה רשמית עם צאת ספרו הראשון ובה נכתב ש”שפרקינס מעלה שאלות לגיטימיות על השפעת הצמיחה הכלכלית והמודרניזציה במדינות המתפתחות, אבל לטעון שהוא היה 'מתנקש כלכלי' בשם ה־NSA (הסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית) זו פנטזיה גמורה".

הפיכה בהונדורס צילום: אי פי אי

סודות ההתנקשות הכלכלית

איך מפילים מדינה

מה עושה מתנקש כלכלי?

"העבודה שלי היתה להביא לשליטתנו מדינות שאנחנו מעוניינים במשאבי הטבע שלהן. כדי לעשות את זה הייתי צריך לשכנע את המנהיגים שלהן לקבל הלוואות עצומות מהבנק העולמי ותת־ארגונים שלו. הייתי מציג את זה לכאורה כמשהו שיטיב עם הכלכלה שלהם - אבל למעשה הכסף לא הגיע אליהם אף פעם.

"הכסף הלך לחברות הנדסה שלנו שבנו עבורם תשתיות: מפעלי כוח, פארקים תעשייתיים, אוטוסטרדות. המרוויחים הגדולים מהפרויקטים האלה היו התאגידים ומעט אנשים עשירים במדינות האלה, שאחר כך הוציאו את הכסף מהמדינה. לרוב האנשים במדינה זה לא עזר בכלל, כי הם היו עניים מכדי לשלם על חשמל או לנסוע באוטוסטרדות, או שאין להם השכלה מתאימה כדי לעבוד בפארקים תעשייתיים.

"ומה שקרה אחר כך היה שהם - כעם - היו מוצאים את עצמם חייבים לבנק העולמי חוב עצום, שהם לא יכולים בשום אופן לשלם. אז בשלב מסויים אנחנו המחסלים הכלכליים באים אליהם ואומרים 'אוקיי, אם אין לכם כסף לשלם, אנחנו נוותר לכם על החוב. אבל תנו לנו בתמורה את ליטרת הבשר: תמכרו לנו את הנפט שלכם בזול, תצביעו איתנו בהצבעת האו"ם הבאה או שלחו חיילים למקום כלשהו בעולם כדי לתמוך בנו, למשל עיראק'. ככה אנחנו מצליחים ליצור את האימפריה הגלובלית שלנו. זו מערכת מדהימה. בנינו את האימפריה הזו בלי צבא ובלי שהרבה אזרחים ידעו. רוב האנשים חושבים שעשינו דבר נהדר".

וקראת לעצמך מתנקש?

"לא, לא. זה כמו שסוכן CIA לא קורא לעצמו מרגל, יש לו הגדרת תפקיד רשמית, אבל בתכלס הוא מרגל. הגדרת התפקיד שלי היתה כלכלן ואחר כך כלכלן ראשי, אבל למעשה הייתי מחסל כלכלי".

ג'ון פרקינס. מתנקש כלכלי

איך השגת את ההלוואות מהבנק העולמי?

"היינו בונים תחזית כלכלית - מנופחת ומוטעית - שמראה שאם נשקיע בתשתית כלשהי אז הכלכלה תצמח. מודלים מתמטיים של כלכלה מודרנית מאפשרים לעשות את זה די בקלות - אתה יכול לעצב את הסטטיסטיקה ולהציג את הנתונים כמעט בכל דרך שתרצה. בבנק העולמי היו מומחים טובים שראו את הרמאות, אבל הבוסים שלהם הפעילו עליהם לחצים לטובתנו, ותמיד ניצחנו. כמו שאמר זוכה הנובל ומי שהיה הכלכלן הראשי של הבנק העולמי, ג'וזף שטיגליץ: אף אחת מהתחזיות של הבנק העולמי לא נעשו מנקודת מבט רציונלית, הן תמיד נעשו מנקודת מבט פוליטית".

מה קורה כשאתה אומר לא

שחררו את התנים

פרקינס, היום בן 64, אומר שהוא אותר ונבחן לתפקיד בזמן לימודיו לתואר במינהל עסקים באוניברסיטת בוסטון. השנה היתה 1968, והוא ניסה לחמוק מגיוס למלחמת וייטנאם באמצעות עבודה ממשלתית. מי שערך לו את הבדיקות היו ה־NSA, אבל מי שהעסיק אותו בסופו של דבר היתה חברת ייעוץ עסקי פרטית בשם MAIN. לדבריו, זוהי הצורה שבה המערכת מטשטשת את העקבות אל הממסד האמריקאי.

"ה־NSA גילו שאני אהיה מחסל כלכלי טוב ושיש לי כמה חולשות שיכולות לשמש כפיתיונות כדי לדוג אותי", הוא מספר, "אלו למעשה שלוש החולשות הגדולות של החברה שלנו: כסף, כוח וסקס. לא היה לי הרבה מאוד מאלו כגבר צעיר, וקלודין, האשה שנשלחה לאמן אותי, נתנה לי את כולן. היא היתה מאוד חכמה ופתיינית, היא לימדה אותי הרבה על סקס והיתה מאוד טובה בזה. היה הציעה לי הרבה כסף וכוח, ואני נפלתי בפח. עמוק בפנים תמיד ידעתי שמה שאני עושה לא בסדר, אבל היה לי קל לשכנע את עצמי אחרת".

הוא הוצב באינדונזיה, מאוחר יותר בפנמה, וקודם לתפקיד כלכלן ראשי ואחר כך לשותף. כשותף הוא הסתובב ברחבי דרום אמריקה והמזרח התיכון כדי לאתר הזדמנויות עסקיות חדשות, ואחת ההצלחות הגדולות שלו היתה בסעודיה. בכתביו הוא מתאר איך בתמורה להבטחת המשך שליטתו של בית המלוכה, גרם לסעודים להשקיע הון בבנייה אמריקאית של תשתיות וערים ברחבי הממלכה.

ההאשמות שמטיח פרקינס בממשל האמריקאי נשמעות קיצוניות במיוחד: "אם אנחנו לא אוהבים מנהיג מסוים, אנחנו מנסים להשחית אותו", הוא מספר, "אנחנו נכנסים למשרד של הנשיא הנבחר ואומרים: מזל טוב! ועכשיו אני רק רוצה להזכיר לך שצפוי לך הרבה מאוד כסף אם תלך בדרך שלי, או - בהנחה שתחליט למלא את ההבטחות הסוציאליסטיות של הקמפיין שלך - יכול להיות שתמצא את עצמך מגורש מהשלטון או מת. זה כמובן נאמר בצורה מרומזת יותר, אבל הם מבינים את הרמז. הם יודעים שאם אנחנו לא מצליחים להשחית את המנהיג אנחנו שולחים את מה שאנחנו מכנים 'התנים' (Jackals) והם מחליפים את השלטון או רוצחים את המנהיג. הם מכירים את הרשימה של הנשיאים שרצחנו או העפנו: חקובו ארבנז גוזמן מגואטמלה, סלבדור איינדה מצ'ילה, מוחמד מוסאדק מאיראן, עומאר טוריחוס מפנמה - שנרצח כי לא הצלחתי להשחית אותו - ועוד ועוד".

סקס וקוקאין

או למה פלשנו לפנמה

בראשית שנות השמונים התחיל המצפון לאמלל את פרקינס וסימן לו את הדרך החוצה ממשרדי הקורפורטוקרטיה. כבר שנים שהוא לא חלק מהמערכת - זו הסיבה לכך שרוב הדוגמאות שהוא נותן הן ישנות למדי, ומעוררות שאלה על הרלבנטיות שלהן להווה. אבל הוא גורס שדברים קורים בצורה דומה גם היום: "רק ביוני האחרון העפנו את הנשיא הנבחר של הונדורס מכיוון שהוא העלה את שכר המינימום ב־60%. זה לא מצא חן בעיני חברות המזון דול פוד, צ'יקיטה ברנדס ועוד כמה תאגידים אמריקאיים גדולים שנמצאים שם. אז הוא נחטף וגורש על ידי גנרל שאומן על ידי ארצות הברית".

איך אתה יודע שהתאגידים עומדים מאחורי ההפיכה?

"אני הייתי במרכז אמריקה כשזה קרה ושם כולם מדברים על זה. לצ'יקיטה, שהיתה פעם יונייטד פרוט, יש היסטוריה מאוד ארוכה של אלימות בדרום אמריקה. איימי גודמן מ'דמוקרסי נאו' (תוכנית רדיו וטלוויזיה עצמאית) דיווחה על זה בהרחבה, בעיתונות בדרום אמריקה מדברים על זה. אבל 'הניו יורק טיימס' והרבה מעיתוני המיינסטרים בארצות הברית לא מאוד טובים בלדווח על דברים כאלה, גם מפני שהתאגידים הגדולים מממנים הרבה מהמודעות שלהם, וגם כי צ'קיטה ודול מחזיקים לוביסטים חזקים מאוד בוושינגטון".

הדברים של פרקינס נשמעים קצת מטורפים, בניגוד לצורת הדיבור הנעימה והמנומקת שלו. מובן שלא כולם קונים את זה. סבסטיאן מלאבי מ"הוושינגטון פוסט", למשל, כינה אותו "סוחר שחצן של נונסנס", "הניו יורק טיימס" התעלם ממנו לאורך השנה וחצי ששהה ברשימת רבי־המכר שלו. קולגה של פרקינס אמר ל"בוסטון גלוב": "אני חושב שג'ון שכנע את עצמו שהרבה מהדברים האלה הם נכונים".

חלק מהטענות שהוא מעלה באמת מרחיקות לכת: הוא טוען, למשל, שהנשיא בוש האב פלש לפנמה כי למנואל נוריאגה, שליט פנמה, היו תמונות של בוש הבן מסניף קוקאין וחוגג בסקס קינקי. גם העובדה שבנוסף לספריו הכלכליים כתב פרקינס חמישה ספרים בנושא שמאניזם לא בדיוק קשרה לו אוהדים במדיה הפופולרית.

אבל זה שאתה פרנואיד לא אומר שלא רודפים אחריך, וגם אם פרקינס מגזים או הוזה, הרבה מהטענות המרכזיות שלו אינן יוצאות דופן במיוחד. הוא מדגיש שלא מדובר בתיאוריית קונספירציה. הוא פשוט מציג דברים - רובם ידועים למדי - בצורה אחרת, וגם אם המציאות היא בכל מקרה עניין יחסי, המציאות שפרקינס בוחר להציג מצליחה לעורר שאלות ודיונים ברחבי העולם.

ההפיכה בצ'ילה צילום: איי אף פי

יש אלטרנטיבות

או השינוי מגיע מתוככם

בסופו של יום, פרקינס הוא גם אדם אופטימי. הוא מאמין שהמשבר הכלכלי מביא איתו התחלה של שבירת הקורפורטוקרטיה: "הרבה מהמנכ"לים שעושים את הדברים האלה מתחילים להבין שהמערכת מתפוררת, שיש אמת בדברים שלי, הרבה מהם מזמינים אותי להרצות אצלם. הם בני אדם, יש להם משפחות, והם רוצים להתחיל להסתכל על אלטרנטיבות, על לאן כדאי לנו ללכת מכאן.

"הם יודעים, כמו כל מי שקרא את הספרים שלי, שאני לא מחפש להעניש אף אחד. יש לי נכד, אני רוצה ליצור עולם טוב יותר ואני קפיטליסט. בספר החדש אני אומר את זה שחור על גבי לבן. אני פשוט לא מאמין בצורה של הקפיטליזם שהיתה לנו ב־40–50 השנים האחרונות, שהיא בעיני מוטציה. הקפיטליזם קיים כבר בערך 400 שנה, היו לו הרבה צורות שונות, ובחצי המאה האחרונה הוא קיבל צורה מאוד הרסנית, מוטציה שמבוססת בצורה מעורפלת על הכלכלן מילטון פרידמן, שמאוד השפיע בתקופת רייגן. זה מודל שהתברר ככושל עבור רוב האנשים, אף על פי שהוא יצר הרבה מאוד מיליארדרים.

"לפחות 24 אלף אנשים מתים כל יום מרעב או מחלות שקשורות ברעב - אף על פי שיש לנו מספיק משאבים כדי שזה לא יקרה. כדי שאחוז קטן של האוכלוסייה יהיה מאוד עשיר, אתה צריך שחלק גדול של האוכלוסייה יתפקד כעבדים. יצרנו כלכלה שבה פחות מ־5% מהאוכלוסייה - תושבי ארה"ב - צורכים יותר מ־25% מהמשאבים. מבחינה מתמטית, זה כישלון. אתה לא יכול למכור את המודל הזה לסין, הודו או אמריקה הלטינית. הדרך היחידה להפיץ אותו היא אם היו לנו חמישה או שישה עולמות נוספים. ואין לנו”.

אז מה הפתרון?

"בספר החדש אני מציע סוג של קפיטליזם שמבוסס על יצירת רווח, אבל תוך שמירה על אחריות חברתית וסביבתית. אנחנו, בתור צרכנים, צריכים לקנות רק מחברות שעומדות במחויבות הזו, ואם מסה קריטית מאיתנו יסרבו לקנות מחברות שעושות דברים רק בשביל הרווח, הן יצטרכו להשתנות".

זה עד כדי כך פשוט?

"יש עוד כמה דברים, אבל כן. זה עד כדי כך פשוט. אובמה נמצא במצב מאוד קשה, הוא מתחיל לגלות שלקורפורטוקרטיה יש הרבה מאוד כוח. אנחנו צריכים להבין ששינויים תמיד באים מהעם. עשינו את זה הרבה פעמים לאורך ההיסטוריה: העבדות לא הסתיימה כי לינקולן מצא את עצמו בבית הלבן - העבדות הסתיימה משום שהעם שם את לינקולן בבית הלבן והיה מוכן להילחם עבור זה; הנהרות בארה"ב היו מזוהמים כשהייתי בבית ספר למינהל עסקים, ועכשיו הנהרות האלה נקיים - הכרחנו את החברות לנקות אותם”.

אבל אנחנו לא באמת יודעים את כל האמת על החברות האלה. בתור מחסל כלכלי אתה בטח יודע יותר ממני על מידת ההונאה שלהן.

"את די צודקת ואנחנו צריכים למצוא דרכים טובות יותר למדוד את הדברים האלה, אבל בינתיים הרבה מידע מהימן זמין באינטרנט. גם אם הוא לא תמיד לגמרי מדויק, זה יותר טוב מכלום. אנחנו צריכים לשפר את זה, וברגע שחברות יבינו שזה מה שאנחנו דורשים - הן ינועו בכיוון הזה יותר ויותר.

"היתה לנו, כאזרחים, הצלחה אדירה כשבאמת כיוונו את הלב שלנו והמוח שלנו למשהו ספציפי. עכשיו אנחנו צריכים ללכת על משהו רחב יותר ולהגיד: המטרה הכוללת לא יכולה יותר להיות מיקסום רווחים בלי שום קשר לכלום. המטרה החדשה צריכה להיות להרוויח, אבל רק בתנאים של יצירת עולם אחראי חברתית וסביבתית".