גם בסין: טוקבקיסטים סמויים בתשלום

בהקשר האינטרנטי, השלטון הסיני נתפס כמי שמתמחה בעיקר בחסימות. "חומת האש הגדולה" מופעלת זה שנים כדי לחסום ולצנזר כל תוכן שאינו נוח לשלטון בבייג'ינג, והתשובה למחאות ולהפגנות היא בדרך כלל עוד חסימות: פייסבוק וטוויטר, למשל, נחסמו בכל המדינה בשבוע שעבר בעקבות המהומות בעיר אורומצ'י.

אבל לאחרונה מתגלית מגמה מעניינת, מתוחכמת ואולי גם מסוכנת יותר ביחסי הממשל והרשת. הממשל הסיני מעודד את פקידיו ללמוד ולהבין רשתות חברתיות ואתרי תוכן, ולהשתמש בהם כמה שיותר כדי להעביר את המסרים הרשמיים.

הממשלה הסינית מעסיקה כבר כמה שנים מגיבים בשכר בפורומים. לפי דיווחים, הם מקבלים 5 מאו (חצי יואן, בערך 30 אגורות) על כל תגובה אוהדת שהם כותבים, וכמה אמצעי תקשורת מעמידים את מספרם על 30 אלף. אבל בכך לא מסתיימת המעורבות השלטונית ברשת.

באורומצ'י, למשל, במקביל לחסימת אתרים מהירה וניתוק מיידי של העיר עצמה מחיבור לאינטרנט בכלל, הממשל עשה מאמצים עצומים להזרים כמה שיותר מידע משלו, גם באינטרנט וגם באמצעי תקשורת מסורתיים יותר, כשעיתונאים מקומיים וזרים הוזמנו לאורומצ'י. המדיניות הזו נמצאת בניגוד חד לאירועים בלהסה בשנה שעברה, אז טיבט כולה נחסמה לחלוטין לתקשורת.

חייל באורומצ'י. הצבא ברחוב, וכוחות התעמולה פועלים בפייסבוק צילום: אי פי אי

יש באירועים הד, ככל הנראה, לדבריו של נשיא סין, חו ג'ינטאו, בתחילת השנה, אז הוא הורה לגופי התעמולה להתנסות ב"יותר שקיפות" ובעיקר ללמוד את המדיה החדשה. לשיטת חו, כמעט בלתי אפשרי להסתיר אירועים כמו מהומות והפגנות המוניות, ולכן צריך ללכת בדרך ההפוכה, להציף את הרשת באינפורמציה וכך לדאוג שעמדת הממשלה תהיה זו שתישמע. באורומצ'י זה עבד לא רע בכלל.

המגמה הזו מדאיגה כיוון שהיא מצביעה על תחכום גדול ועל עקומת למידה מהירה של שוללי חופש הביטוי. אבל יש גם נקודות אור: האינטרנט חדר לחברה העירונית בסין באופן גורף כל כך, עד שאפילו פקידי ממשל רבים מחזיקים בבלוגים אישיים, משם מסתנן לעתים מידע שלא בהכרח מתיישר עם הקו הממלכתי. כך, למשל, שוטר במחוז חוביי סיפר בבלוג על התנהגות המשטרה בתקרית בחודש שעבר בעיר שישואו.

בתקרית השתתפו עשרות אלפי מפגינים בעקבות מותו של צעיר בנסיבות חשודות וחשש שהמשטרה מטייחת את החקירה: מכל המקורות הרבים, דווקא הבלוג של השוטר היה זה שחשף את מנגנון קבלת ההחלטות לקראת דיכוי ההפגנה, ובעיקר את הבלבול והמבוכה בצמרת - כשהשלטונות מנסים נואשות לא לאבד שליטה, אבל גם לא להחמיר את הרגשות השליליים.