$
חברה וסביבה

ניתוח כלכליסט

משבר הפליטים: אירופה חושבת שהיא בשליטה

זרם הפליטים לאירופה מתגבר ומתחילת השנה נכנסו אליה, על פי הערכות, למעלה מחצי מיליון בני אדם — יותר מכפול ממספר הנכנסים ב־2014 כולה. מנהיגי היבשת השסועה מנסים לגבש מדיניות שתעצב את פני מדינותיהם בעשור הקרוב, אבל ייתכן שכל העולם צריך לחשוב אחרת לפני שהמיליונים מאפריקה יחלו לצעוד

מיכאל פרל 07:2016.09.15

זרם הפליטים והמהגרים לאירופה נמשך ואף גבר השבוע. על פי הערכות של הארגון הבינלאומי להגירה (IOM), מתחילת השנה נכנסו לאירופה כ־440 אלף בני אדם — מספר שיא שהוא יותר מכפול ממספר הנכנסים בכל שנת 2014. הערכות אחרות, של האו"ם ושל ארגונים בלתי ממשלתיים, מדברות על יותר מחצי מיליון בני אדם שנכנסו ליבשת, כ־310 אלף מהם הגיעו דרך יוון.

מרבית המהגרים מגיעים מסוריה, עיראק ואפגניסטן, חוצים את טורקיה באין מפריע ונכנסים ליוון, שלא משקיעה מאמצים בבלימתם או ברישומם. משם הם ממשיכים למקדוניה — שהכריזה בסוף השבוע כי בכוונתה להקים גדר בגבול יוון — ומשם לסרביה. על פי הערכות, יותר מ־7,000 מהגרים חוצים את הגבול בין שתי המדינות מדי יום.

 

מפגינים קוראים לקליטת פליטים בליסבון מפגינים קוראים לקליטת פליטים בליסבון צילום: איי אף פי

 

מסרביה עוברים המהגרים להונגריה — שדרכה עברו כבר כ־170 אלף איש מתחילת השנה. ביום שני נכנס להונגריה מספר שיא של מהגרים – 9,000 – דרך הגבול עם סרביה. אתמול קיים ראש הממשלה ההונגרי ויקטור אורבן את הבטחתו ואטם את הגבול. כניסת המהגרים באזורים שבהם נבנתה גדר בגובה 3.5 מטרים נמנעה באופן מוצלח, ואילו באזורים האחרים היו אלה החיילים והשוטרים שבלמו את כניסתם. אלה שהצליחו להיכנס נעצרו על ידי כוחות הביטחון ההונגריים ונשלחו למחנות מעצר בגין הסגת גבול.

 

אתמול הצטברו בגבול בין שתי המדינות אלפי מהגרים שלא מסוגלים להמשיך במסע, אך גם לא רוצים לחזור אחורה. "אולי ננסה מסלול עוקף: דרך קרואטיה, משם לסלובניה ובסוף לאוסטריה", אמר לרויטרס עימאד, פליט סורי שממתין במחנה בסרביה.

 

 

 

מדינה נוספת שהחלה לבלום את הכניסה אליה היא דווקא גרמניה, שהציבה נקודות בידוק באזורי המעבר העיקריים בינה לבין אוסטריה. מהלך זה אמנם לא מהווה שינוי במדיניות המקלה בקליטת הפליטים, שעליה הכריזה הקנצלרית אנגלה מרקל לפני כשבוע, אך מדובר בניסיון למתן את כמויות וקצב כניסת המהגרים למדינה. אתמול הודיע ראש עיריית מינכן דיטר רייטר – מהערים המרכזיות במאמץ קליטת המהגרים – כי עירו לא מסוגלת לקלוט עוד מהגרים.

 

רבים מהמהגרים מחליטים להמשיך לשבדיה העשירה, שראש ממשלתה הסוציאליסט סטפן לופבן הביע נכונות לקלוט פליטים בפגישתו עם מרקל בשבוע שעבר. את הדרך לשבדיה הם עושים דרך דנמרק — שממשלתה הימנית הבטיחה לבלום את ההגירה למדינה. בשבוע שעבר עצרה דנמרק את תנועת הרכבות מגרמניה לעריה, וניסתה לאטום את הגבול. ואולם, בסוף השבוע היא נכנעה ללחץ ונתנה למהגרים לעבור באין מפריע בדרכם לשבדיה. כל מהגר שנכנס מגביר את סימני השאלה בנוגע לאופן ההתמודדות הקולקטיבי של היבשת עם התופעה, וכן את המתח בתוך המדינות ובין חברות האיחוד האירופי.

 

השסע האירופי החדש

 

הפתרון היחיד שהתיימר עד עתה לעשות סדר בכאוס הוא הצעתו של נשיא הנציבות האירופית ז'אן קלוד יונקר לקליטת 160 אלף המהגרים והפליטים הנמצאים היום ביוון, באיטליה ובהונגריה — מדינות שכבר הפכו לשערי הכניסה ליבשת. "המספרים הם לא פחות ממדהימים. עבור חלק מהאנשים הם מפחידים", אמר יונקר. ואולם לדבריו, עכשיו זה לא הזמן להיבהל אלא לפעול. "זה הזמן לפעולה אמיצה, נחושה וממוקדת", הכריז.

 

על פי התוכנית המוצעת, בשלב הראשון פליטים ומהגרים ייקלטו במדינות האיחוד האירופי בעזרת מכסות מוגדרות שייקבעו על פי השטח, גודל האוכלוסייה והתמ"ג של המדינה. בשלב השני בכוונתו לעשות שינוי יסודי במדיניות ההגירה של האיחוד האירופי. ראשית, מדיניות ההגירה תהיה צנטרליסטית ותנוהל רובה ככולה מבריסל. מוסדות האיחוד האירופי יקימו מינהלת הגירה, שתהיה אמונה על מימוש המכסות במדינות השונות. העבודה של המינהלת תחקה את שיטת הגרין קארד בארה"ב, שמאפשרת שהייה חוקית של זרים לזמן מוגבל, ושיטת הבלו קארד — שיטה הנהוגה בגרמניה שמאפשרת לזרים לעבוד באישור. לדברי יונקר, המדיניות החדשה תמגר את תעשיית ההברחות ותאפשר לסייע לפליטים באופן שלא יפגע במדינות הקולטות.

 

הצעתו של יונקר אמנם אושרה בסוף השבוע בפרלמנט האירופי ברוב גדול, אך היא נושאת אופי הצהרתי בלבד משום שאינה מחייבת את המדינות החברות באיחוד, שחלקן מתנגד לה בכל תוקף. אירופה חלוקה ומפולגת וקשה להאמין כי תמצא פתרון הולם לבעיה בזמן הקרוב. את חזית ההתנגדות לתוכניתו של יונקר מובילות מדינות מזרח ומרכז אירופה, שמתנגדות למכסות מחייבות והסכימו עד כה לקלוט כמות סמלית בלבד של פליטים, ובתנאי שאלה יהיו נוצרים.

 

"אסור שהקריאות לסולידריות יהפכו לסחיטה", אמרה בשבוע שעבר ראשת הממשלה של פולין אווה קופאץ'. דברים ברוח דומה אמר גם ראש ממשלת סלובקיה רוברט פיקו, שהצהיר כי המכסות הן לא הדרך הנכונה לפתור את המשבר. "אסור להיכנע לתכתיביהן של צרפת וגרמניה. יש לנו רעיונות משלנו, אינפורמציה מדויקת והזכות להביע את דעתנו". כך גם ראש הממשלה הצ'כי, שהצהיר שמדינתו לא תסכים למכסות, והציע להתמקד במניעת כניסת מהגרים חדשים לפני שמפזרים את אלה שכבר הגיעו. כך התבטאו גם מנהיגי רומניה ובולגריה. לעומתן, מדינות כמו צרפת, גרמניה, ספרד, בלגיה ופינלנד כבר הודיעו שיסכימו לתוכנית ולמכסות הפליטים. פינלנד הגדילה לעשות וכעת היא מקדמת חוק שיגדיל את נטל המס על בעלי הכנסות גבוהות כדי לממן את הקליטה. דנמרק, בריטניה ואירלנד אמנם אינן מחויבות באופן חוקי להחלטה, אך הן כבר הודיעו כי יקבלו כמה אלפי פליטים באופן וולונטרי.

 

הצד של האפוקליפסה

 

לדברי פרופ' ארנון סופר, התוכנית של יונקר, ההתעקשות הגרמנית וההתנגדות המזרח־אירופית אינן אלא דיון תיאורטי שיתנפץ מול נחשול האנשים שישטוף את אירופה וששיאו עוד לפנינו. "מי שקובעים את כללי המשחק הם לא האירופים. כל הדיונים של הממשלות והמוסדות האירופיים על פיזורם של 160 אלף המהגרים זה מצוין, אך הם לא רואים את התמונה הכוללת", פוסק סופר, מומחה בנושאי מים ודמוגרפיה וראש קתדרת חייקין לגיאו־אסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, בשיחה עם "כלכליסט".

 

החזון של סופר לגבי אירופה הוא לא פחות מאפוקליפטי. לדבריו, גל ההגירה המרשים מסוריה אינו אירוע בודד, אלא תהליך ארוך שלא התחיל השנה ולבטח לא יסתיים בה. "מדובר באירוע שהוא מפנה גלובלי שאולי מחזיר אותנו אל דפי ההיסטוריה והתיאורים על נדידות העמים, כמו תנועות האוכלוסייה שהחלישו את האימפריה הרומית עד שמוטטו אותה". הוא מעריך כי רק בשטחי המזרח התיכון נמצאים כ־100 מיליון מהגרים פוטנציאליים שבהדרגה ילכו בעקבות בני עמם ששוטפים את מדינות אירופה בימים אלה. "יש פה תערובת של פליטי מלחמות, מהגרי עבודה וכן פליטי אקלים".

 

סופר מסביר כי אוכלוסיית המזרח התיכון הכפילה את עצמה בתוך 30 שנה, וכמעט במקביל התרחשו שינויי אקלים דרסטיים. השילוב הזה יצר מציאות של עוני, מחסור במזון והיעדר תעסוקה. לכך התחברו אירועי האביב הערבי, שהולידו קונפליקטים מזוינים שרק העצימו את המצוקות של האוכלוסיות הללו.

 

חיזוק לדבריו של סופר ניתן היה לשמוע בדברים שאמר בסוף השבוע ראש יוניצ"ף במזרח התיכון וצפון אפריקה פטר סלאמה. "יהיו עוד מיליונים על גבי מיליונים של פליטים שיגיעו לאירופה, וזה עוד רק מאזור סוריה", סיפר לרויטרס.

 

במקרה של אפריקה המצב אף חמור יותר. לדברי סופר, אוכלוסיית היבשת, שמונה כיום כמיליארד בני אדם, צפויה לגדול פי 1.5 בתוך עשור. "קצב הפיתוח באפריקה לא מצליח לתת מענה לרוב האוכלוסייה הקיימת, שלא לדבר על העתידית. איפה האנשים הללו יחיו? מה הם יאכלו? היכן הם יעבדו?", הוא שואל.

 

"באפריקה התייבשו 800 אגמים בשני העשורים האחרונים. בתנאים אלה ועם צמיחה דמוגרפית מהירה, יבשת מסוכסכת ומנהיגים מושחתים, יש להניח כי מיבשת אפריקה האומללה ייצאו עוד 100–200 מיליון בני אדם".

 

סופר נותן כדוגמה את אזור הנילוס, שבו מתגוררים כ־400 מיליון איש. "המים בנילוס פוחתים והולכים, ובכמויות כה גדולות של צריכת מים רעיון ההתפלה אינו רלבנטי. כולם היו רוצים לברוח משם, וכבר עכשיו כל מי שרק יכול בורח". לדבריו, המסע זה כבר החל עם נדידת עשרות אלפי סודנים, אריתראים ואתיופים למצרים וללוב, ומשם לאירופה וישראל.

 

סופר מסביר כי במציאות כזו אף חוק או פעולה של ממשלה אירופית או של מוסדות האיחוד לא יעזרו לבלום את גל הפליטים. "לא יעזור גם אם יפציצו את כל סירות הדייגים שלחופי טורקיה או לוב. כשיש כל כך הרבה אנשים שמשאירים הכל מאחור ורוצים רק דבר אחד — להגיע לאירופה — שום דבר לא יעזור".

 

לדברי סופר, החריגה היחידה בחוסר האונים האירופי היא בריטניה, שהגבול הטבעי שלה עם שאר היבשת וחוקי ההגירה הנוקשים של ממשלתה עשויים להפחית או אף לבלום את התופעה. "כל עוד המהגרים לא מנסים לחצות את תעלת למאנש מצרפת לבריטניה — דבר שלא נראה לעין בעתיד הקרוב — מצבם של הבריטים טוב בהרבה".

 

"אנשים עוברים מרע לטוב"

 

סופר גם טוען ששיטת המכסות בחלוקת המהגרים בין מדינות האיחוד איננה רלבנטית. לדבריו, מהגר ששם את פעמיו אל עבר גרמניה או שבדיה, לא יסכים "להתפשר" על סלובקיה — ולא משנה על מה הוסכם בישיבה בבריסל. "מהר מאוד ימצאו את כל אותם האנשים שיישלחו לרומניה, פולין וכו', במדינות העשירות יותר — אם בכלל הם יסכימו לנסוע למזרח מלכתחילה".

 

עוד מספר סופר כי לאחר שיגיעו למחוז חפצם, יהיה זה בלתי אפשרי להחזיר אותם לארצם. "במקרה של הסורים, צריך להבין שהסכסוך שם לא הולך להסתיים בקרוב. באשר לשאר המהגרים — שינויי האקלים ודאי לא ייעלמו אלא אף יחריפו".

 

לדבריו, גם אם אכן ירצו להחזיר חלק מהפליטים למקומות בטוחים, הם לעולם לא יסכימו. "אנשים עוברים מרע לטוב — לא להפך. מי שטעם את החירות והשפע באירופה לא יחזור למזרח התיכון המשוסע, ויש לכך הרבה דוגמאות היסטוריות".דברים ברוח דומה אמרה בשבוע שעבר מרקל, שהודתה שמרבית הפליטים ייקלטו בסוף בגרמניה ולא יחזרו לארצם.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x