שכחו אותם בבית: כך דפקה הפזרנות של דור הבייבי בומרז את עתיד ילדיהם
הם מובטלים, חזרו לגור עם ההורים, לא ממהרים להתחתן, וממש לא כדאי לדבר איתם על הבאת ילדים לעולם: ילידי שנות השמונים משלמים היום את המחיר על החובות שצברו הוריהם בגלל ניהול כלכלי שגוי. תמונת מצב מדכאת במיוחד
הצעירים של היום, בארה"ב וברחבי העולם, נדפקו בגלל הפזרנות הפיסקאלית והניהול הכלכלי השגוי של ההורים שלהם. ניל הוואי, מהתיאורטיקנים המובילים בעולם בנושא פער הדורות, ציין לאחרונה את "החמדנות, קוצר הראייה והתמיכה העיוורת של דור הבייבי בום", שאליו הוא עצמו משתייך, "שהפיל את הכלכלה העולמית על הברכיים".
אולם כיצד בדיוק נדפק דור המילניום? הבה נמנה את הדרכים. נתחיל בכלכלה. הצעירים סבלו מהמיתון הגדול יותר מכל דור אחר. מנתוני מפקד האוכלוסין האחרון בארה"ב עולה ששווי ההון החציוני של אנשים מתחת לגיל 35 נפל ב־37% בשנים 2005-2010, בעוד שההון של אנשים מעל גיל 65 ירד ב־13% בלבד.
פער העושר בין הצעירים והמבוגרים באמריקה כיום הוא הרחב ביותר בהיסטוריה. על פי מחקר שערך מכון המחקר Pew עולה כי שווי ההון החציוני של משקי בית שבראשם עומדים אנשים בני 65 ומעלה עומד על 170,494 דולר, גבוה ב־42% משהיה ב־1984. לעומת זאת, שווי ההון במשקי בית של אנשים צעירים יותר הוא 3,662 דולר, צניחה של 68% מלפני רבע מאה.
שוק התעסוקה רווי
על פי ממצאי המחקר, הדור המבוגר יותר "נהנה מהזמנים הטובים" בכל התחומים, החל מכלכלה חזקה ועד לעלייה מתמשכת במחירי הבתים. בניגוד לכך, התחזיות בנוגע לדור הצעיר יותר קודרות ואינן מצביעות על שיפורים בעתיד הנראה לעין.
אחת הסיבות המרכזיות לכך: ההורים שלהם מוכי החובות אינם ממהרים לפרוש ממקומות העבודה שלהם, ומאלצים בשל כך את דור הצעירים להשהות את הקריירות שלהם.
נשיא ארה"ב ברק אובמה עם סטודנטים, בבית הלבן ביוני צילום: בלומברג
"על פי רוב, המעסיקים ממנים אנשים בעלי ניסיון לעמדות הנמוכות שבדרך כלל מיועדות לסטודנטים שרק סיימו את התואר, וזאת בשל המאגר הגדול של מועמדים שעומד בפניהם. באופן כללי, כששיעור האבטלה עולה, הראשונים שמוותרים עליהם הם הצעירים הלא מיומנים", מסביר קייל סטורמס, שסיים לא מזמן את לימודיו באוניברסיטת צ'פמן בקליפורניה.
שיעור האבטלה של צעירים בני 18-29 בארה"ב עומד על 12% - גבוה בכמעט 50% מהממוצע הארצי. עם זאת, המצב בארה"ב טוב יחסית לשיעורי האבטלה המאיימים של 50% בקרב צעירי ספרד ויוון, 30% באיטליה ו־22% בצרפת ובבריטניה.
בנוסף, הדור הנדפק נכנס לתקופת הבגרות, כשהוא מנוטרל כבר על ידי החובות שצבר דור הבייבי בום, שהולכים ויוצאים משליטה. חוב דור הבייבי בום בארה"ב טיפס ל־50 אלף דולר לאדם. ביפן, המינוס שיעבור לדור הבא עומד כבר על 95 אלף דולר לאדם.
ישנם כמובן גם החובות שצברו בני דור המילניום בעצמם. על פי הערכות מגזין "פורבס", הסטודנט הממוצע מחזיק בחוב של 12.7 אלף דולר לכרטיסי אשראי וגורמים נוספים. הלוואות הסטודנטים גדלו בהתמדה בעשורים האחרונים לממוצע של 27 אלף דולר להלוואה. ברחבי ארה"ב החובות המצטברים על שכר הלימוד קרובים לטריליון דולר.
בוגרי הרווארד. הסטודנט הממוצע מחזיק בחוב של 12.7 אלף דולר צילום: בלומברג
המחקר של מכון Pew מצא שעם הנפגעים הקשים ביותר נמנים סטודנטים ממוסדות פחות יוקרתיים ובעלי התארים במקצועות מדעי הרוח. מחצית מקרב מסיימי תואר במשפטים ב־2011 לא הצליחו למצוא עבודה בתחום המשפטי תשעה חודשים לאחר סיום התואר. אך חשוב לציין כי לא רק עורכי הדין והאמנים נפגעים. באופן כללי, ההכנסה של בעלי תואר אקדמי צנחה במהלך עשור האחרון ב־11% עבור הגברים וב־7.6% עבור הנשים.
וכך, בני דור המילניום מיואשים לגבי עתידם. על פי מחקר של אוניברסיטת ראטגרס, 56% מהתלמידים שסיימו לאחרונה את התיכון אינם חושבים שיהיו במצב פיננסי טוב יותר מההורים שלהם, ו־14% בלבד סבורים שמצבם יהיה טוב יותר. השכלה אקדמית אינה משנה בהרבה את הנתונים: 58% ממסיימי התואר לאחרונה אינם חושבים שיצליחו יותר מהדור הקודם, ו־16% בלבד חשבו שיהיו במצב טוב יותר.
בלית ברירה, הצעירים נאלצים לדחות את כניסתם לעולם המבוגרים. המחקר של Pew מצא כי קרוב לשליש מבני 18–34 דחו תוכניות להתחתן או להיכנס להיריון בשל המיתון, ורבע חזרו לגור עם ההורים. וכך, ההחלטות הללו הובילו לירידה של 11% בשיעור הילודה ב־2011, בעוד ששיעור החתונות נפל ב־6.8%. הדורות לאחר דור הבייבי בום עלולים להוליך את אמריקה הפורייה לעבר אסון דמוגרפי, בדומה לזה שאירע בחלקים של אירופה ויפן.
אם בני דור המילניום יצליחו אי פעם לצאת מבית ההורים, הם ייאלצו לעבור לדירות שאינן בבעלותם. ברוח זו, ישנם לא מעט דיבורים על היווצרותו של "דור השכירות", שיחליף חברה המבוססת ברובה על בעלות על מגורים בפרברים באמצעות מעמד חדש של שוכרי דירות בערים.
ובכל זאת, היכן דור המילניום מדמיין את בית חלומותיו? על פי מחקר שנערך בחברת הייעוץ פרנק מגיד אסושיאייטס, 43% מתארים את הפרברים כ"מקום האידיאלי לגור בו", בהשוואה ל־31% מבני הדור הקודם. אף שרוב בוגרי אוניברסיטה בשנות ה־20 לחייהם מעדיפים לגור בערים הגדולות, רק 17% מדור המילניום אומרים שהם רוצים להשתקע בעיר. שיעור דומה הביע העדפה למגורים בכפרים או בערים קטנות.
הצעירים נוטים לשמאל
בהינתן הבחירות לנשיאות ארה"ב שבפתח, נראה שהמיתון הגדל גרם לצעירים רבים לאמץ דעות שמאלניות יותר. מחקרים מראים כי דורות שגדלים בזמן מיתונים פתוחים יותר לתפיסות התומכות בפיקוח ממשלתי על חלוקת ההכנסות. מכיוון שצעירים מעטים משלמים מסים גבוהים, הם פחות מתנגדים לכך מהמצביעים המבוגרים יותר. הנטייה הזו לכיוון שמאל באה לידי ביטוי לאחרונה בכמה מערכות בחירות שנערכו ברחבי אירופה.
אולם מומחים, בהם האסטרטג הדמוקרטי רוי טשיירה, טוענים כי לא רק הכלכלה פועלת לטובת הדמוקרטים. נושאים חברתיים כמו נישואים חד־מיניים, שוויון זכויות לנשים והגירה גורמים לרוב הצעירים לבחור בדמוקרטים. מחצית מהצעירים, למשל, תומכים בנישואים חד־מיניים, זאת לעומת שליש מדור הבייבי בום.
פנסיות יקרות
הרפובליקנים רוצים לגרש היספאנים צעירים ולקצץ בהשקעות מסוימות כמו סלילת כבישים ופיתוח מיומנויות. הדמוקרטים לעומת זאת נחושים, כך נראה, למשכן את העתיד בשל הוצאות גבוהות על פנסיות, המכוונות בעיקר לאוכלוסיית הבייבי בום המזדקנת. הם בוחרים בחובות ובמדיניות כלכלית שאינה ידידותית לצמיחה המהירה הנחוצה להבטחת ניידות כלפי מעלה לדור החדש.
ההצלחה של הדור הבא צריכה להיות השאיפה של כולם, גם של מי שמצבם ממשיך להיות טוב. בסופו של דבר, עד 2020 הצעירים הללו יהוו שליש מכלל המצביעים לבחירות הכלליות בארה"ב. אם עד אז הם ימשיכו להיות הדור שנדפק יותר מכל דור אחר, הם לא יהיו היחידים שיסבלו מכך. אמריקה כולה תידפק יחד איתם.
