היציאה מלשכת האבטלה עוברת דרך סכין המנתחים

בחג המולד הקרוב תקבל אמנדה האק, אופטיקאית בת 24 מפרבר במישיגן, את אחת המתנות הנחשקות ביותר בקרב נשים צעירות: מתיחת בטן, באדיבות אחותה. הניתוח של האק נקבע ל־6 בינואר, ועד אז היא מתכוונת להעביר את עונת החגים האמריקאית באימונים מתישים ובמציאת סידור לבנה בן השנתיים, קונראד, בזמן שתתאושש בבית הוריה.

ברגע שהאק תשיב לעצמה את גזרת הביקיני שלה, היא מתכוונת לעלות על מטוס לבוקה רטון בפלורידה כדי להתחיל את השנה החדשה עם חיים חדשים, הודות לבטן החדשה. היא מעריכה כי הניתוח יסייע להערכה העצמית שלה ואפילו לסיכויי הקריירה. "אני פשוט ארגיש חטובה ומאושרת", היא אומרת.

מצבה של הכלכלה האמריקאית אולי לא מזהיר, אך אי אפשר לדעת זאת אם בוחנים את תעשיית הניתוחים הקוסמטיים. לאחר שחוותה ירידה קלה בשיאו של המיתון של 2008, בשנתיים האחרונות התאוששה תעשייה זו, אף שמרבית האמריקאים הידקו את החגורה כמעט בכל תחום אחר.

תעשיית הלוואות לניתוחים

בין 2009 ל־2010 הפחיתו האמריקאים את ההוצאות על מזון ב־3.8%; על דיור ב־2%; על ביגוד ב־1.4%; ועל בידור ב־7%. לעומת זאת, הם הוציאו 1.3% יותר על הגדלות חזה; 5.1% על שאיבות שומן; 8.1% על הרמת עפעפיים; ו־24.4% (!) יותר על הרמות ישבנים. עם זאת, ההכנסה האמריקאית הממוצעת נפלה באותה תקופה ב־0.6%, ל־62,481 דולר בשנה.

אז נכון, אנשים שיכולים להרשות לעצמם ניתוחים מסוג זה לרוב מחזיקים גם בהכנסה פנויה גבוהה יותר, אך דווקא מעטים מהם ממוקמים באחוזון העליון או אפילו קרוב לשם. על פי סקר שנערך ב־2009 על ידי האיגוד האמריקאי לניתוחים פלסטיים אסתטיים, קרוב לשליש מהעוברים ניתוחים קוסמטיים מרוויחים פחות מ־30 אלף דולר בשנה, וכ־70% מרוויחים פחות מ־60 אלף דולר בשנה. אולם מתברר כי מי שאינו יכול להרשות לעצמו את הניתוח מוצא דרכים לממן אותו: בשנים האחרונות קמה תעשייה שלמה שמטרתה להלוות כספים לאנשים שמעוניינים לשנות את הגוף שלהם. קיירקרדיט (CareCredit) של ג'נרל אלקטריק היא אחת מהחברות האלו, וקוסמטיק סרג'רי פייננסינג היא דוגמה נוספת. קיירקרדיט עובדת עם יותר מ־150 אלף רופאים ברחבי המדינה, וגובה שיעורי ריבית של עד 26.99% על ההלוואות.

רופאים לא מעטים מודים כי עונת החגים הנוכחית היא העמוסה ביותר שהם זוכרים. לדוגמה, היומן של המנתח של האק, ד"ר טוני יואון, תפוס לשלושת החודשים הבאים. בתוך ארבעה שבועות הוא צפוי לבצע 12 ניתוחים להגדלת חזה, 11 שאיבות שומן ושמונה מתיחות בטן. הפציינטים שלו מגיעים מכל המעמדות: מהמבוססים ועד לנאבקים, מהמצליחים ועד למובטלים. כאחד מכל שישה מטופלים של ד"ר יואון ילווה כסף כדי לשלם על ההליכים.

רופא נוסף שקשה להשיג אצלו תור הוא ד"ר ג'פרי קנקל, שמנהל קליניקה לניתוחים קוסמטיים בטקסס וטיפל בשנה שעברה לבדה בקרוב ל־2,000 מטופלים, 90% מהם נשים. לדבריו, הרוב מגיעים כדי לנסות להיראות צעירים יותר, אולם לאחרונה הוא הבחין כי לא מעט מהמטופלים מקווים שהניתוח יעזור להם גם לקדם את הקריירה. "ניתוח פלסטי עשוי לגרום להם להישאר תחרותיים", מסביר קנקל, "אנשים רבים מרגישים כי הניתוח מאפשר להם להישאר בעניינים".

יועצי תדמית ושיווק למנתחים

אנג'לה היטסוס היא דוגמה מייצגת של התופעה: בתחילת אוקטובר השתתפה הפיזיותרפיסטית ומעצבת הגנים בת ה־59 באירוע היופי Fab Over Fifty Beauty Bash ("להיראות נפלא אחרי גיל 50"), שנמשך יומיים במטרופולין פביליון במנהטן. תמורת דמי השתתפות בגובה 170 דולר, המשתתפות זכו לקבל ייעוץ מקוסמטיקאיות, מעצבי שיער, מומחה ל"מהפך של גיל המעבר", ומעל לכל, פגישה עם דרמטולוגים ומנתחים, שחלקם אף ערכו הדגמות חיות על הבמה. "יש לחץ להיראות צעירה במקום העבודה", אומרת היטסוס, שעברה כבר שלושה הליכים קוסמטיים בפניה: טיפול לייזר לשפה העליונה, שנפטר מקווים דקיקים ומקמטים; הזרקת ג'ובידרם מסביב לאף, שנועד למלא קמטים; ובוטוקס מסביב לשפתיים.

110 שנים עברו מאז שבוצעה מתיחת הפנים הראשונה בברלין. אם כך, מה מניע את הבועה של היום? אירוע היופי לנשים מעל גיל 50 הוא רק דוגמה אחת לתעשייה שפועלת באגרסיביות להרחבת הדמוגרפיה שאליה היא פונה. כיום ניתן לקנות ניתוח שאיבת שומן בהנחה דרך אתרים כמו גרופון, או לערוך מסיבת בוטוקס עם חברות. התקשורת מלאה בפנים ששונו באמצעות ניתוחים, החל בכוכבות מנופחות שפתיים בסיטקומים ועד ללחיים המודגשות של "עקרות בית אמיתיות" שכבשו את ערוץ בראבו.

במקביל, דרמטולוגים ומנתחים מעסיקים יועצים המתמחים בגיוס ובשימור לקוחות. "אנחנו קוראים לזה 'רשימה אינסופית של מטופלים בטייס אוטומטי'", מספרת קת'רין מאליי, המכנה את עצמה אסטרטגית שיווק אסתטי ומייעצת למנתחים פלסטיים כיצד להרחיב את העסקים שלהם, תוך שהיא מעניקה להם עצות מגוונות, החל בכיתוב למודעות בתחנות אוטובוס ועד ללבוש של עובדי משרד (צריכים להתלבש בהידור).

הקבלה הציבורית של הניתוחים הפלסטיים זינקה בשנים האחרונות: על פי הסקר של איגוד הניתוחים הפלסטיים, כיום 69% מהאנשים בגיל 18–24 אומרים כי הם מקבלים בהבנה הליכים קוסמטיים - עלייה של 7% מלפני חמש שנים.

אולם לטענת המבקרים, על אף שתיקון פה ושם נחשב על ידי רבים ככרטיס הכניסה לאושר, הדחף הבלתי נשלט לתקן את ההופעה החיצונית הוא בעל מחיר קולקטיבי הרסני. לטענת אן קריימר, מחברת הספרים "זה תמיד אישי" ו"להאפיר", מכיוון שכולנו נאבקים להיראות כמו אותה בחורה בעלת עיניים גדולות ועור מתוח, אנחנו למעשה מאבדים את היכולת לחוש חמלה כלפי אחרים ומתעלמים מערך הניסיון. "הגענו למצב שבו אנחנו מאמינים שהמראה הטבעי אינו יפה", היא מדגישה.

מזדקנות וגאות בזה

תפיסה דומה הביעו לאחרונה כמה מפורסמות שהעזו ויצאו נגד ניתוחים פלסטיים. "זה נוגד את העקרונות שלי, את הדרך שבה ההורים שלי גידלו אותי ואת מה שאני מחשיבה כיופי טבעי. לעולם לא אכנע", אמרה השחקנית קייט ווינסלט (36) באחד הראיונות שהעניקה. אמה תומפסון (52) יצאה בהתחייבות דומה: "אני לא עובדת על עצמי. אנחנו במגמה נוראה של רדיפה אחר הנעורים, שלפיה כולן צריכות להיראות בנות 30 בגיל 60".

"אישית, ניתוחים פלסטיים מרתיעים אותי", אומרת המלהקת ההוליוודית דניס צ'מיאן, שליהקה ללהיטים כמו "הרובוטריקים" ו"שודדי הקריביים". "אני חושבת שעבור שחקניות מבוגרות מדובר בפתרון הגרוע ביותר, מכיוון שהן חושבות שהן עוזרות לקריירה שלהן ונשארות בעניינים, אבל למעשה אנחנו פוסלים הרבה שחקניות מעל גיל 50 מכיוון שעברו ניתוח פלסטי".

בהמשך לדעות אלו, מתחילים לצוץ סימנים לרגיעה בלחץ התרבותי להתנגד לתהליך ההזדקנות. בקיץ האחרון, ארגון הרפואה האמריקאי קרא לסוכנויות הפרסום להפסיק "לשנות את התמונות באופן שיכול לקדם תפיסות לא מציאותיות של דימוי גוף". ואילו בבריטניה, הסוכנות לסטנדרטים בפרסום (Advertising Standards Authority) פסלה פרסומת של לנקום בכיכובה של ג'וליה רוברטס בשל "פוטושופ מוגזם".

בסופו של דבר, ייתכן כי גם השחקניות והדוגמניות שהיום שוללות מכל וכל את המחשבה על ניתוח ישנו את דעתן במשך הזמן. כפי שהגדירה זאת היטב העורכת של מגזין הנשים "אלור", לינדה וולס: "לא משנה מה, בסוף האנשים המזדקנים, גברים ונשים כאחד, מרגישים לכודים". היא מציעה לאותן דוגמניות ושחקניות שבוחלות היום בניתוחים "להרים לה טלפון כשיהיו בנות 50".