יומן וול סטריט: מרד הקפקייקס של ילדי ניו יורק

"המטרה שלי היא להראות שזה לא רק הרדיקלים והצעירים, אלא שגם משפחות הן חלק מהמאבק הזה", אומרת לי קירבי דסמרס, אשת עסקים ואמא של ג'ורג'יה, בת שנה וחצי.

דסמרס, בלוגרית ובעלת עסק לניהול מוזיקאים, הקימה לפני כשבועיים את תת־הארגון "הורים למען כיבוש וול סטריט". בסוף השבוע האחרון היא ארגנה את מחנה הלינה הראשון לילדים ב"כיכר החירות" - מטה המאבק של "כיבוש וול סטריט".

"זה היה נהדר", היא אומרת, “היו פה כ־500 הורים וילדים, מעבר לציפיות שלנו. זה היה מתחם קטן ונאלצנו לסרב לחלק מהאנשים, כך שאני חושבת שסך הכל הגיעו כ־600 איש". הילדים ציירו והתאפרו, שיחקו, שרו שירים ואכלו פיצה וקפקייקס. אחרי הפעילות חזרו רוב הקמפרים הביתה, ורק כ־80 הורים וילדיהם נשארו לישון מכורבלים ברחובות וול סטריט. "זה היה מאוד חמוד", אומרת דסמרס.

ג'ורג'יה דסמרס בפינת יצירה בכיכר החירות

איך מסבירים את מה שקורה פה לילדה בת שנה וחצי?

"לא מסבירים. בשביל הבת שלי זה מגרש משחקים. המוקד פה הוא יותר ההורים מהילדים, לעודד את המשפחות להיות מעורבות, להראות להן שזה מתחם בטוח".

וזה עבד?

"לגמרי. הרבה אנשים הודו לי, ולפחות בחמש ערים נוספים רוצים עכשיו לארגן אירוע דומה".

למרות החשיפה התקשורתית שזוכה לה התנועה, אנשי "כיבוש וול סטריט" עדיין נתפסים כחבורה די הומוגנית של היפים בשנות העשרים לחייהם, עם נטייה לדעות רדיקליות וחיבה לסמים. הורים אמריקאים מעדיפים לתמוך במחאה הזו מרחוק. הורים רבים, שקשייהם הכלכליים כוללים, למשל, תשלומי ביטוח בריאות של יותר מאלף דולר בחודש (למשפחה עם ילד אחד) או עשרות אלפי דולרים בשנה לחינוך פרטי - יודעים שהמאבק הזה הוא גם שלהם, אבל חוששים להגיע אל המאהלים. כדי לעודדם להגיע יצרה דסמרס מתחם נפרד שהכניסה אליו הותרה להורים בלבד, עם מאבטחים, תגי שם ורישום בכניסה וביציאה.

"אני חושב שזה מקום בטוח לחלוטין וחוויה נהדרת לילדים", אומר אנדרו רבין, מורה דובר עברית שביקר במתחם עם בתו בת ה־5, אביה. "רוב המשפחות באירוע היו די דומות", אומר רבין. "משפחות לבנות, ממעמד ביניים, ביניים־עליון".