בצורת היסטורית בסין מאיימת על מחירי המזון ויציבות המשטר

בעוד שממשלת סין מנסה לרסן את האינפלציה במדינה ולהרגיע את שוק הנדל"ן, איום אחר על מחירי מוצרי היסוד — ואיתו על יציבות השלטון — מגיע שוב מכיוון איתני הטבע: אגן נהר היאנגצה בדרום סין חווה את הבצורת הקשה ביותר זה 50 שנה. צילומים של נהרות ואגמים יבשים ואדמה חרבה מצטרפים

הבצורת הנוכחית באזור הפורה ביותר של סין, שמכונה לעתים "ארץ האורז והדגים", מעמידה סימני שאלה מעל אחד הפרויקטים הגדולים ביותר שיזם השלטון הסיני בכל שנותיו: פרויקט הטיית המים מדרום לצפון. תהיות נוספות עולות באשר לתרומה של פרויקט דגל אחר, סכר שלושת הערוצים, הסכר ההידרו־אלקטרי הגדול בעולם, להתייבשות הנהרות ולמצבם החמור של מיליוני תושבים.

הצטמקות של 87%

ממשלות מקומיות באזור כבר הכריזו על 1,300 אגמים ומקווי מים כ"מתים", כלומר שאין לשאוב מהם מים להשקיה או לשתייה, כולל אגם פויאנג, מקווה המים המתוקים הגדול ביותר בסין, ששטחו הצטמק ב־87% לעומת התקופה המקבילה בשנים קודמות. האגם השני בגודלו במדינה, אגם דונגטינג שבמחוז חונאן, התייבש כמעט כליל, ותמונות של האגם, שנראה כעת יותר כמו שטח מרעה, זעזעו את המדינה. בעיר אחת, ג'ואושאן שבמחוז המזרחי ג'ה־ג'יאנג, העירייה הכריזה כי נותרו במאגרים מים מספיקים לחודש בלבד, והנהיגה קיצוב במים, שמוזרמים למשך חמש שעות בלבד מדי יום.

על פי המשרד הלאומי לטיפול בפגעי שיטפונות ובצורת, המחסור במים משפיע ישירות על 4.4 מיליון בני אדם וכן על 3.2 מיליון חיות משק, כשכולם סובלים ממחסור במי שתייה. במורד נהר היאנגצה תושבים מתרגלים לקבל את אספקת המים שלהם ממשאיות שמגיעות אחת לכמה ימים, ולהשתמש במים שוב ושוב לאחר שהנחלים התייבשו.

אבל לבצורת עלולה להיות השפעה קשה גם מחוץ לאזור עצמו. ב־3 מיליון ההקטאר שסובלים מיובש קשה מגדלים בעיקר אורז וכותנה. האזור קיבל השנה מאז ינואר בין 40% ל־60% פחות משקעים מהממוצע הרב־שנתי, הנתון הגרוע ביותר מאז 1961. בכמה אזורים, כולל בעיר שנגחאי, נרשמה תקופת היובש הארוכה ביותר זה 100 שנה. הרשויות בסין מיהרו להרגיע שלבצורת לא תהיה השפעה משמעותית על מחירי המזון, כיוון שלמדינה יש מאגרים מספיקים של אורז וחיטה, אך בציבור עדיין מביעים חשש שמחירי המזון ימשיכו לעלות. עוד לפני הבצורת, מחירי חלק מהמוצרים הבסיסיים בסין זינקו ביותר מ־20% בחודשים האחרונים, ומדד המחירים לצרכן של מאי, שטרם פורסם רשמית, עלה ככל הנראה ב־5%.

הבצורת גם גורמת להוצאות ניכרות: יותר מ־300 מיליון דולר השקיע הממשל המרכזי עד כה בסיוע לאזורים המוכים, כולל הקמת תחנות שאיבה זמניות, שליחת משאיות מים ליישובים שהתייבשו והטיית יובלים של היאנגצה מאזורים אחרים אל חמשת המחוזות שסובלים מבצורת.

המצב החמור באזור מדגיש את האתגר העומד בפני סין, ואת הבעייתיות שבאיזון בין אינטרסים אזוריים שונים ובין צורכי התעשייה הצומחת לצורכי היומיום של האוכלוסייה. לקראת סוף מאי הודיעה הממשל המרכזי כי ישחרר מים מהמאגר של סכר שלושת הערוצים, האגם המלאכותי הגדול בעולם, כדי להחיות את הנהרות שבמורד הזרם מהמאגר. במשך שבועיים עד 10 ביוני יוצאו מהמאגר בכל יום 5 מיליארד קוב של מים — יותר מנפחה הכולל של הכנרת. פתיחת הסכר צפויה להקל את תנאי הבצורת אך גם תביא לצמצום משמעותי ביכולת ייצור החשמל שלו, ותחמיר עוד יותר את המחסור הכולל בחשמל שסין חווה בזמן האחרון.

שלא לציטוט, מדענים ומומחי מים בסין הביעו חשש בפני כלי תקשורת שונים כי הפעלת הסכר, שהקמתו הושלמה ב־2009, מחמירה את תנאי הבצורת כיוון שאגירת מים לצורך ייצור חשמל הפחיתה את נפח המים ביאנגצה ובנחלים ואגמים במורד הזרם, כך שעצירת הגשמים דחפה אותם אל מתחת לקו האדום. דאגה דומה מביעים מומחים מפרויקט הטיית המים מדרום לצפון שנועד לפתור את בעיית המחסור הכרוני במים בחלקה הצפוני היבש של סין על ידי הטיה של נהרות דרומיים ומשיכת מים לאורך אלפי קילומטרים עד בייג'ינג.

מאגרים קטנים פי 10 מהרצוי

בירת סין, שבה 20 מיליון תושבים, מחזיקה במאגרי מים שמספקים 100 מטר מעוקב לתושב. הסטנדרט המינימלי שנקבע על ידי האו"ם הוא מאגרים גדולים פי עשרה של 1,000 מ"ק לאדם. רשויות מקומיות שכנות נדרשות לעתים קרובות להפסיק לשאוב כדי שמאגרי המים שלהן יופנו אל הבירה. במחוז חביי הסמוך לבייג'ינג, שסובל בעצמו מבעיית יובש חמורה, התלוננו אנשי הממשלה המקומית כי מאז 2008 הם אולצו לשלוח לבייג'ינג 775 מיליון מ"ק מים מהמאגרים המקומיים.

לא רק בני אדם ותבואה

פרויקט ההטיה נועד למלא את המחסור הקשה הזה. הפרויקט ההנדסי המורכב, שיושלם ב־2014, יעלה 62 מיליארד דולר וידרוש פינוי של מאות אלפי תושבים כדי לספק מים ל־440 מיליון התושבים בצפון היבש. אולם הבצורת הנוכחית מעוררת שאלות קשות לגבי היעילות של הפרויקט, כאשר גם הנהרות ומאגרי המים בדרום הולכים ומתייבשים. חישוב כמות המים שתוטה מנהר החאן, יובל של היאנגצה שמשקה את מחוז חוביי, האזור שנפגע באופן הקשה ביותר מהבצורת הנוכחית, נקבע על פי כמות המים בנהר בין 1950 ל־1990, אולם מאז, מסבירים מדענים, הכמות פחתה משמעותית.

נראה כי הממשל הסיני מעדיף להוציא אל הפועל פרויקטים שאפתניים ויקרים במקום לקבל הצעות צנועות יותר של מעבר להשקיה חסכונית, צמצום האוכלוסייה בערים והגברת יעילות השימוש במים. במקביל, הממשל עושה שימוש ביכולתו לפתור משברים נקודתיים על ידי השקעת כסף וניוד כוח אדם להקלת הסבל של אוכלוסיות מקומיות.

הבצורת פוגעת לא רק בבני אדם ובמחירי התבואה. דיווחים מחוביי וממחוז גי'אנגשי מספרים כי איכרים שמאגרי המים שלהם התייבשו שואבים מתוך שמורות טבע ומורידים את מפלס המים באגמים מוגנים לרמה שעלולה לסכן את הדגים, בהם כמה מינים בסכנת הכחדה.

ירידת מפלס המים ביאנגצה פוגעת גם בהעברת סחורות בתוך סין, כיוון שספינות גדולות אינן מסוגלות לשוט בנהר המתייבש. אלפי סירות הושבתו ו־220 ק"מ של הנהר נסגרו לתנועת ספינות מטען. האגן התחתון של היאנגצה אחראי ל־40% מכלל התמ"ג הסיני, והיאנגצה משמש כעורק תעבורה ראשי להובלת חומרי גלם. כעת נותר רק לראות באיזו מידה יצליחו כוונות הממשל להשאיר לכלכלה השנייה בגודלה בעולם את הראש מעל המים.