$
כלכלה ומדיניות

מוסר חולה: באמריקה מומלץ להישאר בריא

האם חברה עשירה צריכה לספק טיפול רפואי לכל נזקק? מדינה שעונה בחיוב על השאלה הזאת תבנה מערכת בריאות כמו אלה שהקימו ממשלות אירופה. ברק אובמה נחוש לשנות את התפיסה, שלפיה ארצו המתקדמת מפקירה את חוליה העניים

טי.אר רייד,"ניוזוויק" 09:0721.09.09

"אנחנו הקנדים מאופקים מטבענו", אמר לי מרקוס דיוויס בדרכו השקטה. "אנחנו לא מסתובבים וצועקים 'אנחנו מספר אחת!' אבל ברור לכולנו שיש שני תחומים שבהם אנחנו מרגישים עליונות על ארצות הברית: הוקי ושירותי בריאות". דיוויס הוא בכיר במערכת הבריאות של מחוז ססקצ'ואן בקנדה, כך שאין

זה מפתיע שהוא ממהר לשבח את הרפואה הקנדית.

 

תחושת הגאווה הפטריוטית במערכת הבריאות של המדינה משותפת כמעט לכל הקנדים. הם אוהבים להדגיש שארצם מספקת כיסוי רפואי לכולם, ואילו בארצות הברית עשרות מיליוני אזרחים נשארים ללא ביטוח. הקנדים אוהבים להזכיר לאמריקאים, שבעוד בארצות הברית מניחים לכ־700 אלף בני אדם לפשוט את הרגל מדי שנה בגלל חשבונות רפואיים, מספר פשיטות הרגל בקנדה הנובעות מטיפולים רפואיים עומד בדיוק על אפס.

 

לקנדים לא אכפת לחכות

 

הסכמתי עם דיוויס שהעובדה שקנדה מספקת טיפולים רפואיים חינם לכל מי שסובל מבעיות רפואיות היא מעוררת הערכה, אך טרחתי לציין שכאשר מדובר במקרים לא דחופים, כל מה שהמערכת הקנדית מספקת זה המתנה ארוכה. בקיץ שעבר ניסיתי לקבוע תור אצל אורתופד בקנדה בשל כאבים בכתף הימנית - זמן ההמתנה, רק להתייעצות, עמד על עשרה חודשים. איך בדיוק אפשר להיות גאים בזה? "אתה צודק", הודה דיוויס. "אנחנו נותנים לאנשים לחכות כדי להגביל את העלויות, אבל צריך להבין דבר בסיסי לגבי הקנדים: לא כל כך אכפת לנו לחכות לטיפול איכותי כל עוד הקנדים העשירים והקנדים העניים מחכים אותו פרק זמן".

 

במשפט האחרון ביטא דיוויס את האתיקה של הטיפול הרפואי של המדינה שלו: תרופות אינן סחורה שנמכרת למרבה במחיר, אלא זכות שווה לכולם. בקצרה, הקנדים בנו מערכת רפואית שמתאימה לאופי הקנדי: שוויון זכויות תקיף אך חסכני בו־בזמן.

 

עיצובה של מערכת בריאות בכל מדינה טומנת בחובה קבלת החלטות פוליטיות, רפואיות וכלכליות. אך המהות של כל מערכת בריאות, כפי שהבהיר החודש אובמה, היא השאלה המוסרית: האם חברה עשירה צריכה לספק טיפול רפואי לכל מי שזקוק לו? מדינה שעונה בחיוב על השאלה המוסרית הזאת תבנה מערכת בריאות כמו זו של בריטניה, גרמניה, קנדה, צרפת ויפן, שבה כל התושבים זוכים לכיסוי. אם מדינה לא מחליטה לספק כיסוי אוניברסלי, קרוב לוודאי שבמערכת הבריאות שלה חלק מהאנשים יזכו לטיפול הרפואי הטוב ביותר בעולם בבתי החולים המוצלחים ביותר, ועשרות אלפי אזרחים אחרים ימותו לאחר שלא יקבלו טיפול. במילים אחרות, ללא המחויבות המוסרית מקבלים מערכת בריאות כמו זו שבארצות הברית.

 

מערכת הבריאות כראי

 

ברחבי העולם, השפעות תרבותיות אחראיות לכל הפרטים הקטנים והחשובים של הטיפול הרפואי היומיומי. למשל, בעוד שנשים בריטיות נוטות ללדת בבית, אחיותיהן האמריקאיות דווקא מעדיפות ללכת לבית חולים כדי ללדת, אך חוזרות הביתה יום־יומיים אחרי הלידה. לעומתן, נשארות היולדות היפניות בבית החולים עם התינוק עשרה ימים אחרי הלידה. בבריטניה, ספרד ואיטליה החוק הבסיסי של הרפואה הוא שחולים לעולם לא מקבלים חשבון מהרופא: הטיפול הרפואי ממומן על ידי המסים. בגרמניה ובאוסטריה ביטוח הבריאות מכסה שבוע בספא אם רופא רושם זאת כטיפול לבעיות של לחץ. בבריטניה, כששאלתי אם שירותי הבריאות יספקו הטבה דומה, הרופא שלי צחק רק מעצם המחשבה.

 

אפשר לראות את ההשפעה החשובה ביותר של התרבות הלאומית בשאלה הבסיסית ביותר שעומדת בפני מערכת הבריאות של כל מדינה: מי זכאי לכיסוי? בסוגיה בסיסית זו בולטת ארצות הברית לרעה מקרב המדינות הדמוקרטיות ובעלות השוק החופשי של העולם המפותח. כל שאר הדמוקרטיות המתועשות מתחייבות לספק ביטוח בריאות לכולם - צעירים או מבוגרים, בריאים או חולים, עשירים או עניים, ילידי המקום או מהגרים. ואילו ארצות הברית, האומה העשירה והמשפיעה ביותר בעולם, היא המדינה המפותחת היחידה שמעולם לא התחייבה לספק טיפול רפואי לכל מי שזקוק לו.

 

ואמנם, להיעדר הכיסוי הכולל יש השלכות. ממחקרים שונים עולה ש־22 אלף אמריקאים מתים בכל שנה ממחלות שניתנות לטיפול, מכיוון שהם אינם יכולים להרשות לעצמם ללכת לרופא. בדרך כלל מדובר באנשים שחולים במחלות כרוניות, שיש להם יותר מדי כסף מכדי להיות זכאים לביטוח במימון ממשלתי Medicaid, אך לא מספיק כדי לשלם על התרופות והטיפולים הנדרשים להם כדי להישאר בחיים. מקרב האומות העשירות, זוהי תופעה הייחודית לארצות הברית. בדומה לכך, ארצות הברית היא המדינה המפותחת היחידה שבה ניתן לפשוט את הרגל בגלל חשבונות רפואיים.

 

עניין של החלטה אתית

 

אותם אמריקאים שמתים או פושטים את הרגל מכיוון שחלו ולא יכלו לשלם את חשבונותיהם מייצגים החלטה אתית בסיסית שהמדינה קיבלה. חשוב לזכור, כי שאר המדינות העשירות קיבלו החלטה שונה: הן מעניקות כיסוי לכולם. העיקרון הזה נתפס כמובן מאליו בעיני אנשים באירופה, קנדה והדמוקרטיות במזרח אסיה. עד כדי כך שנשאלתי שוב ושוב מדוע הוא אינו ברור גם באמריקה. "הנוסחה כל כך פשוטה: טיפול רפואי לכולם, שמשולם על ידי כולם", אומר סגן שר הבריאות בשבדיה. "אתם האמריקאים כל כך חכמים, איך עוד לא עליתם על זה?"

 

בניגוד לאמריקאים, שעוברים בגיל 65 לביטוח סיעודי במימון ממשלתי (Medicare), הגרמנים למשל דבקים בביטוח הפרטי מהעריסה ועד הקבר. במדינות מפותחות אחרות יש כיסוי בסיסי שכולם זכאים לו, כך שאף אחד לא מת עקב היעדר טיפול. עם זאת, המערכת יכולה להטיל הגבלות על סוגי הטיפולים והתרופות השונות שמוענקים למבקשים.

 

לעומת זאת, בארצות הברית לחלק מהאנשים יש גישה לכל מה שהרופאים ובתי החולים יכולים לספק, בעוד האחרים אינם מורשים אפילו להציב את כף רגלם בבתי החולים (כמובן רק עד שיהיו חולים מספיק כדי להזדקק לטיפול חירום). במילים אחרות: בארה"ב נוצר מצב בו טיפול מקביל לעושר. העניין הוא, שגם אם תפיסה כזו נראית טבעית לרוב האמריקאים, הרי שבשאר העולם המפותח היא נתפסת כלא מוסרית.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x