סגור
חיפוש

נחיתה בגיהינום: הסדרות שישכנעו אתכם להישאר בבית

לצד סדרות וסרטים שמעוררים חדוות טיול בעולם, פורחות כעת יצירות שגורמות לנו לרצות להישאר בבית. הצלחת “הנחש“, “אזהרת מסע" או “החזרה מטואיצ'י", על זוועות שחוו תיירים בחו"ל, מזכירה שגם אחרי הקורונה יהיו סיבות להמשיך לטפח חרדת טיסה

בדיוק בזמן שמתעורר החשק לצאת למסעות, לעלות למטוס מצוידים בתו ירוק, מתפרסמות אזהרות מסע למדינות שונות שבהן הווריאנטים של קורונה מאיימים. במקביל עולות סדרות חדשות שיכולות לגרום לצופים שלהן לחשוב פעמיים לפני שהם אורזים מזוודות או תרמילי גב.
“הנחש”, סדרה חדשה בנטפליקס, מבין עשר הנצפות ביותר שלה בישראל ובעולם, אמנם מספרת סיפור היסטורי וייחודי, אבל יש בה יכולת לגרום לדחיית תוכניות טיסה. עוד סדרה כזאת היא הקופרודוקציה הישראלית־נורבגית של HOT, “אזהרת מסע”, שמתחילה עם חטיפתם של שני ישראלים ונורבגית אחת על ידי דאעש.
“הנחש” מתארת את מעלליו השטניים של שארל סובראז’, שכונה גם “רוצח הביקיני”, פסיכופת שפעל בשנות ה־60 וה־70 ב”שביל ההיפי” (The Hippie Trail) שעליו נעו תרמילאים — מאירופה עד דרום אסיה, דרך אפגניסטן, פקיסטן, הודו ונפאל. הסדרה אמנם מתארת מקרה אחד ויוצא דופן שאירע מזמן, אבל בעת הצפייה בה קשה שלא לדאוג, דאגה מגוחכת, לתיירים התמימים המגיעים למזרח (כלומר כמעט כל ישראלי), שאנשים מקומיים גוזלים מהם את הדרכונים ואת הכסף ומנצלים את טוב לבם ורצונם לגלות מקומות ואנשים חדשים.

3 צפייה בגלריה
מתוך הסרט בחזרה מטואיצ'י פנאי
מתוך הסרט בחזרה מטואיצ'י פנאי
מתוך הסרט “החזרה מטואיצ'י"
(צילום: Studio / Produzent)

שארל (טהאר ראהים) הוא בן לאם וייטנאמית ואבא הודי, יד ימינו הוא הודי והעוזרת הנאמנה שלו היא בחורה צרפתייה, שאמורה לגרום לצעירים המערביים לתת אמון במקומיים הללו. ברגע שהתיירים הזרוקים עושים את זה, “הנחש” מרעיל אותם, שורף את גופותיהם וגם מטביע אותם. “הסדרה אולי מנסה להיות מותחן סטייליסטי, אבל היא ממש פיתחה אצלי פרנויה מפני מסעות”, נכתב באתר ביקורות הצפייה דיסיידר. “הקורונה אולי בדרך להיעלם, אבל אין חיסון נגד רוצחים סדרתיים”.
אפילו נשיונל ג’יאוגרפיק, ערוץ שכל ייעודו כמעט לעורר חשק לצאת למרחקים, סיפק בעבר סדרה תיעודית שמזהירה מפני תיירות: “נעול בחו”ל”. על תיירים מערביים שנחטפים או מואשמים בפשעים שלא ביצעו ונזרקים לבתי כלא נוראיים ברחבי העולם עד לשחרורם. כל הסדרות הללו מתארות אירוע או אדם, לפעמים בדיוני לחלוטין (כמו במקרה של “אזהרת מסע”) ולפעמים אמיתי אבל מנקודת מבט מאוד מסוימת, כך ב“הנחש” וגם בסרט “בחזרה מטואיצ’י”, על צעיר ישראלי שנסע לטיול אחרי הצבא בדרום אמריקה, ונאבד בג’ונגל — למרות ייחודם של המקומות, הם מעוררים חרדה מפני הלא נודע. סדרות שיש בהן אפקט מצנן ועומדות בניגוד לאלו שהביאו לצמיחה בתיירות במקום שבו צולמו.
כאלה היו למשל “משחקי הכס”, שצולמה באירלנד, איסלנד, קרואטיה ומרוקו וגרמה (עד לקורונה) להצפת תיירים באתרים שבהם צולמה. בדוברובניק שבקרואטיה, למשל, שאוכלוסיית העיר העתיקה שלה מונה 42 אלף תושבים בלבד, ביקרו 4.7 מיליון תיירים ב־2019 בלבד, רבים מהם הודות לסדרת הפנטזיה הכאילו־היסטורית. והרבה בזכות הסדרה ניצלה הכלכלה של איסלנד, שבשנים 2018-2010 שבהן שודרה “משחקי הכס”, נרשם בה זינוק של 386% בתיירות. כך היה גם עם “הממשלה” שמשכה תיירים לקופנהגן, “קצה האגם” לניו זילנד ואפילו “סקס והעיר הגדולה” לניו יורק.
אפקט של חצות
אך כמו שיצירות מצולמות יכולות לעורר רצון להפליג למרחקים, הן גם יכולות להניא אנשים מלנסוע. אולי המקרה המובהק ביותר בתחום הוא סרטו של הבמאי אלן פרקר מ־1978 על סטודנט אמריקאי שנסע לטורקיה ונכלא שם בתנאים קשים בשל סחר בסמים — “אקספרס של חצות”, ששמו נהפך למטבע לשון שמתאר סיוט שנגרם לתיירים בחו”ל. הסרט הזה כל כך הזיק לתיירות בטורקיה עד שב־2016 הבמאית סאלי זוסמן יצרה את “חזרה לחצות” שבחן את ההשפעתו ההרסנית. לדבריה, סרט הפולחן שכתב אוליבר סטון, וזכה בשני אוסקרים, תיאר את כל הטורקים כסדיסטים או כמטומטמים, הרס את תעשיית התיירות הטורקית והרעיל את היחסים בין טורקיה למערב. בסרט התיעודי אוליבר סטון התסריטאי מביע חרטה עליו. אך פרקר (שמת השנה) עומד מאחורי היצירה שלו.

3 צפייה בגלריה
מתוך הסרט אזהרת מסע פנאי
מתוך הסרט אזהרת מסע פנאי
מתוך הסרט "אזהרת מסע". הקולנוע תמיד פלירטט עם אסונות
(צילום: באדיבות HOT)

אם לא נכלאים בתנאים קשים בכלא הטורקי, תמיד אפשר להיחטף על ידי טרוריסטים בסיני, כפי שקורה ב”אזהרת מסע”, שרק שמה מלמד על סכנה האורבת בחוץ. “השם הראשון של הסדרה היה ‘מה שקרה באוסלו’, מספרת יוצרת הסדרה רונית ויס־ברקוביץ’. ‘אבל השם אוסלו הוא טעון אז לקחו משפט מאחת הסצנות שבה ראשת המוסד אומרת: ‘אני לא מבינה את התיירים האלה: היתה אזהרת מסע ובכל זאת הם שמו פס’. בנורבגיה ובנטפליקס קראו לסדרה ‘Abducted’ — חטופים, שם מאוד גנרי”. לעיתונות הנורבגית השם לא שינה את החששות. ב”Dagbladet”, עיתון נורבגי, נכתב כי אירועי הסדרה הם אכזריים ומוקצנים, “אבל קשה להתעלם מכך שזה משהו שבאמת קרה לתיירת נורבגית בנופש לא מזמן”.
סרט בעל שם כמעט זהה לסדרה הנורבגית גרם אף הוא לבהלה מפני נסיעות. הסרט “חטופה”, שובר הקופות האמריקאי מ־2009 עם ליאם ניסן, וסרטי ההמשך שלו, שבהם נערות אמריקאיות תמימות נחטפות כשהן מגיעות לטיול כיפי בפריז, עוררו פחד מנסיעות לאירופה בקרב אמריקאים. זאת לפי עדותו של הכוכב עצמו: ניסן סיפר כי קיבל מכתב ממורה מטקסס שכתבה לו כי הורים לילדים מכיתתה ביטלו את השתתפות הילדים בטיול לאירופה לאחר שצפו ב”חטופה 2”.
חיים בסרט אימה
“הקולנוע תמיד פלירטט עם זוועות ואסונות ופחד מחוץ לבית”, אומר תום שובל, תסריטאי, במאי ומורה לקולנוע בסם שפיגל. “הקו הדק בין המציאות לבין המקבילה הקולנועית שלה מתערבב. זה חלק אינטגרלי בצפייה. אנחנו רוצים להדחיק עד כמה שאפשר את חוסר האמון שלנו, כדי שנאמין ביצירה. חלק מהאפקטיביות של ‘אקספרס של חצות’ זה שהוא הצליח להעביר את החוויה באופן כל כך משכנע שטורקיה נהפכה למשהו מפחיד”. שובל, שסיים את סרטו, “הסירו דאגה מלבכם”, “שם אירוני בהקשר של הכתבה”, הוא אומר, מחכה לפתיחת בתי הקולנוע כדי שיקרינו אותו, ובינתיים הוא נמצא בסיור לוקיישן בקייב, “מוכת הקורונה, שהיתה אזהרת מסע בנוגע אליה ממשרד החוץ”, לסדרה שתעלה בקרוב בתאגיד ששמה “הד קולך”. הוא חש שהכל קשור: אזהרות המסע האמיתיות,ואזהרות המסע בסרטים ובסדרות.

3 צפייה בגלריה
מתוך הברט הנחש פנאי
מתוך הברט הנחש פנאי
מתוך “הנחש". מעוררת פרנויה מפני מסעות
(צילום: BBC / Mammoth Screen)

עוד ערבוב שהוא מזכיר הוא בין דאעש הבדיוניים החוטפים בסדרה “אזהרת מסע”, לבין האמצעים הקולנועיים שארגון הטרור הרצחני הזה השתמש בהם בסרטוני ההוצאה להורג של שבויים מערביים שתפסו: “דעאש לקחו תחביר קולנועי והקצינו את ההיפראליזם שלו. הם לקחו את התחבולה הקולנועית ויישמו אותה כביכול במציאות. הם הבינו שאם אתה רוצה להפחיד את המערב, תשתמש בכלים קולנועיים. כך הם יצרו תפיסת מתח והשתמשו באיקונות מוכרות. הסרטונים של דאעש מזכירים את סרטי ה’סלאשרים’. הם כאילו אומרים ‘אנחנו סרט האימה שלכם’. זה משהו מרתיע, מעורר קבס, שרוצים להסיט ממנו את המבט, אבל זה גם נוגע לתפיסה בידורית, של אנשים שהולכים לקולנוע לראות בדיוק את זה. זו הכפלה מוזרה”.
החשש שמעוררת סדרה כמו “הנחש”, שייך למשהו עמוק בעשייה הקולנועית, הוא אומר. “ככל שנהיה יותר קרובים למציאות או למציאות החלופית, מרכיב ההפחדה יהיה יותר אפקטיבי. זה עובד גם להפך: המלון שבו צולם ה’ניצוץ’ נהפך לסוג של אתר תיירות, בהפוך על הפוך. באים לשם כדי להירדף על ידי רוחות רפאים. זה לא רק בולם את התיירות אלא גם מעודד אותה”.