$
ספורט עולמי

גולדן סטייט: כישלון? מזל רע? גם וגם?

זו היתה אחת מקבוצות הכדורסל הטובות בכל הזמנים, והעונה היא אחת מהקבוצות הגרועות בליגה. איך זה קרה והאם זה יכול לקרות גם לחברות גדולות

אוריאל דסקל 17:0002.11.19

מאז שנת 2010, אז גולדן סטייט ווריירס נרכשה ב-450 מיליון דולר - השווי של המותג צמח ל-3.5 מיליארד דולר. זהו קצב צמיחה מרשים ביחס לשאר הליגה.

 

 

 

באותה שנה הווריורס היתה קבוצה גרועה שמשחקת באולם מתפרק באוקלנד. בעשור האחרון נהפכה לאחת מהקבוצות המפוארות בתולדות ליגת הכדורסל של צפון אמריקה ואחת מעשר קבוצות הספורט בעלות השווי הגבוה בעולם. כיום גולדן סטייט משחקת באולם חדש ומפואר בסן פרנסיסקו שעל תקרתו תלויים שלושה דגלי אליפויות מהשנים האחרונות.

 

קרי בימים שמחים יותר קרי בימים שמחים יותר צילום: רויטרס

 

זה קרה הרבה בזכות מזל (סטף קרי, למשל, היה בקבוצה כאשר נרכשה ופציעות מנעו ממנו לחתום על חוזה גדול, מה שאפשר להחתים את קווין דוראנט), אבל גם ניהול חסר תקדים ב-NBA סייע לארגון להעמיד את הקבוצה הדומיננטית ביותר בליגה ב-50 השנים האחרונות. הבעלים, ג'ו לייקוב ופיטר גאובר - מיליונרים אבל לא מיליארדרים כשרכשו את הקבוצה - בנו צוות יועצים מגוון שכולל אנשי כדורסל מנוסים, בכירים בעמק הסילקון ואף פרופסורים באוניברסיטאות מובילות. הם מינו אנשים טובים ומצוינים לתפקידים החשובים והקבוצה התחילה לקרוע את הליגה. ג'ו לייקוב אף התרברב על כך שקבוצתו "במרחק שנות אור" מהיריבות. ונראה שהוא צדק. קבוצתו רשמה את שיא הניצחונות בעונה, הגיעה לחמישה גמרים רצופים - משהו שלא קרה מאז שנות השישים - וגם בהילוך שלישי ניצחה יריבות לתואר.

 

הקבוצה נבנתה סביב גרעין של בחירות דראפט כגון קרי, קליי תומפסון ודריימונד גרין, אליהם הצטרפו אנדרה איגודלה ושון לווינגסטון - כוכבים בעברם שהיו מוכנים להצניע דרישות ורצונות אנוכיים בשביל לזכות בתארים, ואחרי שנתיים רצופות בגמר הצטרף לחבורה אחד מהשחקנים הטובים בכל הזמנים, קווין דוראנט. קרי, הכוכב הצנוע, הפך את השחקנים סביבו לטובים יותר ובניגוד לכוכבים גדולים בעבר הסכים לוותר על מעמדו כדי להכניס לקבוצה את דוראנט.

 

דוראנט פצוע דוראנט פצוע צילום: רויטרס

 

כולם גם הסכימו לשחק כדורסל מתקדם למדי, שמבוסס על יכולות הקליעה משלוש שהובילה לריווח על המגרש שלא נראה בעבר. הקבוצה המציאה מחדש את "הסמול בול" והיתה הראשונה שזוכה באליפויות עם חמישייה ללא "ביג מאן" מוגדר. תנועת הכדור והשחקנים הייתה מבוססת אינטואיציה שמשולבת באנליטיקס (הווריירס היו מהקבוצות הראשונות שאימצו את הטכנולוגיה הישראלית SportVU). המאמן (סטיב קר), בזכות ניסיון רב שהיה לו כשחקן בקבוצות היסטוריות תחת מאמנים מיתולוגיים, הצליח למקסם את הכישרונות שהיו לו בסגל עם כדורסל קבוצתי ומהנה. קר, נטול האגו, השתמש בשיטות ניהול שאימץ מגוגל ומאמנים מוצלחים משלל ענפים אחרים. הוא הסתמך על צוות מאמנים מקצועי ומועצם וליקט רעיונות לתרגילים ואימונים מרחבי הליגה, ואפילו מבלוגים וכתבות.

 

עונה שהיא אסון ספורטיבי

ולמרות כל זה, העונה הנוכחית של גולדן סטייט היא אסון ספורטיבי. הקבוצה כבר רשמה כמה מהרבעים הגרועים ביותר בהיסטוריה של קבוצה שבעונה שלפני היתה בגמר. הסיבות לכך רבות. קודם כל, שחיקה - פיזית (בכל זאת, יותר מ-100 משחקים בעונה במשך 5 עונות) ומנטלית ("מה, שוב פעם לשחק את אותם משחקים ולעמוד באותם לחצים?").

 

השחיקה היא אחת מהסיבות העיקריות לכך שהשחקנים המובילים נפצעו או עזבו. בשלושת המשחקים האחרונים של העונה שעברה קליי תומפסון (רצועה צולבת) וקווין דוראנט (גיד אכילס) נפצעו בצורה קטסטרופלית ובשלושת המשחקים הראשונים של העונה הנוכחית קרי שבר את היד. זה אף פעם לא קרה לאלופה. אבל יש לציין שהסגל - כמעט כולו - עזב והוחלף בשחקנים צעירים מדי ונטולי כישרון מיוחד.

 

קרי פצוע קרי פצוע צילום: רויטרס

 

וגם כל האקלים בליגה השתנה סביב גולדן סטייט והרבה בגללה: אם לפני ההצלחה של גולדן סטייט כמעט כל קבוצה שיחקה בערך 50% מהזמן עם שני גבוהים על המגרש, אז בעונה שעברה רק ב-6% מהזמן הקבוצות שיחקו עם שני גבוהים באותו הזמן על המגרש. אם לפני האליפות הראשונה של הווריירס היו מספר חד ספרתי של משחקים בהם כ-50% מהזריקות היו מהשלוש, אז כיום כ-40% מהזריקות בליגה הן מהשלוש. נראה שהקבוצה איבדה את היתרונות היחסיים שלה כי כולם התחילו לחקות אותה. ונראה שההנהלה - זו שבמרחק שנות אור מכל קבוצה אחרת - פשוט לא ידעה איך להתמודד עם בריחת המוחות והכישרונות בסיטאוציה המשתנה.

 

הטריידים בקיץ היו רחוקים מאידיאלים, ההכנה לחיים אחרי דוראנט לא היתה מספקת וההחתמות השחקנים החופשיים מאכזבות בינתיים.

 

חברות כקבוצות ספורט

בגלל המיידיות של הספורט - את התוצאות רואים כאן ועכשיו ולא בסוף רבעון או אחרי תוכנית חומש - תהליכים מתרחשים הרבה יותר מהר מאשר בחיים עצמם. אבל גם בעולם החברות הגדולות ביותר יכולות לקרוס בדיוק מאותן סיבות כפי ששושלות NBA נעלמות.

 

לפי בדיקה של ההיסטוריונית לזלי האנה, חצי מהחברות המובילות בשוק העולמי ב-1912 נעלמו עד 1995. כמעט חצי מ-25 החברות שטום פיטרס ורוברט ווטרמן כתבו עליהן ב-1982 שהן "מצוינות" בספר In Search of Excellence נעלמו. ורק 15% מהחברות הראשונות במדד מניות 500 התאגידים הגדולים (S&P 500) שרדו מאז הקמתו ב-1957.
וול סטריט וול סטריט צילום: בלומברג

 

אז למה חברות נעלמות?

 

המרכז ללימוד צמיחה עסקית באוניברסיטת דרום אוסטרליה ערך סקר בקרב מאות מנכ"לים שהחברה שלהם פשטה רגל או רשמה כישלון עסקי משמעותי. המנכ"לים סיפקו 253 סיבות שונות למדוע החברות שלהם כשלו. 70% מהם סיפקו את אותן חמש סיבות:

 

1. מחקר שוק גרוע שנבע מחוסר השקעה במחקר. רבים זנחו את מחלקת המחקר ואז פספסו את הדבר הגדול הבא או פספסו את המגמות בשוק שלהם (הווריירס, למשל, איבדו את היתרון בסגנון המשחק שלהם ולא חיפשו אלטרנטיבות).

 

2. ניהול פיננסי לא מתאים - תשלום גבוה מדי למנכ"לים או סמנכ"לים, שלא נתנו את העבודה שציפו מהם, מה שפגע בצמיחה (אפשר להתווכח על כך שהווריירס לא באמת היו צריכים לשלם את השכר הגבוה ששילמו לחלק מהשחקנים שמשחקים או שיחקו אצלם ואולי זה היה מאפשר בנייה אחרת של הקבוצה). רבים מהמנכ"לים הסבירו גם שקרסו כי התרכזו יותר מדי בלקוח גדול אחד או הסתמכו על השקעה אחת ולא חיפשו גיוון בהשקעות (שוב, ייתכן שהווריירס היו יכולים לבנות את הקבוצה אחרת ולא להחתים שחקן יקר ולא בהכרח מתאים כמו דיאנג'לו ראסל).

 

3. לא היו מוכנים לאירועים חיצוניים כגון יובש, ציקלונים, שריפות, הצפות, קריסת שוק, שינויי מס, אי תשלום חוב, הליך משפטי וכו' (הווריירס, כאמור, סבלו ממספר "אסונות" ספורטיביים - בצורת פציעות קטסטרופליות).
קליי תומפסון קליי תומפסון צילום: איי אף פי

 

4. חוסר תכנון וביצוע גרוע. רבים מהמנכ"לים התלוננו שלא לקחו סיכונים כדי להרחיב את העסק או כדי לשפרו וגם אם היתה להם תוכנית, הם לא הוציאו אותה לפועל מספיק טוב (הווריירס נהנו ממזל גדול שאיפשר להם להיות עם ארבעה אולסטארים ואולי אחרי שתי אליפויות רצופות היו יכולים 'להרוויח' מספר שחקני עתיד עם טרייד. הם בחרו לא להסתכן).

 

5. הנהגה גרועה וניהול לא נכון של אנשים (קשה להגיד שבווריירס ההנהגה גרועה - למרות יהירות מסוימת). עם זאת, המבחן האמיתי של הווריירס יהיה לשמר את התרבות הניהולית כפי שמנהיגים טובים מצליחים בחברות שלא פושטות רגל. מנהיגים צריכים לגרום לחברה להתמקד בדברים הנכונים - מטרות, שווקים, מחקר וכו'. מנהיגים מבררים שהדברים הללו קורים ומשתפים את העובדים שלהם בחזון. מנכ"לים רבים הודו ש"תקשורת גרועה" או "ניסיון לנהל את העסק לבד לחלוטין" הוביל לקריסת העסק (וגם כאן אי אפשר לומר שבווריריס נכשלו - למרות שאולי כן היו יותר מדי קצרים בתקשורת עם דוראנט).

 

יש לומר שגולדן סטייט יכולה לחזור לגדולתה כבר בעונה הבאה כאשר תומפסון וקרי יחזרו כשלצידם שחקן שנבחר גבוה בדראפט, ואולי גם תהיה בנייה מחדש עם כמה טריידים. המבחנים הגדולים של התרבות המנצחת שבנו בווריירס הם העונה שהתחילה - כלומר איך יוציאו ממנה את המיטב למרות הסיטואציה הקשה - ואיך הם יגיבו אליה בעונה הבאה, כלומר השינויים שהם חייבים לעשות כדי לחזור לדרך המלך.

 

אבל מה שבטוח זה שכרגע הארגון הכי טוב בליגה בנה את אחת מהקבוצות הגרועות בליגה. הקריסה קרתה. הם יהיו חייבים לעשות שינויים כדי לחזור לגדולתם.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x