שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
ספורט ישראלי

יובל פרייליך - הדוד שניצח את גוליית עם חרב

פרייליך, אלוף אירופה בסיוף דקר, הביא לישראל את מדליית הזהב הראשונה שלה בסיף נגד כל הסיכויים ובזכות הפיכת החסרונות הפיזיולוגיים שלו ליתרונות. "אני מפצה על הגובה במקומות אחרים", הוא מספר בשיחה עם "כלכליסט"

מדליית הזהב שקיבל יובל פרייליך (24) באליפות אירופה בדיסלדורף, גרמניה, בשבוע שעבר היא מולטי־דרמה, ששיאה המעשי היה בניצחון על הסייף האיטלקי אנדראה סנטרלי (26), המדורג 13 בעולם, בתוצאה 9:15. ניצחון זה של פרייליך הביא למדליית זהב היסטורית, הראשונה לסייף ישראלי. "יש הרבה אמוציות, אבל אני מתאושש ומעכל לאט לאט", אמר פרייליך ל"כלכליסט". "זה קשור גם בזה שהזכייה היא בגרמניה בגלל ההיסטוריה שלנו. ספורטאים ישראלים כבר הביאו מדליות, אני שמח שזה בפעם הראשונה בסיף, ושמח שזה אני. אבל הדרמה האמיתית היא שאנחנו ענף קטן, שלא מקבל מספיק תמיכה – ולמרות הכל זה קרה".

 

 

 

"יובל הוא סייף שמאוד הצליח בקדטים ובנוער", אמר אוהד בלוה, מאמן נבחרת ישראל ומאמנו של פרייליך, סייף באגודת הפועל כפר סבא. "בבוגרים היו לו פחות הצלחות, וכאן בתחרות הזאת הוא התפוצץ. יובל לא זכה בתואר 'אלוף ישראל לבוגרים' בחמש השנים האחרונות, אבל כעת הוא אלוף אירופה. יובל זכה באליפות ישראל לבוגרים רק פעם אחת, כשהיה בן 17, בשנת 2012".

 

דרמת המשנה הפחות מדוברת של הניצחון הזה קשורה לגובהו של פרייליך. הוא שמאלי, וזה יתרון, אבל לא במקרה בענף הדקר רוב ניכר של הסייפים המצליחים הם גבוהים. הגובה הוא פקטור כי בשליחת יד ארוכה לדקירה, אתה יותר קרוב למטרה ופחות מסתכן. מי שלמשל מדורג ראשון בעולם הוא יאניק בורל, צרפתי בגובה 2 מטר. שבריר השנייה של דקירה ראשון יכול להיות ההבדל בין להידקר או לדקור. "ממוצע הגובה בדקר גברים הוא יותר מ־1.85 מטר, ויובל מגיע ל־1.72 מטר", אומר מאמנו בלוה.

 

 

יובל פרייליך, אלוף אירופה בסיוף דקר יובל פרייליך, אלוף אירופה בסיוף דקר צילום: אי פי איי

 

בסגנון רומח, למשל, הגובה פחות קריטי. הניקוד נקבע, בין היתר, על ידי "זכות התקפה". פרשני הקרבות בשידורים החיים בתחרות התייחסו ל"חוכמת הסיף" של פרייליך, שמפצה על הגובה. אחד השדרנים דיבר על כך שפרייליך "מתגנב, מקצר מרחק לפני שהרגשת, ופתאום הוא נורא קרוב אליך – ודוקר אותך, מפתיע את היריב בתנועת הרגליים שלו, אתה לא מרגיש שזה קורה". סייפים שצפו בקרב הגמר שלו התרשמו מקור הרוח שהפגין: "החלק הראשון של הקרב היה שקול וטקטי, עד שיובל נתן גז והאיטלקי רדף אחריו, וכשאתה רודף, אתה עושה טעויות".

 

"סיף זה לא רק עניין פיזי"

 

"אני מפצה על הגובה במקומות אחרים", מסביר פרייליך את היתרון שלו. "התנועה שלי יותר טובה משל הסייפים הגבוהים יותר, חוכמת הקרב היא גם אלמנט חשוב מאוד. בסוף סיף זה לא רק עניין פיזי. בתחרות הייתי מאוד רגוע, קר רוח גם בפיגור, גם מול לחץ של היריב, הצלחתי להמשיך מומנטומים, זה 'מיינד סט' נכון שהתחיל בתחילת היום והתבסס ככל שהיום התקדם, כשדווקא בתחרויות כאלה בשנה אולימפית יש המון לחץ וכולם בטירוף. הצלחתי לבוא לקרב משוחרר, לקבל החלטות לא פזיזות בלי פאניקה. הצלחתי לשלוט בתנועתיות שלי כמו שאני רוצה, למרות כל המצבים בקרב שאתה לא מוכן אליהם".

 

"יובל היה הסייף הכי נמוך בסבב הזה, וסייף מול כמה סייפים מאוד גבוהים אפרופו 'דוד וגוליית'", אומר המאמן בלוה. "ועם כל זה, בסוף, פעם ראשונה מדליית זהב. האתגר בלהיות נמוך הוא למצוא פתרונות אחרים, ויש כאלה: לנצל יתרונות של זריזות ומהירות בלהיכנס ולדקור, אלסטיות ודיוק של תנועה של היד. קל יותר להזיז ולשחק עם מנוף קטן. אני לא מאמן אותו כסייף נמוך. אלא כמו את כל הסייפים שלי - לחשוב. לתת להם כלים למצוא פתרונות בזמן קרב, לא את הפתרונות שלי בהכרח. איתו אני עובד עוד יותר על שינוי כיוון שמתאים לספורטאי מהיר וזהיר. להראות שאתה הולך אחורה ובעצם ללכת קדימה ולתקוף כשהיריב פחות מוכן. הצלחנו לתת לו ארסנל כלים מספיק גדול להתמודד עם מצבים שהוא בחיסרון גובה".

 

"הקרבתי את השבת"

 

אבל פרט לספירת הסנטימטרים, פרייליך תמיד יהיה מזוהה עם מאבק עקרוני שהוביל עם משפחתו לפני כעשור כשעוד היה סייף צעיר והישגי בן 13. זה היה בעתירה לבג"ץ שהגיש עם משפחתו במחאה על הנוהג לערוך תחרויות בשבת. פרייליך הוא תושב תל אביב כיום, אך גדל במשפחה דתית לאומית, שעלתה לישראל מאוסטרליה כשהיה בן 5, והתגוררה בהתנחלות נווה דניאל, יישוב קהילתי בגוש עציון (לסיף נחשף כילד כשנלקח לראות סיף באולימפיאדת מלבורן). במרחק של עשור מאותו מאבק הוא אומר כיום: "לפני 11 שנה המאבק הזה שלי לא הצליח, לצערי. אישית, בסופו של דבר בחרתי בהחלטה משותפת עם המשפחה שלי כן לסייף בשבת, אבל זה מאבק חשוב, ונכון, לדעתי. אני מקווה שהמאבק שהתחלתי בו בעבר יימשך איכשהו".

 

פרייליך מוסיף בעניין השבת: "בדרך לאחת התחרויות פגשתי בחור דתי מהיישוב אפרת, שהבן הקטן שלו מסייף. אם הוא ירצה להמשיך עוד שבע שנים בתחום, ואני עוד לא מדבר על תחרויות חו"ל, בארץ הוא לא יוכל להתחרות. פה בארץ אין לו אפשרות להיכנס לנבחרת מלכתחילה וזה שערורייתי בעיניי. אני קיבלתי החלטה בשיתוף עם המשפחה שאתחרה בשבת. זה לא היה קל, הייתי צריך להשלים איתה, זאת בחירה שעשיתי. הייתי צריך להקריב את השבת בשביל הסיף. עם השנים התרגלתי לזה".

 

אולי בגלל ההקרבה הזו, ההצלחה של פרייליך קיבלה משמעות גדולה יותר, כדי שההקרבה הזו לא תהיה לחינם. "הקרבת השבת היא בחירה לא הוגנת להרבה אנשים", אומר פרייליך. "אני מבין את הבעייתיות והקשיים, את החסרונות בלעשות תחרויות לא בשבת (יום עבודה, סיבות כספיות ולוגיסטיות - דב”נ), אבל בעיניי חייבים למצוא פתרון, לא רק בסיף. כיום ספורטאים דתיים לא יכולים להתחרות, שלא לדבר על כניסה לנבחרות. רוב התחרויות בארץ הן בשבת. אם לא הייתי לוקח את הפנייה הזאת בצומת, ובוחר להמשיך לשמור שבת - כנראה שלא הייתי ספורטאי מצטיין בצבא, אלא חייל קרבי. אבל היה לי די ברור שבבחירה הקיימת, עם כל הצער, אני הולך עם הסיף".

 

כסף יש בזה?

 

באיטליה יש כ־150 סייפים שמקבלים משכורת דרך חמישה גופים ממשלתיים שנותנים משכורת בסיסית של כ־1,000 יורו בחודש לסייף, לפני בונוסים.

 

ברוסיה הסייפים מקבלים משכורות גבוהות מהמדינה ומספונסרים, כמו המיליארדר אלישר אוסמנוב, שהיה אחד מהבעלים של ארסנל. בבריטניה הגוף האחראי על מימון הספורט מכספי מדינה ולוטו, UK ספורט, חתך את ההקצבות לסייף הבריטי, שנאלץ לצאת למסע גיוס כספים ברחבי הממלכה. המסע הוביל לגיוס של 170 ליש"ט בלבד בחודש הראשון. בסך הכל גייסו 18,631 ליש"ט, שסייעו להמשיך את תוכנית הסייפים של האיגוד.

 

ספורטאי אולימפי בישראל זכאי לכספים כשהוא באחד מסגלי ההכנה לאולימפיאדה. פרייליך היה עד הזכייה בסגל הארד, שזה אומר שהוא קיבל סכום של 4,500 שקל בחודש, פלוס מעטפת רפואית. ניצחונו העלה אותו לסגל זהב, שזה אומר 8,000 שקל בחודש לשנתיים. במקביל הוא יזכה למענק של 50 אלף שקל. מאמנו צפוי לקבל 25 אלף שקל.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x