• תפריט
ספורט ישראלי

גמר הפיינלפור: זה שבא, זה שהולך

מצד אחד – מכבי תל אביב, קבוצת כדורסל מאוזנת עם קלע מצטיין שיכול לנצח משחקים לבדו, מצד שני הפועל חולון – קבוצה שאולי נראית שכונתית אבל בנויה על עבודת אימון מצוינת, אחד מהרכזים הישראלים החכמים ביותר ובאחד מהקלעים המוכשרים שהיו בישראל. אז מי תזכה באליפות הכדורסל?

זאב סוביק, ואדיר ונונו 16:2114.06.18

עזבו אתכם מדיבורים של הגיון עכשיו. זה נכון שעברה על הכדורסל שלנו עונה מטורללת לגמרי. שכמעט סגרו את הליגה כי שחקנים ישראלים רוצים לשחק כדורסל, שלא הייתה אפילו קבוצה ישראלית שהטילה אימה על האוהדים באירופה, ושתשעים אחוז מהקבוצות מרגישות שהן חירבו לעצמן את העונה.

 

ועדיין, גם לנו יש כדורסל, ומשחקים בו לא מעט שחקנים ישראלים איכותיים. זה אמנם כדורסל מחוספס, אגרסיבי, טעון ברגשות וקשיים ניהוליים אבל זה גם בדיוק היופי שלו. בעוד שהאוהדים של מכבי תלא ביב התייסרו מהביצועים שהקבוצה שלהם הפגינה באירופה, האוהדים של הפועל חולון התגברו מהר מאוד על פתיחת עונה נוראית, וחגגו זכייה בגביע המדינה. לרוע מזלם, הם קשרו את הגורל שלהם בשחקן מחונן ולא צפוי (גלן רייס ג'וניור) וברגע שהם התחילו להתרגל למקום הראשון בטבלה, הם פגשו בצד המכוער של המציאות והתדרדרו למקום הרביעי.

 

הטלטלות האלה הולכות להתנקז למשחק אחד שיתחיל בעוד כמה שעות ויפגיש בין שתי קבוצות שהתרגלו לחלום על טבעת אליפות, ובין שניים מהשחקנים הטובים ביותר בליגה. אחד הגיע במהלך העונה והפך את הקבוצה שלו לפייבורטית, והשני נזרק במהלכה ונישל את הקבוצה שלו מהמעמד המדובר.

 

 

גלן רייס ג'וניור הפועל חולון גלן רייס ג'וניור הפועל חולון צילום: יאיר שגיא

 

 

פארגו מעל כולם

 

אמנם לא צריך סטטיסטיקה מתקדמת כדי להבין את זה, אבל ג׳רמי פארגו הוא אחד השחקנים הכי יעילים בארץ. בעשרת המשחקים שהוא שיחק, כל זריקה שלו הייתה שווה 1.24 נקודות (לפי חישוב שמשקלל גם נקודות שהוא קלע מהעונשין). אם פארגו היה מייצר מספרים כאלה ב-NBA הוא היה ממוקם בפסגה, לצד מפלצות יעילות כמו ג'יימס הארדן ולברון ג'יימס (אבל אסור להשוות). להבדיל מהשניים הללו, פארגו כמעט ולא מגיע לקו העונשין אך הוא מסיים ב-80% בצבע, ואלה אחוזים חריגים מאוד לגארד.

 

גלן רייס ג׳וניור מסוכן כמעט בכל תסריט שמשחק הכדורסל מסוגל לייצר – הפיק-אנד-רול שהוא מוביל אכזרי במיוחד, משחקי הבידוד שלו יכולים להסתיים בשלשה מעשר מטר, וכשהוא נע בלי הכדור כל שחקני ההגנה חוששים מהרגע שבו הוא יקבל את הכדור. כקלעי, רייס ג'וניור אפילו יותר יעיל מפארגו, אבל למרות שבמקרה שלו צריך לזכור שהחבילה כוללת גם חוסר יציבות מסוים (וחמישה איבודים למשחק).

 

הנשק המסוכן ביותר של רייס ג'וניור העונה, זה שהצטיין בו מעל כל הליגה, היה במשחק פוסט. בימים עברו, קבוצות חלמו לשים את ידיהם על שחקן גבוה ודומיננטי שאפשר להכניס אליו את הכדור התקפה אחר התקפה. העשור האחרון ב-NBA הציג היכחדות הדרגתית של משחק הפוסט-אפ לטובת משחק מהיר ומרווח יותר. מלבד רייס, רק שני שחקנים בליגה הצליחו לקלוע מעל 50% זריקות ממהלכי פוסט (ג׳רלד לי מאשדוד ומרפי הולוואי מראשון-לציון). רייס קלע אותם ב-63%. בשילוב היכולת שלו להוציא את הכדור לקלעי או לשחקן החותך, החזרה של רייס ג'וניור מספקת לחולון כלי התקפי יעיל במיוחד.

 

אלא שלמרות שבאופן טבעי העיניים של כולנו מכוונות בדיוק על השניים האלה, צריך לזכור שבחלקים נרחבים של העונה שחקנים אחרים, בעלי כישורים דומים, תפסו את אותה המשבצת בכל אחת מהקבוצות. נבן ספאחיה היה צריך לחשוב איך לשלב את פארגו, שמצטיין בהובלת פיק-אנד-רול ומשחקי בידוד, בתוך מערכת שהתרגלה ללכת לפייר ג'קסון בדיוק בשביל אותם מהלכים.

 

אבל בעוד שלספאחיה כבר היה מספיק זמן כדי לעשות את ההתאמות הנכונות (או, למעשה, למחוק את ג׳קסון מהסגל), דן שמיר עדיין לא שיחק עם ג׳ורדן המילטון ורייס באותה חמישייה. מאז שהגיע מתורכיה, המילטון מתמקד בעיקר בלקבל את הכדור ולמצוא את הדרך הקצרה ביותר אל הסל. רק 20% מכל משחקי הבידוד והפיק-אנד-רול שהוא מריץ נגמרים במסירה.

 

כיאה לסקורר שעוד לא התחבר לקבוצה, המילטון מוביל את הפלייאוף במהלכי בידוד (במקום השני – ג'רמי פארגו) ומצליח להפוך את הזריקה מכדרור, שהיא אולי הזריקה הכי גרועה בכדורסל, לזהב טהור. המילטון מייצר 1.07 נקודות בכל זריקה כזו. בהתחשב בכך שגם הכוכב השני אוהב לייצר לעצמו את הזריקות, האתגר הכי גדול של דן שמיר הערב יהיה לרסן את השניים או לא לשחק איתם באותה חמישייה.

 

איזה סגנון

 

העונה הקיצונית שעוברת הפועל חולון מתבטאת לא רק בטבלה או בחדר ההלבשה, אלא גם על המגרש. הסגנון של הצהובים-סגולים כולל בתוכו שני הפכים שכפו עליהם להסתדר. לפרקים, הקבוצה של דן שמיר היא הקבוצה הכי שכונתית במזרח-התיכון. 13% מכל הפוזשנים של חולון מערבים סוג כלשהו של משחק בידוד (10.8 התקפות למשחק), כשדווקא טו הולוואי הוא המוציא לפועל היעיל ביותר של הקבוצה עם 1.05 נקודות על כל משחק בידוד.

 

לפעמים נראה שהקליעה מחוץ לקשת היא זו שתקבע אם חולון תנצח או תפסיד. בניצחונות, חולון קולעת ב-38.8% וכשהיא מפסידה האחוזים שלה צונחים ל-31.4%. זו ירידה ששווה לפחות 5 נקודות למשחק (אם לוקחים בחשבון ממוצע של 25 זריקות מחוץ לקשת).

 

החולונים זורקים יותר מכל קבוצה אחרת זריקות בקאץ'-אנד-שוט, זריקה שמגיעה בלי להוריד את הכדור לרצפה. זה סגנון משחק שמאפיין בדרך כלל קבוצות מאומנות היטב, וקבלת החלטות טובה של השחקנים. שלומי הרוש קולע ב-47% מחוץ לקשת, חנן קולמן ב-43% וגיא פניני ב-36.5%. אלא שפניני הוא אחד הקלעים הטובים בארץ רק כשהוא חופשי והוא מאבד קצת את מגע הזהב כשהוא רואה מולו שומר שהוא שכח לקלל בהגנה.

 

לעומתם, הצהובים מתל-אביב הם מופת לאיזון על המגרש. מכבי תל-אביב נמצאים קרוב לממוצע הליגה מבחינת השימוש בכל סוג התקפה מוכר. ג'רמי פארגו אחראי על הפיק-אנד-רול, נוריס קול הוא המסיים המוביל בהתקפות מעבר (למרות שלא בהצלחה יתרה), אלכס טיוס וג'ייק כהן חותכים לסל עם ובלי פיק-אנד-רול, דשון תומאס דואג לעבודה בפוסט, ג'ו דיברתולומאו לקליעה, והמהלך שבו מייקל רול מגיע מאחורי החסימה הוא אחד היעילים בליגה.

 

בעוד מכבי תל-אביב הם הקבוצה השנייה בליגה מבחינת ריבאונד ההתקפה (מורידים מעל 32% מהריבאונדים מתחת לסל של היריבה), חולון קיצוניים מהצד ההפוך והם מורידים רק 20% מהריבאונדים שנופלים מתחת לסל שהם אמורים להגן עליו בחירוף נפש. בממוצע למשחק, מדובר על חמש הזדמנויות קליעה נוספות שמכבי מייצרת לעצמה. במאבק בין שתיים מההתקפות הטובות בליגה, הנתון הזה יכול להיות מאוד משמעותי.

 

רחוק מהכדור, רחוק מהלב

 

כל אוהד כדורסל מכיר את הבוקס-סקור. גם הפרשנים נדבקים לסטטיסטיקה הבסיסית הזו כאילו היא מסוגלת להסביר את הסיפור המורכב הזה שנקרא כדורסל, את התנועה האינסופית שמתרחשת כל הזמן על המגרש, והדברים הקטנים שמביאים לניצחון.

 

בבוקס-סקור לא יהיה כתוב שתמיר בלאט, למשל, הוא גאון כדורסל. ליד השם שלו יופיעו 6.5 הנקודות שהוא קולע ו-4.7 האסיסטים שהוא מוסר בממוצע למשחק. הבוקס-סקור גם לא ילמד אותנו על התרומה של ג׳ייק כהן למכבי תל-אביב. הוא אמנם קולע 9.3 נקודות וקוטף 4.8 ריבאונדים, אבל החשיבות הגדולה שלו נעוצה ביכולת שלו לייצר סינרגיה השחקנים שנמצאים איתו על אותו מגרש.

 

אבל אלא לא רק הנתונים שמופיעים בבוקס-סקור. גם העין שלנו, שצופה ב-1.80 מטר של בלאט או בכהן הגמלוני, לא רואה את הדברים הקטנים שמאפשרים לקבוצות שלהן לשחק יחד. פעם היינו אומרים שהם עושים דברים ש"אי אפשר לראות בדף סטטיסטיקה". אבל אם משתמשים בשיטות ניתוח סטטיסטי שאנחנו מכירים מה-NBA (אנליטיקס) אפשר לראות בקלות את התרומה של השניים.

 

בדקות שבלאט היה על המגרש בפלייאוף, הפועל חולון ניצחה בהפרש מצטבר של 28 נקודות. כשהוא ישב על הספסל, ההפרש המצטבר היה 32 נקודות. במינוס. התפקוד של בלאט מדגים נהדר את מה שלא רואים בבוקס-סקור: בעוד הטבלה שממנה מחושב "המדד" בסוף המשחק תופסת את הפעולה האחרונה או לפני האחרונה של ההתקפה, הגאונות של בלאט מתבטאת במסירה שמתחילה את שרשרת הפעולות שנגמרות בסל.

 

לפני נתוני סינרג'י, תמיר בלאט הוא מוסר הפיק-אנד-רול הטוב בליגה. הגנות שרואות את הרכז הנמוך הזה מקבל חסימה ולא נכנסות לכוננות גבוהה, זוכות לטעום מראיית המשחק המבריקה שלו והיכולת לנצל מצבים שיש שחקנים שלא יצליחו לראות גם בוידאו.

 

כל התקפה שמגיעה אחרי מסירה של בלאט, מייצרת עבור חולון 1.44 נקודות בממוצע. זה מספר בלתי נתפס. למרות שגם רייס וגם המילטון אוהבים ליצור לעצמם הרבה יותר מאשר לחכות שאחרים ייצרו עבורם, הפקדת הכדור בשלבים המוקדמים של ההתקפה בידי תמיר בלאט תעשה רק טוב לחולון.

 

התרומה של ג'ייק כהן למכבי תל-אביב שונה, אך משמעותית בדרכה הייחודית. כמו בציטוט של טרומפלדור: "צריך לחפור אדמה? אני החופר. צריך לירות? אני חייל", ג'ייק כהן מייצג בצהובים את האידיאה הטהורה של השירות עבור הכלל. הוא לא חייב לקבל את הכדור הרבה, או במקום ספציפי אחד, כדי לעשות עבודת כדורסל בשביל החברים שלו. בין אם הוא חותך לסל, מקבל את הכדור בפוסט, או לוקח ריבאונד התקפה, כהן עושה את הדברים שהוא יודע לעשות בשקט. הוא משתדל לקחת רק זריקות שהוא קולע באחוזים גבוהים ובפלייאוף הוא אף הצליח להתעלות על עצמו ולייצר 11.4 נקודות ב 7.5 זריקות למשחק (1.54 נקודות לזריקה).

 

בכל פעם שכהן נמצא על המגרש, היעילות של מכבי עולה בצורה משמעותית (הנט-רייטינג שלו עומד על 17.5 נקודות על כל 100 פוזשנים של הקבוצה). אפשר למצוא שחקנים הרבה יותר טובים מג׳ייק כהן, אבל היכולת שלו להתאים את עצמו לצרכי המערכת היא מצרך נדיר בכדורסל (למרות שבמקרה של מכבי תל-אביב, המצרך הזה מופיע גם בדמותו של ג'ו דיברתולומאו).

 

אז כמעט כל הטלטלות שלא קשורות לכדורסל כבר מאחורינו, אבל נשארו לנו עוד ארבעים דקות מהכדורסל הספציפי שלנו. אולי אין לנו מפלצות כמו לברון ג׳יימס ויאניס אנטטקומפו, אבל יש לנו שחקנים שהופכים את הקבוצה שלהם ליחידה מתפקדת אחת, שמבינים כדורסל ברמות הכי גבוהות שאפשר, ויכולים לנצל טעויות קטנות של היריבה ולהביא אליפות שתישאר איתם לאורך כל העונה הבאה.

 

הכותבים הם המייסדים של חברת Integral Value שמפתחת אלגוריתם לניבוי ההצלחה של טריידים ב-NBA והקימו את מחלקת האנליטיקס של הפועל ירושלים

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x