• תפריט
ספורט ישראלי

המשרה השנייה בחשיבותה: יו"ר ההתאחדות לכדורגל

אחרי שנים של מינויים פוליטיים, הגיע הזמן להחליף דיסקט וללכת על מינוי ראוי באמת: איציק קורנפיין צריך להיות יו"ר התאחדות הכדורגל הבא

אמיר בן פורת 12:0923.04.18

מיד לאחר קום המדינה, כאשר התארגנה מחדש ההתאחדות הישראלית לכדורגל, היא נבלעה במרקחה הפוליטית שנגעה אז כמעט בכל אחד ואחר מן המוסדות של המדינה וממילא, גם של הספורט.

 

 

 

 

איציק קורנפיין. משהו אחר איציק קורנפיין. משהו אחר צילום: אוהד צויגנברג

 

נחפזים להיות הראשונים, מכבי והפועל הקימו שני "ועדים אולימפים" נפרדים בראשות שני אישים פוליטיים בכירים: אבא חושי, חבר בכיר במפא"י, עמד בראש הוועד שהוקם על ידי הפועל ונחום חת, חבר כנסת מטעם 'הציונים הכללים', עמד בראש הוועד שהוקם על יד מכבי.

 

שניהם פנו בנפרד ובקשו הכרה לארגונם מהוועד האולימפי הבינלאומי. אלא שזה תבע מהם כי יתאחדו לאחד, אחרת יישארו בחוץ. הפשרה: ועד אולימפי ישראלי המבוסס על הסכם "פיפטי -פיפטי" לניהול הספורט בישראל. ההסדר הזה חל גם על התאחדות לכדורגל ונמשך שנים אחדות עד שכלה ביוזמת הפועל.

 

באופן "טבעי", כלומר בגלל מעמדו של הפועל המגובה על ידי ההסתדרות ומפא"י, את משרת יושב הראש של ההתאחדות לכדורגל מילא איש "הפועל" חבר מפא"י. בדרך כלל לא מישהו מה"גרניטורה" הראשונה, אך לפחות מ'ליגה א'" של פעילי (עסקני) הספורט.

 

בלאגן על בלאגן

 

בשנת 1955 שרר בלאגן בכדורגל, ריח רע של שחיתות הציף את המגרשים כאשר הפועל ומכבי מאשימים איש את יריבו במצב. בלית ברירה נאלצו הצדדים להתעשת - אחרת ליגת הכדורגל הייתה מתרסקת - ובחרו בשופט ד"ר יוסף לם, מי שנחשב לאישיות נייטרלית, ליושב הראש של ההתאחדות לכדורגל לתקופת זמן קצובה. אחריו שבו עסקנים למלא את המשרה. הריח הרע שב למגרשים בראשית שנות השבעים: מתחת לאפה של ההתאחדות 'ניקנו ונמכרו' משחקים.

 

בשנת 1971, לאחר פרסום דו"ח ועדת עציוני שחקרה את השחיתות בכדורגל הישראלי, דרש וקיבל, שר החינוך דאז יגאל אלון את פיטורי כל חברי הנהלת ההתאחדות לכדורגל ומינה את סגנו, אהרון ידלין, ליושב הראש שלה.

 

בין לבין ולאחר מכן, היו יושבי הראש של ההתאחדות (עד לשנת 1993 - רק אנשי הפועל) נבחרים פוליטיים מן השורה השנייה, חלקם מוכשרים יותר חלקם פחות, אבל ללא שאר רוח כל שהיא, כאילו מדובר במשרה שיש למלא אותה באיש אחזקה מיומן ותו לא.

 

במשך השנים הולך ופוחת הדור. מי שהמכהן כעת בתפקיד היו"ר הוא עופר עיני, עסקן חרוץ לשעבר, מי שקודם לכן ניהל (לא הוביל) את הסתדרות, העמיק את היותה אוסף של איגודים מקצועיים ללא רעיון וללא חזון. את הרוח העקרה הזו הוא הביא למשרדי ההתאחדות לכדורגל: במשך שנת כהונתו לא קרה דבר שכדאי היה לכתוב עליו הביתה. עכשיו, כשהוא מסיים, אפשר לסמן זמן חדש. עומדות בפנינו שתי אפשרויות: אחת, מה שהיה הוא שיהיה, למשרה ימונה מישהו 'מהשורה' למשל, כזה שהכל מדברים בשבח פעילותו כמנהל מועדון כדורגל פלוני כבר שנים רבות, ולכן 'מגיע' לו. השנייה, לסמן אישיות מחוץ למחנה הפעילים הקיימים, כזו שיש לה זיקה רבת שנים לכדורגל הישראלי אף שמעולם לא נשאה באיזה תפקיד באחד ממוסדותיו. אחד כזה שפשוט 'ירים' אותה ממי האפסיים. עוזי ברעם ודן מרידור (העבודה, הליכוד) הם שני שמות שפוספסו בעבר.

 

ויש אפשרות שלישית: להחליף דיסקט: למנות למשרה השנייה בחשיבותה מישהו או מישהי (אין כל סיבה שבעולם שלא תמונה אשה) צעיר/ה, משכיל/ה, עם זיקה מוכחת לכדורגל הישראלי.

 

זה מהלך שיביא רוח חדשה, שיהפוך את ההתאחדות לכדורגל ממעמד של מוצר קפוא להפשרה לפני השימוש - אולי לגורם משמעותי בתרבות הישראלית. אין בכך התחייבות אפריורית להשתתפות במונדיאל, רק שיעשה משהו שהכדורגל הישראלי ישמע, יראה, יענג וישוחק אחרת.

 

צריך מישהו שיחדש כל כך הרבה שנים של כדורגל פרובינציאלי ונבחרת לאומית שטובה במשחקי ידידות.

 

זה נשמע כאילו נדרש כאן סופרמן/וומן, כאילו אין כאלה בקרבנו, ובכן יש: איציק קורנפיין, לשעבר השוער של בית"ר ירושלים לשעבר (אכן בית"ר). לקורנפיין יש קבלות: צעיר, משכיל, מבין עניין וכשכיהן כמנכ"ל המועדון ידע לכלכלו ועמד באומץ בפני הקומץ.

 

אגב זו אינה ברירת מחדל, אלא הזדמנות חדשה.

 

הכותב הוא פרופסור, לשעבר חבר במחלקה למדעי ההתנהגות אוניברסיטת בן גוריון

בטל שלח
    לכל התגובות
    x