$
ספורט ישראלי

"אנחנו מתוחכמים יותר מהאירופאים"

הפרמטר הכי חשוב למכבי תל אביב? אופי. ואפשר למדוד את זה. גם את כל השאר ניתן למדוד במספרים. "אנחנו במכבי חיים את הסטטיסטיקה", אומר המאמן גיא גודס בראיון לכלכליסט

אוריאל דסקל 10:3126.02.15

יומיים לאחר זכיית מכבי תל אביב בגביע המדינה הוא כבר שכח את תחושת האופוריה שאפפה אותו ואת שחקניו לאחר הניצחון הגדול על הפועל ירושלים. "חצי יום חגיגות וזהו", אומר מאמן מכבי תל אביב, גיא גודס, בראיון ל"כלכליסט". "אין הרבה זמן ליהנות. צריך להתקדם למטרה הבאה. וזה מה שמבדיל בין הקבוצות ברמות הגבוהות באמת לשאר. קבוצות אחרות שזוכות בתארים יכולות להיכנס לוורטיגו. אבל קבוצות שזוכות בתארים כעבודה, משיגות את המטרה וממשיכות למטרה הבאה".

 

 

גיא גודס עם הגביע. "בשנה שעברה היה לנו במכבי מדד מאמץ. מדדנו hassle plays, עימותים פיזיים שבהם שחקן היה מעורב. מדד נוסף זה ה־deflections, מספר הנגיעות בכדור, לא בהכרח חטיפה או ריבאונד, אלא הפעמים ששחקן יצר מגע עם הכדור, שלדעתי מראה כמה שחקן מוכן לתת מעצמו כדי להפריע לקבוצה השנייה" גיא גודס עם הגביע. "בשנה שעברה היה לנו במכבי מדד מאמץ. מדדנו hassle plays, עימותים פיזיים שבהם שחקן היה מעורב. מדד נוסף זה ה־deflections, מספר הנגיעות בכדור, לא בהכרח חטיפה או ריבאונד, אלא הפעמים ששחקן יצר מגע עם הכדור, שלדעתי מראה כמה שחקן מוכן לתת מעצמו כדי להפריע לקבוצה השנייה" צילום: גיא גודס

 

"מדד הנפלד"

 

זה נשמע קר רוח, במיוחד למישהו שחי בעולם כל כך מלא באמוציות כמו עולם הספורט, אבל גודס רואה את הכדורסל כמשחק אמוציונלי שסטטיסטיקות מכניסות לתוכו סדר והיגיון. "אנחנו במכבי חיים את הסטטיסטיקה", הוא מסביר.

 

קח אותנו לתוך המשרד שלך. לימים של לפני משחק. מה אתה עושה?

 

"נגיד יש לנו משחק בחמישי, ביום שני אני מתחיל לעבוד לקראתו. מסיים משחק אחד ועובר למשחק הבא. לקראת משחק, רואה 2–3 משחקים של היריבה, מבין את הסגנון ואז בודק את ההבדלים הסטטיסטיים הבולטים בין משחקי הבית של הקבוצה למשחקי החוץ: אחוזים מהשלוש, אחוזים מהשניים, מספר כדורים חוזרים בהתקפה, מספר נקודות של החמישייה, ריבאונדים מהספסל וכו'. אז אני מתחיל להתמקד בשחקנים. למשל, שחקן X אוהב לחדור לסל מצד ימין וכשהוא הולך שמאלה, הוא בדרך כלל זורק, נגיד 90% מהפעמים. אלו נתונים שאני מעביר לשחקנים, שמשפיעים על הטקטיקה שלנו. אם יש קלעי טוב מצד מסוים, אז נכריח אותו לזרוק לסל מהצד האחר. אם לא נוח לו לחדור מצד ימין, לשם נפנה אותו, וכו'".

 

מדדים יכולים ללמד אותך משהו על אישיות של שחקן? של קבוצה?

"זו שאלה מעניינת. בשנה שעברה היה לנו במכבי מדד מאמץ. מדדנו hassle plays, עימותים פיזיים שבהם שחקן היה מעורב. מדד נוסף זה ה־deflections, מספר הנגיעות בכדור, לא בהכרח חטיפה או ריבאונד, אלא הפעמים ששחקן יצר מגע עם הכדור, שלדעתי מראה כמה שחקן מוכן לתת מעצמו כדי להפריע לקבוצה השנייה. חילקנו את זה לפעולות אדומות ופעולות כחולות, כשפעולות אדומות מראות על מאמץ".

 

אפשר לקרוא לזה מדד הנפלד.

"בדיוק! אלה דברים שלא רואים בסטטיסטיקה. אף אחד הרי לא סופר deflections ששחקן עשה, אבל הנגיעות הללו בכדור מראות כמה קבוצה היא אקטיבית, כמה היא לא רדומה. ואני יכול להגיד לך שקבוצה עם מספר ה־deflections הגדול יותר היא גם בדרך כלל הקבוצה שמנצחת. בשנה שעברה, אחרי כל משחק הראינו לשחקנים את הטבלה של הפעולות האדומות וזה היה המדד שהם מדדו את עצמם ביחס אליו. זו היתה הטבלה החשובה עבורם, התרומה שלהם לשיבוש מהלכי היריבה, לא בהכרח נקודות או אסיסטים".

 

 

מכבי תל אביב עם הגביע.  "תמיד מחפשים את ה־Value for money. יש לנו הרבה שחקנים כאלו, שמצאנו אותם בזול והם תרמו הרבה. בתוך מערכת קבלת ההחלטות מאוד חשוב לנו לבדוק מה שחקן עושה פר דקה שלו על המגרש. איבודים ביחס לאסיסטים, למשל, או כמה ריבאונדים לדקת משחק" מכבי תל אביב עם הגביע. "תמיד מחפשים את ה־Value for money. יש לנו הרבה שחקנים כאלו, שמצאנו אותם בזול והם תרמו הרבה. בתוך מערכת קבלת ההחלטות מאוד חשוב לנו לבדוק מה שחקן עושה פר דקה שלו על המגרש. איבודים ביחס לאסיסטים, למשל, או כמה ריבאונדים לדקת משחק" צילום: אורן אהרוני

 

הזולים הכי טובים

"אנחנו בודקים תמיד את התרומה הסטטיסטית של כל שחקן ביחס לעלות שלו", אומר גודס. "תמיד מחפשים את ה־Value for money. יש לנו הרבה שחקנים כאלו, שמצאנו אותם בזול והם תרמו הרבה. בתוך מערכת קבלת ההחלטות מאוד חשוב לנו לבדוק מה שחקן עושה פר דקה שלו על המגרש. איבודים ביחס לאסיסטים, למשל, או כמה ריבאונדים לדקת משחק. אין לנו, כמו לקבוצות אחרות באירופה, מיליון יורו לזרוק על שחקן בגלל שהוא נחשב לטוב. אנחנו לא קבוצה עשירה במונחים אירופיים, ולכן אנחנו צריכים למצוא את הזולים הכי טובים. אבל הכי חשוב זה התאמת השחקנים זה לזה. לא כולם יכולים להיות סקוררים ולא כולם יכולים לתת את אותו הדבר בהגנה. זה הדבר הכי חשוב".

 

מה הדבר הראשון שאתה מסתכל עליו כשאתה בוחר שחקן?

"הדבר הראשון שאני מסתכל עליו זה האופי. ואני בודק איפה הוא שיחק ומה אומרים עליו שם. אני מדבר עם מאמנים ואנשים שעבדו איתו — בקולג', בקבוצות ובכלל. חשוב לי מאוד לעשות את הבדיקות המקיפות בקשר להתנהגות. שחקנים עם אופי בעייתי אנחנו לא מחתימים, גם אם שורות הסטטיסטיקה שלהם מדהימות. חשוב ששחקן שלנו יהיה ספורטאי בנפש, שלא יהיה אגואיסט או סוציומאט".

 

ג'רמי פארגו הוא לא אגואיסט?

"לא, לא. פארגו הוא סוס פרא אבל הוא מקצוען אמיתי. הוא צריך את החופש שלו, והוא צריך לקבל את האמון ביצירתיות שלו. התפקיד שלי כמאמן זה לדעת כמה חבל לשחרר לו. שחקן כמו פארגו לא יכול לשחק עבור כל מאמן, ותמיד צריך לבדוק כמה פעמים הוא טועה יותר מדי ומתי הוא פוגע בקבוצה. אבל זה חלק מהעבודה. אנחנו מלמדים את השחקנים להשתפר לאורך העונה על ידי ניתוח הסטטיסטיקות שלהם".

 

אישית, איך התפתחה היכולת שלך לקבל החלטות על סמך סטטיסטיקות?

"היכולת הזאת השתנתה המון מאז התחלתי לאמן. קודם כל, יש היום תוכנות ואתרים ברמה הכי גבוהה. יש אתר שעולה לנו 20 אלף דולר ואפשר בו לקבל הרבה פרטים על כל שחקן בעולם. זה נכנס לרזולוציות ברמה של לאיזה כיוון שחקן אוהב לחדור. אם אני בונה קבוצה, אז אני משקיע באתרים הללו כמה אלפי דולרים בשקט. אגב, אני חושב שבישראל רמת הסקאוטינג והשימוש בסטטיסטיקה גבוהה ביחס לאירופה".

 

בלאט, גודס ואלון שטיין. "באירופה הקבוצות מובילות שחקנים לאמצע בשביל להכניס אותם לבונקר בצבע. ב־NBA, בגלל החוקים, אי אפשר לייצר בונקר כזה והמשחק יותר בצד. בלאט התקשה בגלל זה אבל הוא עשה את ההתאמה" בלאט, גודס ואלון שטיין. "באירופה הקבוצות מובילות שחקנים לאמצע בשביל להכניס אותם לבונקר בצבע. ב־NBA, בגלל החוקים, אי אפשר לייצר בונקר כזה והמשחק יותר בצד. בלאט התקשה בגלל זה אבל הוא עשה את ההתאמה" צילום: אורן אהרוני

 

"יודעים לאלתר"

למה אתה חושב שהישראלים מאמני כדורסל טובים? 

"אנחנו עם מתוחכם. האינטלקטואלים הגדולים בהיסטוריה - הרבה מהם יהודים. אני חושב שיכולת המחקר של התרבות היהודית בנוסף לאלתור שאנחנו הישראלים מצטיינים בו, מובילים למאמני כדורסל טובים, שיודעים לצאת מהקופסה, שמשנים טקטיקה ממשחק למשחק. באירופה, גם בקבוצות גדולות, מתבססים על שבלונות קבועות ואנחנו יותר גמישים. האירופים מאלתרים פחות במהלך משחק ומתאימים את עצמם פחות ליריבות מאשר הישראלים, שמשנים המון תוך כדי תנועה. בכלל, לא רק במגרש. אני זוכר שעמדתי בתור באורלנדו ואז פתאום אני רואה ישראלים עוקפים בתור ומסבירים שיש להם חבר בתחילת התור. האמריקאים, שמבחינתם זה היה חריג, חשבו לעצמם — 'כן, כנראה זה בגלל שבאמת יש להם חבר שם בראש'. אני יודע טוב מאוד שלא היה שם חבר. אנחנו יצירתיים".

 

אם כבר מדברים על אמריקה, מה אתה אומר על דיוויד בלאט בקליבלנד?

"מה שאפשר לראות זה שדיוויד התאים את עצמו למצב בצורה טובה. אפשר לראות שקליבלנד השתנתה, ועכשיו היא קבוצה הגנתית מצוינת. הבעיה של דיוויד היתה בעיה שיש לכל מאמן, שבא לקבוצה חדשה ובליגה שונה לחלוטין ממה שהוא מכיר עשרות שנים מאירופה. היה לי ברור שיהיה לו קשה להסתגל".

 

מה זה אומר?

"באירופה הקבוצות מובילות שחקנים לאמצע בשביל להכניס אותם לבונקר בצבע. ב־NBA, בגלל החוקים, אי אפשר לייצר בונקר כזה והמשחק יותר בצד. בלאט התקשה בגלל זה אבל הוא עשה את ההתאמה. וזה תלוי המון בשחקנים שיש לך. כשאנחנו במכבי שיחקנו את התקפת פרינסטון, שמתבססת על גבוהים שמוסרים זה לזה, אז הרבה קבוצות ניסו לחקות אותנו וכשלו. למה? כי אין הרבה ניקולה ווייצ'יץ'. ההתאמה לשחקנים שלך היא הכי חשובה. אפשר לכפות שיטה, אבל אם אין לך השחקנים בשביל השיטה, זה לא יעבוד. זה הדבר הכי חשוב, להתאים את עצמך לשחקנים".

 

יש התפתחות סטטיסטית מעניינת ב־NBA. ביוסטון רוקטס, למשל מאמינים שזורקים מהשלוש או מהצבע וזהו. זה בגלל שסטטיסטית זריקות ל־2 הן לא יעילות. אתה מאמין בזה?

"זה אקסטרים. ובשביל זה אתה צריך עשרה שחקנים שמסוגלים לקלוע מהשלוש ואתה צריך להתאים את השחקנים לשיטה. צריך שכל הארגון יחשוב ככה. אישית, אני מאמין שהזריקות הכי לא יעילות הן הזריקות מהשתיים שרחוקות מהסל. אני מתחבר לקטע של יוסטון, אבל צריך את השחקנים המתאימים לזה".

 

אתה רואה הרבה משחקי NBA?

"אין לי זמן, למען האמת. אם אני צריך שלושה ימים להתכונן למשחק וצריך גם קצת זמן לישון — אין לי רגע דל. אולי בסוף העונה יהיה לי זמן אבל אז צריך להתחיל לבנות את הקבוצה לעונה הבאה. העבודה לא נגמרת".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x