$
ספורט ישראלי

כדורגל זה לא רהיטים

יעקב שחר משווה בין כדורגל לרהיטים אבל המוצר הוא שונה לחלוטין ובניגוד לאיקאה, האוהדים מימנו את בניית האצטדיון שבזכותו מכבי חיפה מכניסה יותר כסף

אוריאל דסקל 11:4907.10.14

חברי קבוצת המחאה בפייסבוק, כרטיס לכל כיס (כבר יותר מ-13,000 לייקים), ביצעו בשבועות האחרונים שיחות טלפון עם בעלי קבוצות ליגת העל בהן הם חושפים את דעתם לגבי מחירי הכרטיסים.

 

רוב בעלי הקבוצות מסבירים שמחירי האבטחה למשחקים מאוד יקרים ובעייתיים (המשטרה קובעת בעצמה כמה כסף היא תקבל על אבטחת המשחק - מה שלא הגיוני בעליל) אבל גם טוענים כי "אסור לקבוע מחירים לכרטיסים" והרוב נאמנים לעמדה שאלי טביב הציג בכנסת: "מי שאין לו כסף, שלא יבוא למשחקים" .

 

יעקב שחר. "אני לא הולך עם האוהדים, אני איש עסקים" יעקב שחר. "אני לא הולך עם האוהדים, אני איש עסקים" צילום: אורן אהרוני

 

יעקב שחר, נשיא מועדון כדורגל מכבי חיפה, אף השווה את מחירי הכרטיסים ל"רהיטים" וטען ש"לאף אחד אין זכות להתערב במחירי הכרטיסים". כך אמר שחר בשיחה עם "כרטיס לכל כיס": "לאף אחד אין זכות להתערב במחירי הכרטיסים. אם אין לך תקציב לרהיטים יקרים לקנות הביתה, אז אתה פשוט לא תקנה אותם, אף אחד לא מכריח את האוהדים ללכת למשחקי כדורגל אם אין להם תקציב לזה. אני לא הולך עם האוהדים, אני איש עסקים".

 

יעקב שחר דווקא מוכר כרטיסים בזול יחסית, אפשר לקנות מנוי לקבוצה שלו בפחות מ-700 שקל (כמו מנוי זול למילאן, דרך אגב - קבוצה שנבנתה בהרבה, הרבה יותר כסף מאשר מכבי חיפה). אבל הוא יכול להרשות לעצמו למכור את "המוצר" שלו בזול בגלל שאותם אוהדים שלו מימנו מכיסם אצטדיון שעלותו גבוה יותר מחצי מיליארד שקל (רוב המימון לאצטדיון העירוני בחיפה הוא ציבורי). יותר מזה, תושבי חיפה יצטרכו להיפרד לפחות מ-10 מיליון שקל בשנה כדי לתחזק באופן שוטף את אותו אצטדיון - עלויות שמכבי חיפה והפועל חיפה מכסות רק באופן חלקי. אז זה לא בדיוק ששחר הוא בעלים של איקאה והוא בנה חנות שממנה הוא מוכר רהיטים - האוהדים בנו לו את החנות שדרכה הוא מוכר את "הרהיטים" שלו. הם גם משלמים על התחזוקה השוטפת של אותה חנות.

 

בכלל, השוואה של כדורגל לרהיטים, או בכלל כל מוצר אחר, פשוט אינה נכונה מכמה סיבות.

 

קודם כל, האוהדים והאווירה הם חלק בלתי נפרד מהחוויה שמוכרים בכדורגל - כך שהלקוח הוא גם המוצר, והמוצר בלעדיו הוא מוצר פחות טוב. כלומר, הלקוח לא רק רוכש רהיטים, הוא הרהיטים בעצמו.

 

דבר שני, אם חברת רהיטים תמכור כיסאות גרועים במחירים מופקעים, היא תפשוט רגל בגלל אובדן לקוחות. לעומת זאת, הלקוחות של מכבי חיפה לא יפסיקו ללכת למשחקים משום שהמוצר גרוע וגם לא יפסיקו לשלם עליו מחירים מופקעים (וזה הוכח בשנים האחרונות). האוהדים מחוברים למוצר בכל נימי נפשותיהם. המוצר הוא חלק מהזהות שלהם, מזכרונות הילדות שלהם ובהרבה מובנים כחלק מעתיד ילדיהם. להשוות אותו לרהיטים עושה עוול ל"מוצר" הזה שנקרא כדורגל.

 

אז שנייה, מה זה כדורגל בעצם?

 

דבריו של שחר ובעלים אחרים בכדורגל שוב מביאים אותנו לשאלה הגדולה: מה זה כדורגל בעצם? האם הכדורגל הוא עסק או האם הכדורגל הוא כלי לביטוי גאווה קהילתית?

 

בכל מקרה, אם הוא עסק או אם הוא כלי חברתי, הבעלים של הכדורגל בישראל עושים עבודה גרועה ביותר.

 

אם הוא עסק, אז הם מנהלים אותו בצורה גרועה - כי הכדורגל הוא עסק מפסיד והם לא מרוויחים כסף - הם מרוויחים הרבה דברים אחרים כגון סטטוס, פרסום אבל בשורה התחתונה - והבעלים תמיד מתבכיינים על כך - הם מפסידים בוחטות של כסף.

 

ואם הכדורגל הוא "כלי חברתי" אז הם גם עושים עבודה גרועה כי המחירים שהם לוקחים על המוצר הגרוע שהם מייצרים הם לא עממיים וקהילות שלמות מתרחקות מהמשחק. בעשורים האחרונים אנחנו עדים לכך שהכדורגל הישראלי הופך לנישה של המשוגעים לדבר.

 

ואם הם רוצים שהכדורגל פשוט יהיה צעצוע אישי שלהם, שיבושם להם - באמת שאין שום סיבה למממן להם את העלויות. אין שום סיבה שלכל קבוצה בישראל יהיה אצטדיון שנבנה בזכות כספים ציבוריים. אין שום סיבה לתחזק אצטדיונים חדשים בעשרות מיליוני שקלים ציבוריים. ואין שום סיבה שקבוצות מקצועניות יקבלו כסף ציבורי - מהממשלה, מהטוטו או מהמועצות המקומיות.

 

"רוצים להרוויח אבל..."

 

הבדיחה ממשיכה על חשבוננו. השבוע הודיעה מנהלת הליגה כי "פתחה במהלך אגרסיבי לטיפול בנגע מכירת כרטיסים בספסרות". מהמנהלת מסרו ש"הגיעה תלונה ראשונה נגד מכירה ספסרית לכאורה של כרטיסים" וטענו ש"אחת הרעות החולות המלווה את הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות היא מכירת הכרטיסים בספסרות". במנהלת הוסיפו ש"בימים אלו פתחה המנהלת במהלך מקיף לטיפול בתופעת הספסרות - מלבד העובדה שתופעה זו פוגעת באופן ממשי בציבור אוהדי הכדורגל בישראל הרי שהיא מהווה עבירה פלילית!" כמו כן, "מנהלת הליגות מודעת לעובדה כי במקרים רבים נרכשים כרטיסים מוזלים של חיילים ונוער ע"י ספסרים המונעים מאותם אוהדים לרכוש את הכרטיס במחיר המוזל שיועד רק להם" (המנהלת וההתאחדות לא עשו דבר בקשר להיעלמות כרטיסי נוער וחיילים ממגרשי הכדורגל בעבר). הקינוח נפלא של המנהלת הוא: "הספסרים היו מוכרים את הכרטיסים ברווחים המגיעים לעשרות אחוזים והכל על גבו של אוהד הכדורגל".

 

מלבד העובדה שבתי המשפט משחררים כל "ספסר" בלי כל הליך פלילי (ככל הידוע למחוקקים, המנהלת לא עשתה דבר בנידון להתאמות לחוק הספסרות הקיים מאז 2002), יש משהו מגוחך באנשים שמתכננים להרוויח עשרות אחוזים על גבו של אוהד הכדורגל שמתלוננים על אחרים שעושים את זה.

 

בעלי הקבוצות רוצים להרוויח על גבי האוהדים והספסרים רוצים להרוויח על גבי האוהדים. אם מישהו קונה את הרהיטים שלכם בזול ומוכר ביוקר ואנשים קונים אותם ביוקר - מה הבעיה? זה שוק חופשי. למי שאין כסף, שלא יגיע לכדורגל.

 

ומילה טובה...

 

ומילה טובה למכבי תל אביב והפועל תל אביב שבשבועות האחרונים מציעות לקבוצות היריבות מתווה של כרטיסים בחמישים שקל לאוהדיהן (ללא העמלה ובמכירה מוקדמת בלבד) בתמורה ל"עקרון ההדדיות". על פי "עקרון ההדדיות" ייגבה מחיר זהה של 50 שקלים מאוהדי מכבי ת"א והפועל תל אביבי במשחקי החוץ בין הקבוצות. רוב הקבוצות סירבו להצעה של הפועל ועדיין אין תשובה בקשר להצעה הרשמית של מכבי.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x