איך זה שנכבשים כל כך הרבה שערים במונדיאל?

השער של סוקרטיס פאפטופולוס מיוון לרשת של קוסטה ריקה בשמינית הגמר היה השער ה־145 שהובקע במונדיאל 2014 - אותו מספר שערים שהובקעו בכל טורניר המונדיאל ב־2010, עם עוד 12 משחקים "בקופה". מאז הובקעו עוד כמה שערים. נכון לאתמול בבוקר, הובקעו במונדיאל 150 שערים - ממוצע של 2.78 שערים למשחק.

קלאס יאן הונטלאר חוגג שער ניצחון לנבחרת הולנד. הנבחרות האיכותיות משתמשות במחליפים שלהן כדי לנצח צילום: אימג'בנק, Gettyimages

מדובר במגמת עלייה משמעותית מהמונדיאלים הקודמים. ב־2002 הובקעו 161 שערים (2.52 למשחק), ב־2006 הובקעו 147 שערים (2.30 למשחק) וב־2010 הובקעו 2.27 למשחק. המונדיאל הנוכחי, כך נראה, בדרך להיות המונדיאל עם ממוצע השערים הטוב ביותר מאז שב־1998 עברו לשחק את טורניר אליפות העולם הכדורגל עם 32 קבוצות (2.67 שערים למשחק).

אגב, אין מה להשוות את הטורניר הנוכחי לטורנירים מוקדמים יותר - החוקים היו אחרים לגמרי וכך גם המשחק והמציאות. במונדיאל 1954, למשל, הובקעו 5.38 שערים למשחק (יותר מבכל מונדיאל אחר) ובמונדיאל שלאחריו הובקעו 3.6 שערים למשחק ומאז מערכים השתנו, חוקים השתנו וכבר לא הובקעו יותר מ־3 שערים במשחק מונדיאל ממוצע.

בכל מקרה, מה הסיבה למספר השערים הרב שמובקעים בברזיל? כרגיל, אין סיבה אחת או הסבר אחד. יש כמה תיאוריות וכמה סיבות, ובסופו של דבר, ניתן רק לנחש מדוע במונדיאל הזה יש יותר שערים.

מסוט אוזיל. בבונדסליגה עדיין כובשים יותר צילום: איי פי

זה הכל רנדומלי

לפי מחקר של כריס אנדרסון ודיוויד סאלי, כותבי ספר החובה "The Numbers Game: Why Everything You Know About Football is Wrong", שערים הם עניין נדיר וכמעט רנדומלי. 44% מהם הובקעו "במקרה", כלומר כתוצאה מטעות או גורם לא מתוכנן אחר, כשרק ב־55% מהמקרים הקבוצה הפייבוריטית מנצחת. זה נמדד על ידי סאלי ואנדרסון על פני עשרות אלפי משחקים. מספר המשחקים במונדיאל - 64 - הוא קטן, וקשה להסיק מסקנות מרחיקות לכת - במיוחד כשבין 40% ל־50% מהשערים הובקעו באופן רנדומלי.

ובכל זאת, כמה הסברים אחרים.

נבחרת קולומביה חוגגת. באופן יחסי קל יותר להבריק פעם אחת מאשר להישאר מתואם עם 6-7 שחקנים אחרים צילום: איי פי

"הגנות חלשות"

אולי לא חלשות - בכל זאת, יש כמה שחקני הגנה אינדיבידואלים נפלאים. עם זאת, חוסר התיאום במשחקי נבחרת הוא עניין ידוע. לא משנה כמה שחקני ההגנה טובים, הם לעולם לא יהיו מתואמים כמו שהם עם חבריהם במועדון.

אותו דבר ניתן לומר גם על הקישור ההגנתי, שאמור לסייע במלאכת השמירה על השער. האם השוערים פחות טובים? דווקא במונדיאל הזה השוערים חוזרים למרכז הבמה, כשמנואל נויאר (גרמניה), גיירמו אוצ'ואה (מקסיקו), ז'וליו סזאר (ברזיל), וינסנט אניימה (ניגריה), קרלוס בראבו (צ'ילה) וקיילור נבאס (קוסטה ריקה) נחשבים לשחקנים הטובים ביותר בנבחרת שלהם - אולי בגלל שההגנות פחות מתואמות ומאפשרות להם להציג את כישרונותיהם ביותר הזדמנויות.

כריסטיאנו רונלדו בהפסקת מים. חם, חם בברזיל צילום: רויטרס

החום הכבד והעייפות

המונדיאל בברזיל הוא החם ביותר מבין המונדיאלים האחרונים. אמנם לא בכל המשחקים חם ולח, אבל במשחקים רבים תנאי המשחק מקשים לשמור על משמעת הגנתית, וזה מעניק לשחקני ההתקפה יותר הזדמנויות לכבוש שערים.

התקפה תמיד תהיה מבוססת יותר על הברקות אישיות ויצירתיות מאשר הגנה שמצריכה מאמץ קבוצתי מלא. אם 11 שחקנים לא עושים את מה שצריך, הסיכוי לשחקן התקפה להבריק גבוה יותר. החום והלחות מעייפים ולעתים מייאשים, וכששחקן אחד מאבד ריכוז לרגע ועושה טעות קטנה, צריך רק כדרור מוצלח או מסירת עומק טובה כדי לפרק את כל המערך.

אגב, מצב זה מעניק יתרון לפייבוריטיות או לנבחרות הגדולות והעמוקות יותר. כששתי הנבחרות עייפות, זה כמו קרב אגרוף שמגיע לסיבוב ה־11 ושני המתאגרפים כבר זנחו לגמרי את ההוראות הטקטקיות וההגנות. במקרה כזה, הסיכוי שהמתאגרף הגדול והחזק יותר ימצא את פרצופו של המתאגרף הקטן ממנו גדל באופן ניכר וכך גדלים גם סיכוייו לנצח. אולי זה גם מסביר למה מחליפים כבשו כמעט 20% מהשערים במונדיאל הזה, שכמעט כולם הובקעו לטובת הקבוצות הגדולות והעמוקות יותר. הם עולים טריים יותר ובגלל האיכות שלהם פותחים את ההגנה המסתגרת אך העייפה של האנדרדוגים. זה קרה בהולנד נגד מקסיקו (כשממפיס דיפאיי וקלאס יאן הונטלאר מתחו את ההגנה המקסיקנית), בצרפת נגד ניגריה (כשאנטוואן גריזמן שינה את פני המשחק מול הניגרים העייפים) וזה קרה בגרמניה נגד אלג'יריה כאשר אנדרה שורלה היה מעורב בשני השערים.

ניימאר, מרים קרן. הקרנות מוצלחות במיוחד במונדיאל הזה צילום: רויטרס

קרנות מוצלחות

בליגות קשה מאוד להבקיע בקרנות, למשל. בפרמיירליג בדקו יותר מ־12 אלף קרנות ורובן הגדול מורם לרחבה כש־11 אלף מהן לא מובילות אפילו למצב בעיטה. רק בין 10% ל־12% מייצרות מצב לגיטימי להבקעה וכ־2% בלבד מובילות לשער. במונדיאל הזה, לעומת זאת, יותר שערים הובקעו מקרנות. בשלב הבתים כ־4% מהקרנות הפכו לשער. ייתכן שזה קשור לחוסר תיאום בהגנות, ייתכן שהכדור החדש יותר מדויק וייתכן שזה סתם מזל - אבל העובדה היא ש־100% יותר שערים מקרנות משנים משחקים וגוררים עוד שערים.

שחקני מיינץ. קבוצות מאמצות "גישה גרמנית" צילום: אימג'בנק, Gettyimages

זו מגמה כללית

באופן כללי, מובקעים יותר שערים בליגות הגדולות באירופה ויש מצב שזה משפיע על המונדיאל. בפרמיירליג האנגלית אמנם חלה ירידה קלה במספר השערים במשחק (מ־2.8 ב־2011 ל־2.7 ב־2014), אבל בגרמניה, איטליה וספרד חלה עלייה במספר השערים למשחק.

בעונת 2013/14 בבונדסליגה כבשו 3.05 שערים במשחק - שזה הרבה יותר מה־2.9 שנכבשו ב־2011. באיטליה כבשו בעונה שעברה 2.69 שערים למשחק - עלייה מ־2.51 שערים במשחק ב־2011, ובספרד כבשו 2.77 שערים במשחק בעונת 2012/13, שזו עלייה מ-2.74 שערים במשחק ב־2010/11.

מרסלו ביאלסה. המאמן הכי משפיע על המונדיאל? צילום: איי אף פי

ביאלספקציה

ומה הסיבה לעלייה במספר השערים בליגות? לג'ונתן ווילסון, שכתב את הספר "Inverting the Pyramids" על ההיסטוריה של הטקטיקה בכדורגל, יש הסבר טקטי למגמה שהוא מכנה "ביאלספקציה" של הכדורגל. שם התופעה נגזר מהשם "מרסלו ביאלסה", המאמן הארגנטינאי הגאון שהגיע לאמן באתלטיקו בילבאו ב־2011 והביא לאירופה את שיטת המשחק שלו, שהתקבלה בהתלהבות רבה על ידי מאמנים בכירים כמו פפ גווארדיולה, יורגן קלופ וברנדן רודג'רס. "בשנים האחרונות אנחנו רואים ביאלספקציה ברמה הגבוהה ביותר", כתב ווילסון. "כמעט כולם, כמו הקבוצות של ביאלסה, מנסים להשיג את הכדור באמצעות לחץ קרוב לשער של היריבה.

זה אומר שהיכולת הטכנית של הבלם צריכה להיות גבוהה כדי לאפשר לו להניע את הכדור ברוגע. עם זאת, בסופו של דבר, בשיטה של ביאלסה, שניים או שלושה חלוצים ירוצו לעבר ההגנה ויגרמו לטעויות שיובילו לשערים". וניתן להוסיף כי הלחץ הגבוה גם חושף הגנות וקישור ומוביל ליותר הזדמנויות איכותיות להבקעה.

בנוסף, ניתן לומר שההשפעה "הגרמנית" על המשחק מאוד משמעותית. קבוצות ונבחרות למדו מבורוסיה דורטמונד ומבאיירן מינכן את השילוב הנכון של החזקת כדור, לחץ והתקפות מתפרצות - סוג של משחק שמוביל לשערים רבים. ע"ע מספר השערים למשחק בבונדסליגה.